בישול
בכל יום טוב אני מייעץ לבשל הכל לפני החג. קל וחומר לפני ראש השנה, על מנת לאפשר לרוצה בכך לשמוע את תקיעות השופר בנחת (השנה תקיעת שופר רק ביום השני של החג!) ולהרגיש התעוררות והתעלות.
הרוצה לבשל – יכוון כבר מערב שבת את שעון הגז (חגז), או את השבת של התנור או הכיריים החשמליות ליום השני של החג.
הדלקת נרות
להדליק נר נשמה של 48 שעות.
להכין גם את הנרות של היום השני.
להדליק נרות שבת בזמן כניסת השבת בלוח, ולא אחרי.
ביום הראשון לברך: בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת ויום טוב. ויש נשים שנהגו לברך גם שהחיינו.
לילה שני
להדליק רק לאחר צאת השבת בלוח (כי לפני כן עדיין שבת, וגם העברת אש אסורה). ולברך – להדליק נר של יום טוב. ולזכור לא לכבות את הגפרור, אלא להניח אותו בנחת ולהמתין עד שיכבה.
שיר השירים
יש שנהגו לא לומר את שיר השירים בשבת שהיא ראש השנה מפני אימת הדין. ויש שכתבו לומר אותו כדי להזכיר לפני ה' את אהבתו הגדולה אלינו.
משל מלך שטעה ביער ואיבד את דרכו. לאחר מספר ימים, כשהוא עייף ורעב וצמא וכמעט מיואש, מצאו אדם והראה לו את הדרך. לאות תודה, מינה אותו המלך לתפקיד בכיר. לימים חטא אותו אדם ונידון למוות. כאשר נשאל לבקשתו האחרונה, השיב כי יעלו אותו לגרדום בבגדים שלבש בעת שעבד ביערות. כאשר צעד לעבר הגרדום, ראהו המלך, נזכר בו בעת שהציל אותו. המלך לא יכול היה לשאת המחשבה שהוא ימות, וחנן אותו. כך ביום הדין אנו מבקשים להזכיר באמצעות שיר השירים את האהבה הגדולה שבין עם ישראל לה', ואת אהבתו של ה' אלינו, כדי שיחון אותנו ונזכה בדין.
מזמורי קבלת שבת
יש (מחזור איש מצליח) שאומרים אותם בראש השנה שחל בשבת, ויש שנמנעים בשל אימת הדין (מחזור נר יצחק).
במה מדליקים
אומרים רק את הפסקה האחרונה – "אמר רבי אלעזר וכו'".
קדשנו במצוותיך
בשבת יש נוהגים להקדים "א-להינו… רצה נא במנוחתנו" כמו בכל שבת. אולם נכון יותר להימנע ממשפט זה משום שאין לנו מנוחה בשל אימת הדין.
שלום עליכם
יש שמקבלים את המלאכים בפזמון זה בו בכל שבת, ויש שנמנעים מלאומרו מפני חרדת הדין.
אבינו מלכנו
יש (בעיקר האשכנזים) שנמנעים מלאומרו בשבת, ויש שאומרים אותו גם בשבת, ורק מדלגים על הזכרת חטא ועוון.
סעודה שלישית
יש להקדים את תפילת מנחה כדי לאכול סעודה שלישית מוקדם, כי לפניו סעודת חג של הלילה השני של החג. ואם לא הקדימו את מנחה, יקדימו את הסעודה, על מנת לאכול את סעודת הלילה השני בתיאבון.
מנחה של היום הראשון שהוא שבת
יש (בעיקר האשכנזים) שנמנעים מלומר "צדקתך" כי זה ראש חודש. יהודי מרוקו נהגו לאומרו לאחר אבינו מלכנו.
הכנה, הוצאה מהקפאה
אין להכין מהיום הראשון ליום השני של ראש השנה. ובוודאי לא השנה שהיום הראשון הוא שבת. לכן אין להוציא מהמקפיא ואין לחמם אוכל משבת לסעודת הלילה השני של החג. אלא אם כן מוציאים או מחממים את האוכל כך שיהיה מוכן כבר בסעודה שלישית, אף שהרוב ישאר לליל החג.
תשליך
בפשטות יש לדחות את אמירת התשליך ליום השני של החג, מחשש שמא יטלטל את הסידור, מאותה סיבה שביטלו חכמים את תקיעת השופר ואת נטילת הלולב בשבת.
חלק מהפוסקים הספרדים טוענים שאין לדחות את התשליך, כי עיקר ענינו הוא ביום הראשון, שזה היום והשעה בה נידון אדם הראשון על חטא האכילה מעץ הדעת ויצא ברחמים מן הדין. ובפרט אלו שאומרים רק את הפסוקים של "מי א-ל כמוך" שאין צריכים סידור כדי לאומרם. אבל למנהג שאומרים קטעים שלמים מן הזהר, אזי אם המים בחצר בית הכנסת, שהוא מקום מגודר, אפשר לומר את התשליך כבר ביום הראשון, ואם לא, יש לדחותו למחרת.
הנכון ביותר הוא שאם היום הראשון של ראש השנה חל בשבת, אזי יש לדחות את אמירת התשליך ליום השני של החג. ואפשר שביום הראשון יאמרו רק שלוש פעמים את הפסוקים של "מי א-ל כמוך" וביום השני את כל הסדר.
המבדיל בין קודש לקודש: הרוצים להדליק או לבשל מיד לאחר יציאת השבת בלוח, וטרם התפללו ערבית ועשו קידוש יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
הדלקת נר בלילה השני: רק לאחר צאת השבת בלוח.
קידוש בלילה השני
אומרים שהחיינו גם אם אין פרי חדש או בגד חדש. ומה טוב שיהיה פרי חדש שלא אכלנו אתמול, ויכוונו גם על היום וגם על הפרי (בתקופה זו של השנה יש חבושים, אפרסמונים, קלמנטינות ואשכוליות).
יקנה"ז: הקידוש כולל גם הבדלה על שבת. יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. מופיע בכל מחזור.
מאורי האש
אומרים ברכה זו על נרות החג, או על נר נשמה. ויש שמצמידים להם גפרור כדי שתהא אבוקה, או שמדליקים בהעברה מאש דולקת שני גפרורים, ויזהרו שלא לכבות!
עדיף לברך על נרות החג, ולא להדליק רק לשם האבוקה שאינה אלא מצוה מן המובחר.
שופר
בשבת אין תוקעים, ואין אומרים "ארשת שפתינו". לפני התקיעות שביום ראשון מברכים "שהחיינו".
עם ישראל מוותר על תקיעת שופר, תקיעה שמעלה את תפילותינו לפני ה', כדי שחס וחלילה לא יהיה אדם שיחלל שבת, ויטלטל את השופר. נלמד מכך כמה חשובה לנו נשמתו של כל יהודי, שאנו משתדלים שלא יגיע לידי חטא.
מתבקש אפוא שהבעל יוותר על חלק מתפילות יום הכיפורים כדי לעזור לאשתו בבית עם הילדים, על מנת שהיא תוכל לנוח ולהצליח לצום.
רחצה, מקלחת: ביום השני של החג מותר להתרחץ בבית במים חמים, כמובן כבר במוצאי שבת.
תשליך בשנה בה היום הראשון של ראש השנה הוא שבת
בפשטות – יש לדחות את אמירת התשליך ליום ראשון שהוא היום השני של ראש השנה.
מדוע?
משום שחכמינו בטלו מצוה מן התורה של שמיעת קול השופר, כאשר ראש השנה חל בשבת, שמא יטלטל את השופר מרשות היחיד לרשות הרבים. ואם כן הוא הדין שיש לחשוש בתשליך שמא יטלטלו את המחזור
וכך אכן נוהגים האשכנזים.
חלק מהפוסקים הספרדים טוענים שאין לדחות את אמירת התשליך.
יתכן כי הסיבה לכך היא משום שהמדרש מספר כי באותו יום שאדם הראשון נברא, באותו יום חטא (אחר הצהריים) ובאותו יום נידון, והמשפט שלו היה לפי המדרש בשעה האחרונה של היום, לפני חשכה.
וכיון שה' האריך אפו ולא דן אותו למיתה (שהרי נאמר לו "כי ביום אכלך ממנו מות תמות") אלא הוא יצא ברחמים מן הדין, קבעו בשעה זו את התשליך. וכיון שכל זה היה ביום א בתשרי, לכן אין לדחות את התשליך למחרת היום.
אולם הלוא אנו מבטלים מצוה מן התורה שזמנה הוא בתאריך א בתשרי, מחשש טלטול, אזי ודאי שיש לדחות מאותה סיבה גם את אמירת התשליך שהוא אינו מצוה מן התורה ולא מדרבנן, אלא מנהג!
לכן בידינו כמה אפשרויות:
אפשרות א: לסמוך על מרן החיד"א ושאר הפוסקים שכתבו שלא לומר תשליך בשבת ולדחות זאת ליום השני של ראש השנה.
אפשרות ב: אם אמירת התשליך היא בתוך המתחם (הגדרות) של חצר בית הכנסת – לומר אותו ביום הראשון.
אם לשם אמירת התשליך יוצאים מהמתחם של בית הכנסת – יש לדחות את אמירת התשליך ליום השני של ראש השנה.
אפשרות ג, שהיא הנכונה ביותר להלכה:
ביום הראשון של ראש השנה יאמרו רק את הפסוקים מי אל כמוך וכו', שאותם אפשר לומר גם בעל פה, ללא מחזור.
ביום השני של ראש השנה לומר את כל סדר התשליך שמופיע במחזור.
