בית / חדשות מקומיות / הגברת הראשונה של התיאטרון

הגברת הראשונה של התיאטרון

ב-10 השנים, בהן היא עומדת בראש היכל התיאטרון בקרית מוצקין, ידעה דפנה צורי ימים יפים, אך גם יפים פחות. עובדת היותה אשת ראש העירייה לא שיחקה לטובתה, אבל היא עמ...
"רציתי להוכיח שאני שם בגלל כישורים ולא בגלל קשרים". דפנה צורי ֻ צילום: דורון גולן
"רציתי להוכיח שאני שם בגלל כישורים ולא בגלל קשרים". דפנה צורי | צילום: דורון גולן

ב-10 השנים, בהן היא עומדת בראש היכל התיאטרון בקרית מוצקין, ידעה דפנה צורי ימים יפים, אך גם יפים פחות. עובדת היותה אשת ראש העירייה לא שיחקה לטובתה, אבל היא עמדה בגבורה מול כל האתגרים * עכשיו, כשהיא מסכמת עשור בהיכל, היא מדברת על הכל. על המאבקים, על הבג"צים, על המאבטחים שהוצמדו לה ועל מחלת הסרטן וההלוויה שנערכה לה בעודה בחיים וגם מסבירה מדוע תיאטרון ציבורי לא יכול להיות עסק כלכלי

מאת ליאורה גולדנברג-שטרן

דפנה צורי, אחת הנשים הבולטות בקריות, היא גם אחת הנשים שספגה לא מעט אש, כמעט מכל כיוון, רק משום שהעזה לא לשבת בצד, לשתוק ולוותר על השאיפות והרצון להגשמה. לא מעט אנשים, מגזרת "הנשמות הטובות", ייחסו כמעט כל אמירה, הישג או תוצאה שנקשרו בשמה לנישואיה לחיים צורי.

אבל צורי לא הסכימה להיכנע ולהוריד את הראש. גם בימים קשים שבהם הוצמדו לה מאבטחים, גם מול חיצים מורעלים של מי שסירב להבין שהיא לא כמו כולם, היא מתכוונת להיות ולעשות ולא להתנצל על עצם היותה. בינתיים, הסנגוריה הטובה ביותר שלה היא ההישגים שאליהם הצליחה להוביל את הגופים הגדולים שבראשם עמדה.

ויש לכך אינספור דוגמאות מתחילת דרכה בהיכל התיאטרון בקרית מוצקין. במשך שנתיים וחצי, מיום הקמת ההיכל, תיאטרון הבימה לא מכר לו הצגות, מאחר שחשש כי המתחרה, תיאטרון גדול, לא יקנה עוד הצגות. אבל לא אחת כצורי תיכנע, ואחרי ישיבה אחת בוועדת החינוך של הכנסת, שבה השתתפו הנהלת הבימה לצד הנהלת ההיכל, נעשה גישור ומאז הבעיה נפתרה. גם עם בית ליסין ועם הקאמרי עברה צורי דרך חתחתים, אבל אפשר להגיד שהסאגה הזו היום מאחוריה.

אך, כרגיל, נתחיל מההתחלה.

בג"צים ומה לא

נפתח בגילוי נאות. אני אוהבת את דפנה צורי, כי היא אדם של שחור ולבן, ממש כמוני. אף אחד לא יגדיר אותה כחמודה. היא לא הטייפ קאסט של אדם שעוברים לידו ואומרים 'נחמדה'. היא אדם עוצמתי, לפעמים כוחני, אבל מי שמכיר אותה יודע שהיא גוש חמאה רכה על הפלאנצ׳ה, כזו שמסע חייה לא תמיד היה קל ופשוט.

היחסים בינינו התחילו ברע. אני הייתי הראשונה שדיווחה על האהבה הגדולה של דפנה וחיים צורי וזו שחשפה את החתונה הסודית שהתהוותה בחדרי חדרים. הרבה מים זרמו מאז בשדרות גושן. אמא של דפנה, מירי כהן-אביחי ז"ל , זיהתה את קווי הדמיון בין שתינו וכפתה עלינו חתונה קתולית, וכך היה. דפנה ואני חברות כבר שני עשורים. כשהתבקשתי לכתוב את הכתבה חששתי מכך שהיא תצא סכרינית. הרמתי את הכפפה ומקווה שעמדתי ביעדים.

אנחנו נפגשות בביתה. שבועיים לאחר שכלבתה האהובה, בובה, הלכה לעולמה. הבית עדיין לא התרגל לריק שהותירה הכלבונת, וכרגע מנסים שאר ההולכים על ארבע – טובה, שלפי ושרגא – לנחם את בני הבית שאיבדו בת משפחה לכל דבר. "בובה אצלנו בבית כ-11 שנה. היא בתה של כלבתנו האהובה, ליבי, שנפטרה מסרטן. היא הייתה חלק מהמשפחה", סופדת צורי ומציינת כי כרגע הבית לא יקלוט דיירת נוספת על ארבע, אלא יסתפק בשלושת הקיימים.

לפני עשור, באקט שעורר סערה בקריות, מונתה צורי למ"מ מנכ"ל היכל התיאטרון. זמן הישרדות לא פשוט שעבר עליה, שכלל אישורים של הוועדה לניגוד עניינים של משרד המשפטים, בג"צים ומה לא. לפני מספר שנים הגיש התיאטרון המתחרה בג"ץ נגד חיים צורי על כך שהיא מ"מ, אך מנהלת את ההיכל. בהרכב של שלושה שופטים, בראשות שמואל ברלינר, נקבע כי צורי רשאית לגשת למכרז למנכ"לית ההיכל בנימוק כי חופש התעסוקה גובר על העניין שבעלה הוא ראש העירייה. צורי ניגשה למכרז וזכתה בו.

"אשקר אם אגיד שהמסע היה קל. היו הרבה דם רע, יזע ודמעות". דפנה צורי | צילום: דורון גולן
"אשקר אם אגיד שהמסע היה קל. היו הרבה דם רע, יזע ודמעות". דפנה צורי | צילום: דורון גולן

את מסכמת עשור בהיכל. היית מאמינה שתצעידי אותו למקום שהבאת אותו עד הלום?

"תשמעי, זה היה לא פשוט. השקעתי את כל נשמתי בעבודה הזו, כדי להפוך את ההיכל למרכז תרבות של חיפה והצפון. היו לי את אתגרים לא פשוטים, אבל כל יום אני מרגישה שחובת ההוכחה עליי".

הסיפור עם בג"ץ לא היה פשוט. טענו שאת לא יכולה לגשת לתפקיד בגלל חיים, בעלך.

"נכון. למרות שעברתי את הוועדה לניגוד עניינים של משרד המשפטים, העותרים טענו, כי עצם זה שהגעתי יחד איתו לוועדת החינוך של הכנסת, לאחר שתיאטרון הבימה לא הסכים למכור לנו הצגות, מראה שהוא מתערב בתיאטרון".

למה? הרי הוכחת לכולם שאת יודעת את העבודה.

"דווקא משום שאני נשואה לראש העיר, חיים צורי, אני נבחנת תחת זכוכית מגדלת. את מכירה את כל המצקצקים למיניהם שאמרו 'טוב, היא קיבלה את העבודה בגלל בעלה". אז זהו. שרציתי להוכיח שאני שם בגלל כישורים ולא בגלל קשרים. הרי אם זה היה רק עניין של פרוטקציה, הייתי מחזיקה מעמד חצי שנה. אבל עשר שנים? נו, באמת. מי עוד יכול להגיד שאני שם בגלל פרוטקציה? מדי בוקר, כל יום בעשר שנים האחרונות, אני קמה מלאת אתגרים, מלאת חיוכים והולכת לעבודה בשמחה".

אגב, חיוכים ושמחה. היו לך גם הרבה קשיים.

"זה נכון. באופי שלי, אני אדם שמח ובהחלט אינני ששה אלי קרב, אבל מצד שני, כשצריך, אני יודעת להילחם. יש לי צד נוסף של לוחמנות, של צדק, וכשנגרם עוול באיזשהו אופן, אהיה שם ואעשה מלחמת עולם כדי לנצח, למרות ועל אף הקשיים. ככה היה. נלחמתי וניצחתי".

אז מה בכל זאת עשית שונה? איך הבאת את המקום לידי הצלחה כזו?

"אגיד לך בפשטות. אני מנסה לחשוב מחוץ לקופסה. את יודעת. הטבענו סלוגן 'קובעים את כללי המשחק', כשבעצם, מאחורי המשפט הזה יש פילוסופיה שלמה. תראי, כיום כל מינוי בהיכל תופר לעצמו חליפה בדיוק לפי המידות שלו. כל אחד חופשי לבחור איזו הצגה שהוא רוצה. הוא גם יכול לשלב מופעים בתוך המינוי שלו והוא בהחלט איננו בן ערובה שלנו.

"אסביר לך בפשטות למה אני מתכוונת. בתחילת הדרך, לקחנו לכולם אותן ההצגות. אבל תוך כדי תנועה הבנו שלא כולם אוהבים את אותן ההצגות. ואז פיצלנו סדרות לגורמים. אנחנו רוכשים הצגה בין פעם אחת לחמש פעמים (תלוי בביקוש) והשיבוץ בסדרות נעשה באופן רנדומלי בלבד. המינויים שלנו באים ומחליפים בין ההצגות לפי טעמם ורצונם. יוצא שמי שאוהב קומדיות, ייקח מינוי של קומדיות (למרות שאני מנסה להשפיע ולהגיד גם לאנשים – קחו הצגות מטלטלות, זה בכל זאת תיאטרון), אבל הכל חופשי, והקהל היום מעריך את זה מאוד. הוא סומך עלינו ויודע שאנחנו בוחרים לו את ההצגות הטובות ביותר מהתיאטראות הרפרטואריים, וכל אחד בונה לעצמו את המנוי. ב-99 אחוז זה מצליח".

זה לא נשמע כלכלי במיוחד.

"נכון. זה מייקר את ההצגות, כי זול יותר לקנות סדרות ארוכות של הצגות מאשר בודדות, אבל למינויים זה לא טוב, ואנחנו פה בשבילם. כל ערב אני אומרת להם תודה על זה שהם בחרו בנו. זה לא מובן מאליו שהם בוחרים לצאת מהכורסה הנוחה ולהגיע אלינו לצפות בהצגה, בחורף ובקיץ. כמעט כל ערב 900 איש מריעים. אני יורדת לקדמת האולם, מסתכלת על הקהל המריע ואומרת לעצמי בסיפוק גדול, 'דפנה, הצלחת'. איזה אושר זה לגרום לאנשים אושר. בנינו קירות ומילאנו אותם בתכנים מדהימים.

"הקהל שלנו זה קהל מבין ואיכותי, והגיע הזמן להסיר את הסטיגמה של קהל פרובינציאלי ופריפריה. זה לא! זה קהל שמבין בתרבות, והשחקנים תמיד אומרים שאין כמו להופיע בפני הקהל של מוצקין.

"כיום, אין קהל שלא ימצא מענה תרבותי בהיכל התיאטרון במוצקין. סדרות תיאטרון, סדרות מוזיקה, סדרות בעברית וביידיש, הצגות במרוקאית, מוזיקה קלאסית לצד אנדלוסית לצד מודרנית. לילדים ולמבוגרים. טרום בכורה בקולנוע. בקיצור, מי אמר רוצה ולא קיבל? אין אדם שאני לא אמצא לו הצגה או מופע שיתאים לו. אין דבר כזה".

"יום אחד, לאחת השחקניות הייתה רכבת בגרביון והיא לא הסכימה לעלות ככה על הבמה. מיד הסרתי את שלי ונתתי לה". עם הבעל חיים צורי | צילום: דורון גולן
"יום אחד, לאחת השחקניות הייתה רכבת בגרביון והיא לא הסכימה לעלות ככה על הבמה. מיד הסרתי את שלי ונתתי לה". עם הבעל חיים צורי | צילום: דורון גולן

ומה על התיאטרון המתחרה? ידעתם ימים לא פשוטים ומאבקים שפרנסו את כל העיתונים בקריות, ולא רק.

"אני מאמינה בתחרות, כי תחרות עושה טוב לנו ולקהל. היא מאתגרת אותנו ומאוד בריאה. יש מקום לכולם. היום כמרכז תרבות, יש לנו מינויים מחדרה בדרום עד קצרין בצפון. הפכנו לאבן שואבת. יש פה, באזור הצפון, קהל של חצי מיליון אנשים ויותר. אז ברור שיש מקום לכולם ואני שמחה על התחרות. מי שמרוויח ממנה זה קודם כל עולם התרבות הישראלי, כי היום יש הרבה יותר צרכני תרבות מאי פעם, וכמובן, הקהל שנהנה ממגוון רחב של תרבות".

זה לא היה פשוט, עשר שנים של מסע מפרך.

"נכון. אשקר אם אגיד שהמסע היה קל. היו הרבה דם רע, יזע ודמעות, במובן הכי פשוט של המילים. זלזלו בנו. לא ראו בנו מתחרה רציני. הייתי אפילו אומרת שהגיעו למקומות הכי נמוכים שאפשר. אני מזכירה לך שלפני כחמש שנים הייתי מוגדרת כמאוימת ברמה הכי גבוהה. פחדתי על חיי משפחתי ועל חיי. חייתי בחרדות. אין לך מושג איך זה להסתובב עם מאבטח כל היום. אין פרטיות, אין ספונטניות, כי את חייבת כל הזמן להתחשב כדי לא לטרטר יותר מדי את המאבטח.

"תשמעי, זו אחת התקופות האפלות בחיי. אבל היום, בפרספקטיבה של שנים, אני יכולה לומר לך בפה מלא, מה שקרה, קרה לטובה, כי כל הקשיים חישלו אותי והפכו אותי לחזקה יותר".

לא פרזנטורית של אף אחד

מי שחשב שדפנה צורי, שמנהלת את היכל התיאטרון במוצקין זה עשור, יקבל בובה המשבצת הצגות, קונה מופעים ומשמשת פרזנטורית של ההיכל, טעה, ובגדול.

צורי לא חוששת מביקורת. כשהיא חשה שמישהו מקפח את הבייבי שלה, היא שולפת ציפורניים ונלחמת ביושר ובהגינות תוך שהיא משתדלת לא לדרוך על מתחרים ולהוכיח את יכולותיה בלי הגב אותו מנסים לייחס לה מתנגדיה ומתחריה, בעלה ראש העירייה, חיים צורי.

בחתונת הבת, דניאל. עם נשיא המדינה ראובן ריבלין | צילום: מאיר אלמלם
בחתונת הבת, דניאל. עם נשיא המדינה ראובן ריבלין | צילום: מאיר אלמלם

שמת הכל מאחורייך?

"הכל כבר מאחוריי. אחד מהבעלים של התיאטרון המתחרה עזב ומאז האווירה בין התיאטראות השתנתה לחלוטין. כל אחד עושה את הטוב ביותר לקהל שלו, על פי דרכו ואמונתו. היום הקהל למד להכיר את היכל התיאטרון במוצקין, ואפילו אספר לך שאנחנו שם דבר בארץ כולה. היום תיאטראות אחרים באים ללמוד מאיתנו איך מצליחים".

אז מה הסוד?

"הסוד הוא להיות שונים, לא כמו כולם. אז מעבר למגוון הרחב ותפירת המינוי, אנחנו יוצרים חוויה נוספת מעבר להצגות. פעמים רבות אנחנו עושים בלובי הכנה לקראת ההצגה. אם זה במוזיקה מיוחדת, רקדנים, שטיח אדום, לפידים. מאוד-מאוד שונה. לפעמים, ההצגה אצלנו מתחילה עוד בלובי. ורגע, אל תשכחי שיש לנו 1000 מקומות חניה ללא תשלום. איפה תמצאי דבר כזה?".

בטוח שלא בתל אביב… את יודעת שאני שומעת על שחקנים שאומרים "באים למוצקין, לדפנה, איזה כיף". מה את עושה להם?

"ברגע שהשחקנים מגיעים להיכל, אני מרגישה כמו אמא, שאני אחראית עליהם. דואגת לכל מבוקשם. יש לי אינספור דוגמאות לזה. יום אחד, לאחת השחקניות הייתה רכבת בגרביון והיא לא הסכימה לעלות ככה על הבמה. מיד הסרתי את שלי ונתתי לה. או אם היה שחקן חולה, בישלתי סיר של מרק עוף וחילקתי לכל השחקנים. אני נוסעת במכוניתי ואוספת שחקנים מהרכבת, ואני עושה את זה בכל כך הרבה אהבה. מבחינתי זה חלק מהעבודה שלי. אני חייבת לציין את שיתוף הפעולה המצוין שיש לנו עם מיקי שמו, שתורם לנו עוגות וכיבוד לשחקנים ואנחנו מפנקים אותם באהבת אין קץ.

"כששחקן אומר לי שאצלנו בהיכל, הוא משחק יותר טוב מאשר בכל מקום אחר בגלל החוויה שמאחורי הקלעים, השחקן מרוויח, אבל המרוויח העיקרי זה הקהל במוצקין. ככה יוצא שכולם מאושרים. היש טוב מזה?".

אגב, מרוויחים. איך אתם מתמודדים עם התקציב?

"מי שמחפש עסק כלכלי במקום ציבורי שכולו תרבות, טועה ומטעה. זה לא עסק כלכלי. היכל התיאטרון הוא מקום ציבורי שמספק תרבות לכולם במחיר שווה לכל נפש. אנחנו משתדלים לאזן את התקציב וכל שנה מראים שיפור ועלייה לעומת השנה הקודמת. אני יכולה להבטיח לך שאנחנו במקום מצוין".

על אילו תקציבים את חולשת?

"תקציב ההיכל נכון לשנת 2019 הוא כ-13.5 מיליון שקלים. הוא נגזר מתקציב רשת המתנ"סים, העומד על כ-63.5 מיליון שקלים".

ואיך באמת לא גולשים ומייצרים גירעונות?

"מייעלים את המערכת. השיטה שלי היא פיצול הסדרות שגורמת לי לקנות פחות הצגות. מצמצמים כוח אדם. חוסכים איפה שניתן".

דפנה צורי לא למדה כלכלה וגם לא תיאטרון. הרזומה שלה התחיל כמורה, ואחר כך עברה להיות עיתונאית. בהמשך הקימה את מערכת החדשות של הטלוויזיה המקומית. כשחיידק הלימודים בער בעצמותיה, היא הלכה ללמוד משפטים וסיימה את הלימודים. עם 19 וחצי שנות לימוד היא מבינה את העולם ולומדת דברים תוך כדי תנועה.

"הגיע הזמן להסיר את הסטיגמה של קהל פרובינציאלי ופריפריה". היכל התיאטרון מוצקין | צילום: דורון גולן
"הגיע הזמן להסיר את הסטיגמה של קהל פרובינציאלי ופריפריה". היכל התיאטרון מוצקין | צילום: דורון גולן

את שופעת רעיונות. למשל שורת הכוכבים. מה זה הפרויקט הזה? למה לדעתך אף תיאטרון לא חשב על זה?

"תמיד משבחים אדם אחרי מותו, והוא, אם הוא לא שומע מהשמיים, לא נהנה מהתשבחות בעודו בחיים. החלטתי לתת את הכבוד לאמנים מגיל 65 ומעלה, שייהנו מהתשבחות עוד בחייהם. אני מעניקה להם זוג כיסאות על שמם בהיכל, שנשארים לנצח שלהם. אנחנו שמים לוחית עם שמם על הכיסא, והם מקבלים תעודה מיוחדת שמספרת למה הם קיבלו את הכיסא. אין לך מושג איזו התרגשות עצומה יש לשחקנים, לקהל וגם לי, להעניק את אותו רגע של שמחה. לעיתים, את רואה דמעות בעיניים. את מבינה מה זה עושה?".

מי  כבר זכה לכיסאות כאלה? אני מתקרבת לגיל המתאים. יש סיכוי שתקדישי לי כיסא אחרי הכתבה הזו?

"הרשימה ארוכה, מרגשת ומכובדת. גילה אלמגור, יהורם גאון, ליא קניג, מרים זוהר, ציפי שביט, נועם סמל, ציפי פינס, זאב רווח, גדי יגיל, ששי קשת, יונה אליאן, יעקב בודו, עזרא דגן, מירי אלוני, ועוד רבים וטובים. זה כבוד גדול לנו, כהיכל, לתת לכוכבים הגדולים את הכבוד הזה. את צריכה לראות כמה הם מתרגשים. מרגש לראות אותם מתרגשים. דרך אגב, למה שתקבלי. את שחקנית?".

העבודה הזו משעבדת, שואבת. את כל ערב בהיכל?

"כמעט. ממש כך. רוצה לראות שהכל בסדר. יש לצידי צוות מדהים שעוזר לי להגשים את כל החלומות. הרוב, אגב, נשים, ואנחנו ממש משפחה. צוחקים יחד, בוכים יחד, הכל. ואני אוהבת אותם אחד אחד".

ויש גם משפחה.

"הילדים שלי כבר גדולים. בעלי בעצמו מאוד עסוק, וכך התפנה לי כל הזמן שבעולם להקדיש לעבודה. הכל זה עניין של סדרי עדיפות ובחירות בחיים. היום הצלחת התיאטרון עומדת לנגד עיניי".

ולא רק משפחה. לפני כחצי שנה חיתנת את בתך דניאל. החתונה הייתה מפגן כוח שבו נראו פוליטיקאים, שחקנים ואמנים רבים. נשיא המדינה ראובן ריבלין עמד איתכם בחופה. הוא הסכים לכך מיד?

"רובי ריבלין הוא חבר ותיק וקרוב, ובוודאי שהוא הסכים. אנחנו בידידות עם חברי כנסת רבים מכל המפלגות. שפת האהבה היא השפה שלנו ואנחנו משתדלים לדבר בשפה הזו. זה נוגע בכולם".

הייתי נוכחת בהלוויה של עצמי

לא תמיד האירו החיים פנים לצורי. אחיה האהוב אביחי נהרג בתאונת דרכים ומותו ריסק את משפחתה. בהמשך חלתה בסרטן.

לפני יותר מ-30 שנה איבדת את אחיך, אביחי ז"ל. מותו קרע את משפחתך הגרעינית. התבגרת בשנייה והיית צריכה לתמוך במשפחה. את מרגישה שהנעורים שלך התפספסו? איך מתמודדים?

"ליאורה, כמו שכבר אמרתי לך. החיים חישלו אותי והפכו אותי למה שאני היום. כל קושי העלה אותי מדרגה ולא הוריד אותי. מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי בחברת מבוגרים ממני ופחות עם בני גילי. לא פספסתי נעורים כי כל דבר שעשיתי, עשיתי מבחירה. וכשאתה בוחר לעשות משהו, אז הכל בסדר. גם המוות האכזרי והנורא של הוריי היה לי קשה ביותר. לתמוך בהם בתהליך הגסיסה יום יום. להיות שם בשבילם".

אחת הטראומות הגדולות של צורי הייתה בספטמבר 2006. השמועות בקריות עשו להן כנפיים, ואל בית המשפחה נהרו מאות אנשים שהגיעו להיפרד ממנה. היא ישבה במיטתה מוקפת בעשרות חברות שניסו לעודד אותה שתצא מהסרטן המסוכן. התחושות היו קשות. בחצר הבית ישב בעלה, חיים, מוכה יגון. אבל מתברר שבעולם הרפואה יש ניסים, וכעוף החול ונגד כל הסיכויים, היא התאוששה מהניתוח בבחינת סוג של נס רפואי.

חווית סוג של הלוויה עוד בחייך לאחר ניתוח קשה ומסוכן. כולם כבר אמרו עלייך קדיש. נכחתי באירוע הזה. זה היה מכמיר לב. אני זוכרת איך אמך המנוחה, מירי כהן–אביחי, נכנסה אל הבית. זה שבר את הלב של כולנו, שעוד רגע היא תתבשר על המחלה של בתה.

"כן, זה נכון. זה טראומתי וזה ילווה אותי כל חיי. היום שבו הודיעו לי שיש לי סרטן שיושב לי במרכז בית החזה, על בלוטת הטימוס. על ההלם והשוק שהיו לי ולמשפחתי. על השבעה שישבו בביתי בעודי חיה ועל הניתוח הקשה שעברתי. לא פשוט, אבל איך אומרת הקלישאה, מה שלא הורג, מחשל".

דפדפתי בתוכנייה של ההיכל ואני רואה מגוון רחב של מחזות זמר בעונה הבאה. זה ממש מטורף. את רוצה להגיד לי שיש כזה ביקוש?

"בהחלט. הקהל אוהב מחזות זמר ולא צריך לנסוע עד ברודווי, ווסט אנד או תל אביב כדי לראות מחזות זמר. הכל מגיע למוצקין. 'מאמא מיה', 'שיגעון המוזיקה', 'אנני', 'יוסף וכתונת הפסים', 'צ'פלין', 'פלאשדאנס', הכל.

"המפיק מאור מיימון הקים השנה את תיאטרון תל אביב. מאור בשבילי הוא כמו אחי הקטן, ולשמחתי יש לנו חזון דומה. הוא הקים בית של מחזות זמר בתל אביב, וכל מחזות הזמר שלו יוצגו בהיכל. בעצם, אפשר לומר שאנחנו הבית הצפוני של תיאטרון תל אביב. לפעמים אני יושבת איתו באודישנים לקראת העלאת מחזמר. תמיד אני אומרת את דעתי, וזה נחמד להיות קצת בצד האמנותי של הדברים.

"כשמפיקים רבים אומרים לי שהם רוצים לעשות את הבכורה במוצקין, כי זה מביא להם מזל, מה זה אומר? את מבינה איזה אושר זה גורם לנו? המפיקים יודעים שנתאבד על ההפקה שלהם, נהיה שם בשבילם כדי שיצליחו. ואכן, אנחנו עפים איתם בחלומות שלהם. מסתכלים לשמיים ומגיעים לכוכבים".

דפנה, הגענו לשאלה האחרונה והבלתי נמנעת. מה את מאחלת לעצמך?

"בתחום האישי אני מאחלת לבני משפחתי ולעצמי בריאות טובה, קצת שגרה (זה לא רע), סבתאות וכמובן שבבחירות הקרובות ינצח הקול השפוי".

אמנים מדברים על דפנה

המאסטרו גיל שוחט: "את דפנה צורי פגשתי לפני כעשור, כאשר הגעתי בפעם הראשונה לקרית מוצקין לשמש המנהל המוזיקלי של ההיכל החדש. הגעתי בתקופת היציקה של היסודות של הבניין. הדבר הראשון שדפנה עשתה איתי, בערך שתי דקות אחרי ההיכרות הראשונה שלנו, היא דחפה לי כרובית לידיים וביקשה שאאכיל את הפילים בחי פארק הסמוך. כבר אז היה ברור שמדובר באישה עם התלהבות, עם ניצוץ בעיניים, עם ישירות ואפילו עם קורטוב חוצפה ישראלית במובן הטוב של המילה. מאותו הרגע התחלנו לעבוד באופן מסודר על הסדרות המוזיקליות העתידיות של ההיכל. לימים דפנה הפכה למנכ"לית ההיכל והסדרה שלנו גדלה והתעצמה והפכה להיות אחת מהסדרות המוזיקליות הגדולות  במוזיקה במדינה כולה. בתוך שנים מעטות קרית מוצקין הפכה לנקודת ציון אמיתית ורצינית במפת התרבות הלאומית. דפנה היא חברת אמת. תמיד נמצאת כשצריך אותה".

הבמאי משה קפטן: "דפנה היא אחת ממנהלות היכלי התרבות הבולטות בישראל. אהבתה הרבה לתרבות בכלל ולתיאטרון בפרט היא נדירה. אהבתה לשחקנים והאכפתיות שהיא רוחשת להם בכל ביקור בקרית מוצקין הן שהופכות אותה לאהובה ומוערכת על ידם. היא מכירה היטב את הקהל שלה, ערה לרחשי לבו ומקפידה על קלה כבחמורה כשמדובר במקום עבודתה (שהפך לביתה השני). כמנהל אמנותי וכבמאי פגשתי אישה נדיבה, סקרנית, חרוצה ומלאת אהבה והתלהבות מעשייתה. אישיותה המסעירה כבשה אותי ונרקמה ביננו ידידות אמיצה. דפנה היא פרטנרית נהדרת לדיאלוג ומנהלת יוצאת מן הכלל, ותרומתה לקידום התרבות בצפון הארץ היא יוצאת דופן".

עוגת יום הולדת לניצה שאול מהיכל התיאטרון | צילום: יח"צ
עוגת יום הולדת לניצה שאול מהיכל התיאטרון | צילום: יח"צ

השחקנית ניצה שאול: ״הגעתי להיכל התיאטרון במוצקין לפני כמה שנים עם הסדרה שלי 'צלילי קסם', המספרת על המלחינים הגדולים בילדותם. דפנה הזמינה את הסדרה ומצאתי אישה מדהימה, חמה עם תשוקה אדירה לתרבות. דפנה קיבלה אותי לא רק בזרועות פתוחות אלא בראש פתוח. היא הבינה מיד את המסר של הסדרה המיוחדת עם מוזיקה קלאסית ורקדנים קלאסיים, ומאז היא מתעקשת להקנות את מורשת התרבות העשירה הזו לקהל המופלא שנוהר להיכל, ללא פשרות ובעיקר באהבה אין סופית. היא בעלת טעם משובח. דפנה מבינה את נפש האמנים שמגיעים להופיע בהיכל, דווקא את הצד הפגיע, הצד שזקוק לחיבוק לחום ולפרגון. התחושה בהיכל היא כמו במקדש, אין דבר שדפנה לא תעשה כדי שהאמנים יעלו במיטבם. ואכן כולם נותנים את המקסימום, במיוחד למענה".

יהורם גאון: "כשאנחנו נוסעים להופעה, זה יהיה תמיד לחיפה לבאר שבע, לקרית ביאליק, או לדימונה, והרשימה ארוכה. הארץ ברוכה בהיכלי תרבות מרהיבים ביופיים, שתענוג להופיע בהם. כשנוסעים להופיע בקרית מוצקין – זה לא להיכל שנוסעים, נוסעים גם אליו, אבל בעיקר מדברים במכונית על זה שנוסעים לדפנה צורי. ואין לכך אח ורע בשום אולם בארץ, וזה אומר סבר פנים ויחס אישי וחיבוק לבבי, עד שנדמה לך  שיצאת מן הבית להופעה בבית".

עם יהורם גאון | צילום: יח"צ
עם יהורם גאון | צילום: יח"צ

 

השחקנית טלי אורן: "דפנה צורי היא אישה נדירה שבאמת לא פוגשים הרבה בחיים. זו אישה עם אנרגיה כל כך  טובה כלפי הסביבה שלה. זורמת עם החיים ותמיד נותנת תחושה טובה לכל מי שעובד איתה. רחבת לב, מחבקת, אוהבת. התחושה היא ביתית. אתה מגיע לתיאטרון, אבל תמיד אתה מרגיש כאילו אתה מגיע הביתה. זו אישה שמבינה בתיאטרון ויודעת בדיוק מה זה. וכל הכבוד שהיא נותנת לשחקנים עם הכיסאות. זה דבר מדהים. אני כבר מתה להיות בת 80. בשבילי היא כבר ברבה יותר ממנכ"לית. היא חבר. אני יכולה להתייעץ איתה בכל דבר, ואנחנו מאוד מפרגנות אחת לשנייה מכל הלב".

מיקי קם: "דפנה צורי מקדשת אמנות. היא אוהבת את העולם הזה בכל נימי ליבה וחיה אותו בכל רגע מחייה, וזה ניכר בכל – מבחירותיה את הרפרטואר המוקפד לקהל המינויים הנאמן שלה, מהנראות של היכל התרבות, מניקיונו, מאבזור חדרי השחקנים, מפינת הקפה הגדושה בכל טוב. היא ידועה בטעמה הטוב וביחסה החם והאימהי לכל השחקנים, והיא תמיד נוכחת. מארחת מסורה לאורחיה. נאמנותה אינה יודעת גבול. לפני כשבוע בדרכנו להופעה התמשכה נסיעתנו, ולא הייתה אפשרות לעצור באמצע הדרך. כתבתי לדפנה: 'יקירה, האם תוכלי להביא לי יוגורט ותפוח? לא עוברת שנייה, והיא שולחת לי צילום של יוגורט ותפוח ושואלת: לזה התכוונת? ליבה רחב, והיא תמיד עושה זאת בחן ובאהבה. אני מאוד אוהבת אותה. ומאחלת לה עוד שנים רבות וגדושות בעשייה".

עמוס תמם: "מנהלת ההיכל היחידה שכדי לקדם את ההגעה של ההצגה 'אותלו' למוצקין לא תהסס להגיע לקאמרי ולצלם איתנו (איתי ועם רמי ברוך) מערכון לפייסבוק, כשהיא בתפקיד דסדמונה. היא המארחת המושלמת. כשאנחנו מחליטים להימנע מהפקקים  ולהגיע ברכבת אז היא אוספת אותנו מהתחנה (היא ואריה המקסים). בפעם האחרונה שהגענו להציג ביום חורפי במיוחד אז חיכו לכולנו קעריות מרק חמות. היא אוהבת שחקנים, אוהבת תיאטרון ובעיקר אני חושב אוהבת בני אדם".

בדוק גם

תיקי דיין ודפנה צורי | צילום: עצמי

במוצקין עושים כבוד לשחקנית תיקי דיין

השחקנית הוותיקה הפכה להיות בעלת זוג כיסאות בשורת הכוכבים היכל התיאטרון בקרית מוצקין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *