הסופר, המחנך והפובליציסט ,עמנואל בן סבו, בטור מיוחד בעקבות רציחתה של אם היתומים, צאלה גז.
כשהמדורות בערו
אחרי צרור היריות , אחרי הצרחה, אחרי הדממה , אחרי הניסיונות, אחרי ההמולה, אחרי הסירנה, אחרי לובשי החלוקים הלבנים המקיפים, אחרי הניתוח מציל חיים, אחרי הפנים המיוסרות , אחרי השמועה, אחרי העובדה, אחרי ההלם, אחרי האלם, אחרי "בית החולים מודיע…" ,אחרי הזעם, אחרי התסכול, אחרי החיבוק הלאומי, אחרי ההלוויה, אחרי הידיעה כי המצב יציב, אחרי ההספד של חננאל, אחרי הגבורה היהודית שפרצה מתוך אמונתו היוקדת,אחרי שלושה יתומים מאם ותינוק יתום ,אחרי ,הלילה ירד העיניים מסרבות להיעצם, הלב ממאן להינחם, הגוף כואב פיזית ממש, אחרי חיבוק לאהובים שלך, אחרי הלילה הראשון בלי הרעייה, האם, הבת, האחות, הדודה, המטפלת, אחרי ורק תמונתה ניצבת מול עיניי והיא כל כך אצילית, יפה, חומלת, מאירה, צאלה.
אחרי שחננאל וצאלה גז נפרדו משלושת ילדיהם המתוקים והבטיחו לשוב עם אח נוסף, אחרי שנטלו את התיק שהוכן מבעוד מועד, אחרי שיצאו בפעם האחרונה מביתם בברוכין, עלו בפעם האחרונה על רכבם, ובמכונית החליפו מילות אהבה , הרגעה, תפילה ותקווה, אחרי שהמסע להבאת חיים חדשים יצא לדרכו ,אחרי.
ובן הבליעל ארב והמוות בידו, איש התועבה התקדם והרוע בליבו, חרפת האדם והשנאה ברוחו, ראה בעיניו הרעות יהודים בדרכם להביא חיים וצרור המוות פרץ מידיו ,ידי שפלות האדם .
הרהרתי מה עבר במוחה ובנפשה של צאלה ברגעיה הראשונים אל מול קולות המוות, צאלה שכל ימיה בטוב, עשות טוב, הרבות טוב, למען האחר, למען הנצרך ,למען מבקשי תרופה ומזור לנפש ולרוח.
מה עבר לצאלה בראש , בלב ובנפש ברגעי המוות, ברגעי האמא , ברגעים בהם חננאל שלה הפצוע מנסה להצילה , מה עבר בראשה של האישה טובת הלב , אשת החסד המאירה פינות חשוכות בנפשות מטופליה.
האם חשבה על החיים ברחמה, על שלושת ילדיה, על חננאל שלה, על המשפחה, על המטופלים, על השכנים בברוכין, על עם ישראל, על החיים ועל ….
וכשהוכרעה האישה שידעה להגות רק את המילה "טוב", הצער כיסה את העולם, מילים שכל כך לא מתחברות לאישיותה המקרינה והמאירה של נשמעו פתאום בהקשר , פטיש חם, מצוד, כתר, בורקין, נקמה.
ובערב בערו המדורות, אש גדולה וסביבה ילדים והורים שרים "בר יוחאי נמשחת אשריך" ,ריח תפוחי האדמה החרוכים התערב במצלה הגדול.
ובערב בערו המדורות , מדורות הנפש, מדורות החיים, אש האהבה התחלפה באש השנאה, אש החיים פינתה מקומה ללהבת המוות, אש השלווה נכבשה בצרורות התופת, אש מכלה , אש המפיחה למרות הכל ואף על פי , את גחלי החיים החדשים.
בתפילת ערבית ספרו 33 ימים לעומר , יובל רפאל ,ניצולת טבח שבת שמחת תורה, כבשה את במת האירוויזיון , אריות האומה לוחמים בשבע חזיתות וחננאל מתפלל שבנם הרביעי ישרוד , מנחם שלושת יתומיו.
ולמחרת הבכי והמספד , העוצמה והרוח, היתמות הגדולה והתפילה העוצמתית הגיע יום השישי " ויכולו השמיים והארץ" , השולחן יהיה ערוך כבכל שישי , העוגות והמאכלים, הבגדים הנקיים והבית המצוחצח, נרות השבת יאירו ורק צאלה תחסר והחסר גדול כל כך, נוכח .
עם שלם ליווה באהבת אין קץ, את צאלה, יחד עם אוהביה בדרך אל כיסא הכבוד, הכי קרוב למי שאמר והיה העולם , בין התנאים שימיי ההילולא שלהם חל השבוע , רבי מאיר בעל הנס ורבי שמעון בר יוחאי, וצאלה עם פניה המאירות נפרדה מהעולם הזה ומיד החלה לפזר זהרורים של אהבה בעולם הבא.
ובברוכין אוספים כוחות של טוב וחסד כדי להמשיך את מסע חייה של צאלה שתם בטרם עת ,ומתחיל מחדש.
