מלכה אולניק, מנתניה ירשה מאביה יששכר חנוכייה גדולה ויקרה הנמצאת בידי המשפחה כשבעים שנה ואוצרת בתוכה סיפור של שואה, תקומה והישרדות.
אולניק, 87 גננת ותיקה אלמנתו של אליעזר ז"ל הבעלים של חברה קבלנית לתשתיות נולדה בארץ, גדלה בנתניה מגיל שנתיים. יש לה שלושה אחים: אלוף שלמה ענבר, תא"ל יחיאל בורשטיין והיהלומן אברהם בורשטיין. אביה יששכר שעלה בגיל 17 מוורשה היה מהנדס, איש קשר ותקשורת ומנהל הדואר בנתניה במשך 35 שנים.
"בשנות החמישים, בתקופה שטלפון היה יקר המציאות ונדיר ורק לבודדים היה בביתם ביקש עולה חדש מבלגיה שגר בפרדס הגדוד להתקין טלפון בביתו. כשאבי הגיע לביתו הבלגי שהיה ניצול שואה סיפר לאבי שהוא במצוקה כלכלית וכדי לשרוד הוא מוכן למכור חפצי יהדות שהביא מבלגיה. אבי התעניין בכמה חפצים ובהם חנוכייה שהבלגי התחנן שימצא לו קונה. הבלגי עלה לארץ עם בנו מבריסל בשנות החמישים לאחר שאיבד בשואה את אשתו ובתו. הוא סיפר לאבא שלי שבתחילת המלחמה הוא החביא מהגרמנים בקיר כפול בביתו את כל חפצי הקדושה מכסף וזהב שהיו בעלי ערך כספי רב אותם ירש עוד מסבו. המטרה שלו הייתה שהגרמנים לא יבזזו את זה ושבתום המלחמה אם יזדקק לכך הוא יוכל למכור אותם. אחרי שבסלקציה הוא איבד את אשתו ובתו שהועברו למחנה השמדה והוא ובנו למחנה עבודה. בתום המלחמה הוא חזר לביתו במטרה לקחת את האוצר שהחביא בקיר הכפול אלא שהבית נתפס על ידי זרים. הבלגי לא ויתר. הוא ישב על מדרגות הבית, בכה והתעקש שהוא רוצה להיכנס לביתו לפתוח את הקיר ולהוציא דברים ששייכים לו. הוזמנה משטרה והגיע שלב שהשוטרים חשבו שהוא לוקה בנפשו. במקרה נמצא שוטר רחמן שהסכים לתת לו להיכנס לבית תוך שהוא מבטיח שהוא יפתח את הקיר ויתקן אותו. וכך הביא הבלגי את כל חפצי הקודש בהם החנוכייה ספלים, יודאיקה, גביעים לקידוש וממון ששימשו אותו לשרוד את המצוקה אליה נקלע אחרי המלחמה. כשעלה לארץ הביא איתו את האוצר".
למה אבא שלך קנה את החנוכייה?
"לאחי אברהם היתה חנות ליהלומים ובה תצוגה של חפצי קודש. אבי אמר לבלגי שהוא ישאל את אחי. בסופו של דבר אבי קנה ממנו כמה דברים והכסף שימש את הבלגי לפתוח מסעדה בפרדס הגדוד. אני חושבת שאף אחד מהמשפחה הזאת לא נשאר בנתניה. החנוכייה הייתה מאד יקרה לאבי בעיקר לאור סיפור השואה שלה".
החנוכייה הייתה שנים רבות בביתה של יהודית אמה של מלכה. במלחמת המפרץ אמה עברה לגור עם מלכה והביאה איתה חפצים יקרי ערך מתוך החשש שיגנבו לה אותם. "כשאמא נפטרה כל האחים שלי רצו את החנוכייה, אך אני בקשתי אותה לעצמי. בכל חג חנכה כשאנחנו מתכנסים להדלקת נרות אנחנו מספרים לילדים ולנכדים את הדרך שהחנוכייה עשתה מהבית בבריסל שם הדליקו אותה לפני מלחמת העולם הראשונה ועד הלום. ועל הערך שלה כששימשה את המשפחה לשרוד מצוקה כלכלית. בסיפור הזה שזורים גם האבא שלי יששכר שקנה אותה והאמא יהודית ששמרה עליה".
בבית הספר באביחיל שם לומדים נכדיה של מלכה אולניק ביקשו להדליק את החנוכייה של אולניק. החנוכייה גדולה ויפה במיוחד. היא מעוטרת במלאכת מחשבת ועל השמש יש עיט: "לא ברור לנו מה מסמל העיט, מה שידוע לי שהוא מופיע בדגלים של ארצות רבות וגם בסמלים הנאצים. החנוכייה מוערכת במחיר של 20 אלף שקלים אך הערך הרגשי שלה יקר לנו ממחירה".
