פדיון כפרות בעוף
פדיון כפרות הוא מנהג. המנהג התחיל בימי גאוני בבל, רובם קיבלו אותו, אולם בחלק מהראשונים קמה למנהג התנגדות חריפה. בשולחן ערוך (סימן תרה) מוזכרת המחלוקת בענין זה:
"מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום הכיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים – יש למנוע המנהג. (לדעתו זה מנהג שהוא בבחינת חוקות הגויים!)
הגה: ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה, וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים. וכן נוהגים בכל מדינות אלו, ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין".
עם זאת דעת רבותינו שבדור האחרון היא להימנע מלעשות כפרות, גם מחשש הלכתי, שמא השחיטה תיפסל מרוב לחץ. וגם מטעם רעיוני: בעבר, נתנו את העוף לעני לאכול. בינתיים הצטמצמו ממדי העוני, והעניים אינם מוכנים לאכול את כל מה שהעשירים פודים, וגם אלה שנוטלים את העופות – הלוא אין להם מקום במקפיא ליותר מעופות בודדים, והיכן יאכסנו אותם? נמצא שרבים מהעופות נשחטים ונזרקים. איך אפשר לבקש רחמים וכפרה מה', בעוד אנו מתנהגים באכזריות לעופות? על כן יש שפודים עצמם ובני ביתם בעוף, ואחר כך אוכלים אותו.
פדיון בכסף
פיתרון אחר ומקובל הוא לתת צדקה לעניים בשווי של העוף.
כבכל שנה, שאלתי חקלאי המגדל עופות בכמה הוא מוכר עוף, ותשובתו היתה שליחידים הוא מוכר עוף ששוקל בערך 2 ק"ג ב-25 ₪. (בעבר כתבתי כי נכון לעגל את הסכום ל-30 ₪. כי היו משלמים גם לשוחט אך זה אינו נכון הלכתית כלל. הפדיון נעשה כאשר העוף חי, וממילא הפדיון אינו כולל את מחיר השחיטה!)
לסיכום: השנה עומד שווי פדיון כפרות על 25 ₪ לכל אחד מבני הבית, אפילו על עובר.
ומי שקשה לו יתן סכום זה על כל נפשות הבית.
למי לתת
קשה בעיני עד למאד הנוהג שפשט לאחרונה שבתי הכנסת מפיצים מעטפות ומפנים את כספי פדיון הכפרות לעצמם. כל השנה המתפללים תורמים לבית הכנסת. לבתי הכנסת הגדולים בעיר הכנסות יפות, ומאזן מאד חיובי. את כספי פדיון הכפרות יש להפנות החוצה!!!
ראיתי מנהג נפלא בבית הכנסת, שהם אוספים את כל כסף פדיון הכפרות של המתפללים, ומכפילים את הסכום, ומעבירים אותו לצדקה לעניים, יישר כוחם וחילם, וזו זכות גדולה לקראת יום הדין.
על פי המסורת שנתנו את העופות לעניים – יש לתת את פדיון הכפרות לעניים "
