בגט מאלוף וקפה ממתימטיקאי

דרור טפירו, 23 סטודנט שנה שניה באוניברסיטת אריאל מגיע בכל יום שישי בשעה ארבע בבוקר מביתו במערב העיר ברגל לקונדיטורית לה פריזיאן 26 ברחוב זנגביל 14. הוא מסדר את החנות, מכין קפה ומאפה למשכימים שבאים לטעום את הקפה הראשון שלהם לפני העבודה ומסדר משלוחי בגטים שהחנות עושה בכל העיר. בשעה 12 בצהריים אחרי שמונה שעות ובהם שעות של שיא במכירת חלות ובגטים חמים מהתנור ועוגות טריות הוא הולך לביתו לישון כמה שעות.

דרור עובד לפרנסתו. הוא חרוץ ולא מפונק אבל גם מוכשר מאד. לאחרונה זכה במקום הראשון באולימפיאדה בינלאומית אינטרנטית למתימטיקה שהתקיימה באריאל בהשתתפות מתמודדים מארצות הבלקן, מרוסיה מאיטליה ועוד. דורו נבחר כמצטיין רקטור תשע"ט של אוניברסיטת אריאל עם ממוצע ציונים 99.73.

אולימפיאדה באינטרנט?

"השלבים המקדימים של התחרות היו עם חומר פתוח בשלב הגמר שנערך באוקטובר הגיעו מפקחים מחו"ל אז התבקשנו לפתור עשר שאלות בשלוש שעות".

מה עושה לך ההצלחה?

"לי אישית זה לא משנה. אני יודע בדיוק מה אני יודע. מה שחשוב לי הוא להבליט, לעשות רעש תקשורתי להצלחות באקדמיה שלא נשמעות בתקשורת כמו שנשמעות ומוערכות הצלחות בספורט. ואין לי דבר נגד ספורט חלילה".

דרור למד בבית הספר ישורון, המשיך לבר אילן ומשם לפנימיית בוייאר למצטיינים בירושלים: "לחיות בפנימייה ולהגיע הביתה פעם בשבועיים כשאתה בן 13 זה לא פשוט. אין אמא לבכות ואין אבא להתפנק. זה מחשל אותך, מבגר אותך. ואלה היו ארבע השנים הכי יפות בחיים שלי. בוייאר הוא בית ספר דמוקרטי לא דתי, אליו מגיעים בנות ובנים מכל הארץ. רמת הלימודים גבוהה. נדרשתי ללמוד שני מקצועות באופן נרחב ובחרתי מדעי המחשב ותיאטרון".

למה תיאטרון?

"כי מדעי המחשב זה בשביל המח ותיאטרון זה בשביל הנשמה. וזה כלל גם חמש יחידות מתימטיקה ואנגלית ותיאטרון ומחשבים. לבוייאר באים כדי ללמוד".

את השרות הצבאי הוא התחיל במודיעין ובעת השרות הצבאי אביו נפטר לו בידיים. הוא הצעיר מבין חמישה ילדים וגדל כמו בן יחיד בגל פער הגילים בין האחים הגדולים שלו. אחרי שאביו נפטר הוא עבר ליחידת מסתערבים".

אביו נפטר בגיל 62 ודרור נשאר עם אימו שהיא מורה לביולוגיה: "לאמא היה קשה ואני דאגתי לה. הבנתי שאני צריך לגונן עליה, לתמוך בה וחזרתי הביתה. החלטתי ללמוד לימודים אקדמאים ונרשמתי לאוניברסיטת אריאל להנדסת מכונות. לאחר שהפרופסור למתימטיקה ראה את הציונים שלי הוא הציע לי לעשות כפל תואר ואז התחלתי ללמוד גם מתימטיקה".

חזרת לנתניה ואתה חי כאן. אתה אוהב את העיר?

"מאד. יש לי הרבה חברים כאן כי תמיד שמרתי על קשר למרות הניתוק הפיזי. אני מעריך מאד את בני בוכובזה שמעסיק אותי ומתנהג אלי כאילו הייתי בנו. בנו של בני שהוא חבר שלי לומד הנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל".