המחנך, הסופר והפובליציסט, עמנואל בן סבו , בטור דעה על חשיבות ה-יחד הישראלי בימים היסטוריים אלה
ביום ה-616 למלחמת התקומה, כאשר מדינת ישראל נלחמת בשבע חזיתות את מלחמת הקוממיות שלה שמעולם לא תמה, כאשר 53 אחים ואחיות נמצאים בשבי אנשי התועבה, כאשר הרוחות הרעות בתוככי המדינה ניעורו מחדש, יצא צבא ההגנה לישראל, בהוראת הדרג המדיני ובראשו ראש הממשלה, לאם כל המלחמות, מלחמה בראש הנחש האיראני, מלחמה לחיים.
הם באו מההר ומהעמק, מההתיישבות ומהקיבוץ, מהעיר ומהכפר, מהישיבה ומהאוניברסיטה, מהכולל ומהמכללה.
הם נשקו לאם ולאב הדואגים, הרעיפו עוד מילת אהבה לנשים החרדות, לחשו לילדים הבטחות לשוב, קשקשו עם הכלבים, נופפו לשלום לחיים שהיו עד לרגע בו פשטו את בגדי האזרחות, עטו בגדי מלחמה ויצאו לשדות המערכה.
מלחמה היא מציאות איומה ונוראה, הרס וחורבן, מחיריה מייסרים וכואבים, ברם, נדמה כי המלחמה באיראן כמו המלחמה בעזה הינן מהמלחמות המוצדקות ביותר, מלחמות אין ברירה, מלחמות הטוב ברע, האור בחושך, מלחמות קיום.
מאז טבח שבת שמחת תורה, עם ישראל כותב פרקים חדשים בספר העם היהודי, פרקים של תוגה וצער, של כאב וייסורים, של ניצחונות ותקומה, של תחיית הגבורה היהודית ותקומת הערבות ההדדית, פרקים של ניצחון מזהיר, פרקים של המחיר הנכתב באותיות של דם על כותל המזרח של היכל הגבורה היהודי מדור דור.
כמי שכותבים ממש ברגעים אלה שורות בפרק התחייה היהודית נדרשים מעמנו עוז רוח, סבלנות, אחדות, הקרבה, הקרבה עצומה של כולם, הלוחמים, תומכי הלחימה, העורף, כולנו עם אחד חפץ חיים, עם המבקש לעצור את הדימום הנורא מיום עומדו על בימת ההיסטוריה ועד ימים אלה, עם המבקש לחבוש את פצעי האומה עוד הרבה לפני טבח שבת שמחת תורה, עם של גיבורי רוח ומעש, עם הנצח, עם כלביא .
עוד ארוכה הדרך אל המנוחה והנחלה, אל הישיבה תחת הגפן והתאנה, אל ההנאה מעסיס רימוני החיים, אך אנו על המסלול, פוסעים אט אט, מקווים להגיע אל היעד, עם שהוא אינו ככל העמים, עם שהוא מופת של תיקון עולם, עם בחירה, עם סגולה, עם שהוא אור לגויים.
אריות האומה בכל החזיתות פועלים מתוך תחושת שליחות, בנחישות ובעוצמה, ובעורף שוב נפרשות ידי האומה לעטוף באהבה את גיבוריה, לבכות עם הנופלים, להתפלל עם הפצועים, לייחל לשוב החטופים.
המערכה–מלחמה בתחילתה, מכת הפתיחה הותירה את כוחות החושך והרהב מופתעים, מוכים וחבולים, תגובתם ההרסנית לא איחרה להגיע, פגיעות בעורף הישראלי, והמחיר נורא.
נדרשת מאיתנו רוח גדולה, נדרש להניח את המחלוקות בירכתיים, להתמקד בטוב, לפעול לחיבורים, למצא את נקודות ה-יחד היהודי-ישראלי, להתעסק במטרה אחת, הכנעת האויבים המאיימים לכלותינו ולהשמידנו מתחת לשמיים ומעל הארץ.
זוהי שעתה הגדולה של הרוח היהודית-הישראלית, בל יהין איש לפגוע בה, בשעות אלה נכתבים פרקים נוספים בהיסטוריה, כל אחד מאיתנו כותב בה את השורה אישית שלו, כותב את הסיפור היהודי–הישראלי, עכשיו הזמן לניצחון, עכשיו הזמן לגבורה, עכשיו הזמן לתחייה, " הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" .
