fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

ברקוביץ? מאמן נבחרת ישראל? לא הגזמתם?

אפשר לעשות צחוק מהעבודה בטלוויזיה, אבל אל תיגעו לנו במורשת הכדורגל. אי אפשר להפקיר את הנבחרת בידי אייל ברקוביץ שלא אימן מעולם קבוצה לאורך עונה סדורה. אי אפשר לעשות חלטורה מנבחרת לאומית
אייל ברקוביץ | צילום: אור גפן
אייל ברקוביץ | צילום: אור גפן

המועמד אייל ברקוביץ

ונתחיל דווקא מהכדורגל, אייל ברקוביץ ואהבתנו הגדולה, מכבי חיפה, שסיימה במקום השני, ועכשיו מחפשים מאמן במקום מרקו בלבול שיביא אליפות.

בעידן קורונה, כנראה שימשיכו לשחק בלי קהל. כאשר מכבי תל אביב מפסידה משחק אחד בשנתיים, אני הייתי מנמיך ציפיות ומשאיר את מרקו בלבול כמאמן לעונה נוספת. אם בליברפול הגדולה חיכו שלושים שנה, אז גם בחיפה אפשר להתאפק ולהיות יותר הגיוניים.

ואם הזכרנו את עמדת המאמן, פתאום אחרי שאייל ברקוביץ זוכה לרייטינג עצום בטלוויזיה, הוא חזר להיות מועמד לתפקיד מאמן נבחרת ישראל בכדורגל. אפשר לעשות צחוק מהעבודה בטלוויזיה, אבל אל תיגעו לנו במורשת הכדורגל. אי אפשר להפקיר את הנבחרת בידי אייל ברקוביץ שלא אימן מעולם קבוצה לאורך עונה סדורה, אי אפשר לעשות חלטורה מנבחרת לאומית. אפשר להתלבט בין יוסי אבוקסיס ואברם גרנט, אבל מאיפה צץ פתאום ברקו כמועמד ריאלי?

מאז שברקוביץ חזר לארץ אחרי הצלחה כשחקן באנגליה, הוא ממש לא הצליח לשטח שום עקומה אלא להיפך, עשה אנדרלמוסיה במה שנגע, עד כדי כך שיענק'לה שחר ורוני לוי קיבלו סיוטי לילה מעצם המחשבה שברקוביץ יגיע למכבי חיפה. אפשר לעשות רייטינג בטלוויזיה בעזרת מנוע צמיחה מדהים כמו אופירה אסייג, אבל מפה עד לנבחרת ישראל, הלו, גם אתה, ברקו, הגזמת.

כמה נמוך ולא מקצועי אפשר לרדת, ואולי בכלל אפשר לחדש ימינו, וכמו הצמד ש"ג – שניאור-גרונדמן – את הנבחרת יאמן הצמד א"ב אופירה-ברקוביץ.

נכון שהנבחרת לא משהו, אז מה, נחליף מקצוענות בכוכבי אליל? תמיד אפשר להתדרדר יותר נמוך, אסור לתת את הנבחרת לידיו של אייל ברקוביץ, כי אין לו שום הבנה באימון ובניהול קבוצה. אולי הוא בכלל מתאים להיות שר הביטחון?

עידן הזעם

מכיוון שאני שייך לדור הישן, אלו שעכשיו מסומנים, ובצדק, כקבוצת סיכון, אני מודה לספר האישי שלי קובי ביטון, שמקפיד קלה כחמורה על הוראות עידן הקורונה. כל שבוע אני מגלח אצלו את הזקן, שותה קפה ומדבר על יוון וכדורגל. על פוליטיקה לא מדברים, כי באמת שנמאס. וזה מצב שמלמד על עייפות החומר, מצב מסוכן כשלעצמו.

מאז שפתחו את הסגר, שיניתי הרגלים. משתדל להתרחק ממפירי החוק ואלו רבים ומעצבנים. עזבתי את מוכר הפלאפל הקבוע שלי, כי הוא עושה אמנם פלאפל טוב, אבל גם עושה צחוק מהעבודה. אין שם יותר מדי עבודה, אבל כשאין כפפות ומסכה, אני מתרחק.

אנשים ממש מזלזלים והתירוצים בשמיים. לא נוח לי, קשה לי, הקורונה זה שטויות ואי אפשר לנשום. בגלל זה יש איבוד שליטה ופיזור ארצי של המגפה.

כן, גבירותיי ורבותיי, זוהי מגפה, והישראלי המכוער מתגלה במלא הדרו. לי זה לא יקרה אומרים הישראלים שמתגודדים בחופי הים. בסוף זה יקרה, בסוף לא תהיה ברירה ויהיה צורך למגן בכוח, באכיפה יותר קשה ונושכת. נכון שיש הוראות מבלבלות ויש הרגשה שבממשלה לא יודעים ואולי לא מסוגלים להתמודד עם הבעיה, אבל קצת שיקול דעת אישי, קצת כבוד לזולת. אם נגזר עלינו לחיות עם הנגיף עוד תקופת זמן, עד שיגיע חיסון, נא להתנהג בהתאם.

וכן. אני החלטתי החלטה אישית – לא הולך לחתונות, לא הולך לפאבים ולמסעדות, מחכה בסבלנות עד יעבור זעם או עד שהציבור יתנהג קצת אחרת.

אהבתם את הטור של צ'רקס? טורים נוספים כאן

בקרו אותנו גם בפייסבוק: הד הקריות

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות