רעיה המאיר מנתניה נדרסה למוות ליד ביתה

רעיה המאיר היתה שליחה בברית המועצות ובמקסיקו. היא בנתה מערכות חינוך והכי הכי אהבה שירה.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב print
רעיה המאיר צילום משה ויג

רעיה המאיר היתה בת 75. לפני שבועיים נמסרה לתקשורת ההודעה שאישה בת 70 מנתניה נהרגה בתאונת דרכים בעת שעברה במעבר חצייה ליד ביתה ברחוב פינס. הודעה סתמית, אנונימית ולא מדויקת שהציבור רגיל לקבל אותה כשיגרה. תאורת רחוב לא פעלה. היה חשוך. רכב שנסע במהירות פגע בה ומעוצמת המכה האישה נפלה ונפגעה בראשה. בדרך לבית החולים באמבולנס, רעיה נפטרה.

רעיה המאיר ז"ל היתה בת 75. אמא וסבתא ואישה שאם לא היתה נדרסת למוות היתה כותבת ספר מרתק על חייה.  אישה משכילה ויצירתית שנשאה בתפקידים בכירים. היא אהבה לכתוב שירים. וכמי שהיתה תלמידתה של לאה גולדברג זה לגמרי לא מפתיע.

חברתה שוש ויג בעלת הוצאה לאור בנתניה מספרת בעצב לחדשות נתניה: "היא מאוד רצתה לשתף אנשים ביצירות שלה. אני אמשיך להשתדל עבורה. היא כתבה ארבעה ספרי שירה לאחר שפרשה מההוראה ומכל העיסוקים האחרים שלה.  היא היתה רוצה שנזכור אותה כמשוררת ומילותיה יישארו איתנו לנצח.".

רעיה המאיר נולדה בברית המועצות באוגוסט 1945. היא עלתה לארץ בגיל 14 עם אימה פניה ואחותה נילי. אביה בני שהיה מסורב עלייה נשאר ברוסיה עוד כשנתיים. היא גדלה והתחנכה בנתניה. למדה בתיכון בר אילן שהוא תיכון דתי למרות שלא הכירה את התנ״ך.

"ההורים שלחו אותה למסגרת דתית כדי שתכיר ותתערה בחברה הישראלית. מיד בתום לימודיה בתיכון התקבלה לאוניברסיטה העברית ללימודי לשון עברית וספרות רוסית. שם למדה אצל המשוררת פרופ׳ לאה גולדברג, אותה העריצה לאורך כל חייה. כמו כן היא הייתה בוגרת בית הספר לחינוך. רעיה שימשה מורה ומנחה להנחלת הלשון העברית מטעם משרד החינוך. וכן למדה הנחיית הורים וייעוץ חינוכי". מספרת חברתה שוש ויג

רעיה מאיר מקריאה משיריה. צילום שוש ויג

רעיה מאיר ריכזה את החינוך היהודי ציוני ברחבי ברית המועצות

היא נסעה עם בעלה יגאל המאיר לשליחות בברית המועצות עוד לפני שנפתחו שערי הברזל . במהלך השנים היא ריכזה את החינוך היהודי-ציוני ברחבי ברית המועצות. כולל השתלמויות והכשרת מורים לעברית, ושליחות חינוכית ציונית מטעם משרד החינוך והסוכנות היהודית בסנקט פטרסבורג. אחרי השרות בברית המועצות היתה בשליחות חינוכית ציונית במקסיקו במשך שנתיים.

רעיה ובעלה יגאל המאיר הקימו סמינרים, ניהלו ולימדו מרכזי לימוד עברית מטעם הסוכנות היהודית. היא היתה מנהלת היחידה לחבר העמים בסוכנות היהודית.

"בגיל 70 היא עדיין לימדה עולים חדשים עברית במסגרת נעל״ה  – נוער עולה לפני הורים בבית ספר נעורים. ובמקביל החלה לפרסם את ספרי השירה שלה בהוצאת פיוטית.  במשך חמש שנים פרסמה ארבעה ספרים" . מוסיפה שושנה ויג

ארבעת הספרים שפרסמה הם: בצל אלמוגן, זה לא וידוי, טיפות אחרונות. ספרה האחרון 'סוסים רעבים מחייכים לשמש' יצא לאחרונה בעת הקורונה.

רעיה ובנה עמית. אלבום משפחתי

בבית על הגבעה בפינס

רעיה השאירה שלושה ילדים: עמית, איילת ודבורי.

בנה עמית המאיר : "אמא ואבא עסקו כל השנים בחינוך. אמא חינכה דורות לשפה העברית. היא קשרה את נפשה עם הארץ הזאת. מרבית שנות חייהם הם השקיעו בעזרה ליהודים בבריה"מ. בחינוך ובהטמעת התרבות הישראלית. הם נשארו בקשר עם עולים שהגיעו בשנות התשעים וסייעו להם. אני זוכר שהיינו מארחים בביתנו לתקופות של חודשים עולים חדשים. כך גם אמא היתה פעילה במאבק לשחרור אסירי ציון. היא היתה טיפוס ספורטיבי והלכה כל בוקר לים. אמא ואבא שנפטר לפני שנתיים שמרו על תזונה נכונה ובריאות טובה וכל השנים גרו באותו בית פרטי על הגבעה בפינס".

לחדשות נוספות בנתניה הקליקו כאן * לדף הפייסבוק שלנו הקליקו כאן 

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram

אולי גם יעניין אותך

4 תגובות

  1. רעיה, המשוררת שלנו, שירייך ישארו לעד. אזכיר אותך בכל מעמד שאוכל לעשות זאת. שושנה ויג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ברשתות החברתיות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram