המחנך, הסופר והפובליציסט עמנואל בן סבו בטור מיוחד ליום הזיכרון לשואה ולגבורה תפקידו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום השואה הבינלאומי, מהותו, לזכור ולא לשכוח, להבטיח כי לעולם לא עוד, למנוע את השואה הבאה, למנוע את שנאת האדם, למנוע את רצח העם השיטתי, נדמה כי בעשורים האחרונים, מאז השואה, נפערו סדקים באמונה כי יום זה בעולם הגדול, מקיים את ייעודו.
יש רגעים בהיסטוריה בהם המציאות אינה מסתתרת, היא אינה דורשת פרשנות עמוקה או קריאה בין השורות, היא ניצבת מולנו, חדה, גלויה ורבים בוחרים להסיט מבט, כך נראית האנטישמיות של ימינו, לא תופעה שולית, לא רעש רקע, אלא זרם עכור הזורם במרכז הנהר.
האנטישמיות של המאה ה־21 אינה דומה לזו של העבר, היא גם אינה שונה כפי שהיינו רוצים להאמין, האנטישמיות העכשווית המרימה שוב ראשה במלא כיעורה, החליפה שפה, לבשה בגדים חדשים, אך שמרה על תקוותה העתיקה, דה לגיטימציה של היהודים כפרט, כקהילה וכעם.
האנטישמיות אינה רק צללים אפלים בשוליים, מצעדי גלוחי ראש, תקיפות יהודים בעולם, כרזות שגבלס היה מעניק בונוס ליוצריהם, עמוקה הרבה יותר מתוצאותיה החיצוניות, האנטישמיות חדרה למרחבים שהיו אמורים להיות חסינים, אוניברסיטאות, פרלמנטים, רשתות חברתיות, לרוב מתהדרת בשמות מתעתעים של ארגוני זכויות לסוגיהם, בשיח זכויות אדם, לרוב במסווה פוליטי, בשנאה גסה שאינה מתביישת עוד.
הסכנה הגדולה המרחפת מעל האנושות בכלל והעם היהודי בפרט, היא הנרמול, הקבלה, השתיקה מול הזוועות, מה שבעבר, גרם לבשרו של כל אדם שייעשה חידודין חידודין, מה שזכה לגינויים ולהבעת זעזוע עמוק מכל ביטוי, אמירה, פגיעה ביהודי בעולם, מה שהיה בלתי מתקבל על הדעת, הופך בהדרגה ללגיטימי, לגינוי רפה, להתעלמות, להשתקה, לביטול, ואף להצדקה, השינוי הדרמטי הוא בעלייה בעוצמות האנטישמיות והשתיקה הדוממת מולה.
באווירת האנטישמיות המתפרעת בראש חוצות, הזוכה לגיבוי ועידוד ממנהיגים באירופה וארה"ב וכמובן במדינות מוסלמיות, בוחרים האנטישמים לעטוף את שנאת היהודי המסורתי גם בהקשר למדינת ישראל וממשלתה, ביקורת שכולה אנטישמיות מוצקה.
המהפכה הטכנולוגית מאיצה את תהליך התגברות האנטישמיות בעולם, הרשתות החברתיות הפכו למגפי העור של הקלגסים של העת הזו, השוליים ההזויים, תשושי הנפש האידאולוגית מוצאים בה כר הרחב הקול המתועב הזה נשמע כאילו הוא קול המרכז, שנאה, רמייה, עלילות דם וקונספירציות זוכות לתהודת מיליונים בעולם, כמעט מבלי יכולת להתמודד עם האנטישמיות שיצאה מהרכבת וקרונותיה מלאים בזוהמה אנושית.
האנטישמיות אינה רק בעיה יהודית. היא סמן מוקדם למחלה עמוקה יותר בחברה האנטישמית התפוררות של ערכים, אובדן הבחנה בין אמת לשקר, והידרדרות מוסרית.
ברור לכל כי האנטישמיות מתעצמת בעשורים האחרונים, השאלה היא מה אנו בוחרים לעשות נוכח פניה הגלויות, שתיקה איננה ניטרלית, היא מצע, אדישות איננה זהירות, היא הסכמה סמויה, נדרש כעת יותר מגינוי רפה, נדרשת הנהגה אמיצה המציבה גבולות ברורים לשיח מסית, נדרשת אכיפה נחושה שאינה מהססת מול אלימות, גם כשהיא עטופה בסיסמאות נוחות.
נדרשת מערכת חינוך אמיצה היוצאת חוצץ נגד כל סוגי האנטישמיות, האחריות אינה רק של ממשלות בעולם, היא של כל אחד מאיתנו, לעצור שקר כשהוא מופץ, לאתגר שיח רעיל גם כשהוא פופולרי, ולסרב לנרמל שנאה, בשיחה, ברשת, ובמרחב הציבורי.
קרונות השנאה דוהרות על פסי הרכבת בעולם, הן גדושות בשנאת יהודים, אימפריות קמו ונפלו, אידאולוגיות צמחו ונקברו, עם הנצח, עם הבחירה, עם הסגולה נשאר כאן כדי להפוך את העולם לטוב יותר, לעולם שהתיקון הכללי היהודי ישפיע על האנושות כולה.
