בית / הד הקריות / חדשות בהד הקריות / אבא של הגיס נרצח בגרזן, את סבתא שרפו ברחוב

אבא של הגיס נרצח בגרזן, את סבתא שרפו ברחוב

רחל קיביץ מקרית חיים הייתה ילדה קטנה כשהתרחש הפוגרום האכזרי ביהודי יאסי, רומניה. את סיפורה הבלתי נתפס סיפרה השבוע במסגרת פרויקט "זיכרון בסלון"
רחל קיביץ, ניצולת פרעות העיר יאסי ברומניה (צילום: דורון גולן)
"לי ירו ברגל. העיניים שלי הצילו אותי". רחל קיביץ (צילום: דורון גולן)

ב-28 ביוני 1941 פשטו יחידות צבא רומניה על העיר יאסי, מה שנודע לימים כאחד מהפוגרומים האכזריים ביותר בהיסטוריה של יהודי מזרח אירופה שתוכנן ויצא לפועל על ידי השלטון הפשיסטי הרומני בשיתוף עם השלטון הנאצי. יחידות הצבא ואזרחים רומנים הרגו יהודים ובזזו את רכושם ולאחר כמה ימים של טבח עמד מניין הנרצחים היהודים על לפחות 14,880 גברים, נשים וילדים.

אחת הניצולות מהטבח האכזרי היא רחל קיביץ, 76, מקרית חיים, שנורתה ברגלה במהלך הפוגרום, כשהייתה עדיין פעוטה, ועד היום נושאת עימה את הצלקות הפיזיות והנפשיות.

רחל קיביץ, ניצולת פרעות העיר יאסי ברומניה (צילום: דורון גולן)
"לי ירו ברגל. העיניים שלי הצילו אותי". רחל קיביץ (צילום: דורון גולן)

השבוע  נפגשה קיביץ במרכז הקהילתי בשכונת צור שלום עם קבוצה של עשרות אנשים, ביניהם גם בני נוער, וחלקה איתם את שעבר עליה ועל משפחתה בשואה, פרויקט "זיכרון בסלון", שמתקיים זו השנה הראשונה בקריות.

פרויקט "זיכרון בסלון" החל לפני שש שנים כהתארגנות ספונטנית של כמה חברים, שהגיעו למסקנה שהזיקה ליום השואה נחלשת ככל שחולף הזמן וניצולי השואה מתמעטים. במסגרת הפרויקט מתקיים מפגש אינטימי בין הקהל לבין ניצולי שואה שמספרים ממקור ראשון את סיפורם ומאפשרים לקהל לשאול שאלות על החיים בצל האימה. השנה מתקיימים בקריות כ~50 מפגשי "זיכרון בסלון", חלקם בבתים פרטיים וחלקם במבני ציבור כמו מתנ"סים.

כשקולה רועד מהתרגשות, סיפרה קיביץ מדוע אף אחד מהקהילה היהודית לא עזב את יאסי לפני הפוגרום. "אף אחד לא האמין שהמצב יהיה כל כך גרוע, אנשים פשוט לא האמינו וגם לא היה לנו לאן ללכת".

רחל קיביץ, ניצולת פרעות העיר יאסי ברומניה (צילום: דורון גולן)
רחל קיביץ, ניצולת פרעות העיר יאסי ברומניה (צילום: דורון גולן)

על שאירע למשפחתה היא מספרת: "אבא של גיסי יצא להביא חלב וכשפתח את הדלת רצחו אותו עם גרזן. נערים בני 15_14 השתתפו בטבח. הפורעים אספו את כל היהודים מהעיר והכפרים הסמוכים וסגרו אותם במחנה. מי שהיה חזק נשלח לעבודות לחפור בורות מוות בשביל אלו שנרצחו. אבא שלי היה איש חזק, וזה מה שהציל אותו כי שלחו אותו לחפירות. לא ראינו אותו שלוש וחצי שנים. לי ירו ברגל. מי שהציל אותנו היה מפקד המשטרה המקומית שראה שיש בבית רק את אמא, אחותי הגדולה ואותי ואמר להם לא להיכנס. סבתא שלי ברחה לכיוון רוסיה ושם שרפו אותה ברחוב. דודה שלי, שהייתה עם תינוקת בת תשעה חודשים, החביאה אותה במזוודה וברחה ליער, שם הצילו אותה פרטיזנים. כשהגיעה לרוסיה תפסו אותה וכרתו לה ארבע אצבעות בכף היד".

כשקיביץ הייתה בת 4, הגיעו לביתה שני חיילים גרמנים שלקחו אותה ואת אחותה במכוניתם, אולם החזירו אותן לאחר זמן קצר לחיקה של אמן. "מה שהציל אותנו היה שאחד החיילים הגרמנים אמר לאמא שהעיניים שלי דומות לעיניים של אמא שלו והוא ריחם עלינו".

קיביץ ומשפחתה הצליחו לעלות לישראל ב~1960 לאחר שהשלטון הקומוניסטי התיר להם לעזוב את רומניה. כיום היא נפגשת עם ניצולי שואה נוספים במועדון בקרית חיים. "הרבה מהם לא מסוגלים עד היום לדבר על מה שקרה להם", היא סיפרה לקהל, "הסבל שלי הוא סבל לכל החיים, הרסו לי את החיים".

 

 

בדוק גם

ריקוד נשים רוסי עממי בלבוש מסורתי להקה - rovesniki

פולקלור מכל העולם בפסטיבל מחול כרמיאל 2019

פסטיבל כרמיאל יציג השנה שלל מופעי מחול מרחבי העולם, מהונגריה, הודו, רוסיה, ארה"ב, אוקראינה וקנדה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *