עליזה טננבאום הופרדה ממשפחתה בגיל 10. את אמא שלה היא פגשה אחרי שש שנים. ספור מרתק של ילדה ניצולת שואה

עליזה היתה אחת מילדי הקינדרטרנספורט שהופרדו מהוריהם והועברו מאוסטריה לאנגליה ועברו שם את כל תקופת המלחמה. התמזל מזלה ושני הוריה ניצלו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב print
תמונת הדרכון של עליזה טננבאום. צילום באדיבות עליזה טננבאום

לכבוד יום השואה הבינלאומי שיחול  מחר כתבת חדשות נתניה פגשה את עליזה טננבאום, ניצולת שואה, תושבת בית חרות שחגגה 91 בספטמבר האחרון. היא אמא לשתי בנות, סבתא לשישה נכדים ומצפה לנין העשירי. היא נולדה בוינה, היתה ילדה בת תשע כשהנאצים סיפחו את אוסטריה לגרמניה (איינשלוס). כשהחלו ארועי ליל הבדולח אביה שהיה בעל חנות מזון נעצר ונשלח לדכאו בגרמניה. החנות המשפחתית עוקלה על ידי הנאצים. עליזה נשארה עם אמא שלה כאשר אחותה הגדולה בת 16 נשלחה לפני המלחמה לארץ עם עלית הנוער  עם 60 בני נוער לכפר ויתקין.

הגברים הורשו לעזוב

באותה עת הנאצים הציעו ליהודים לעזוב את אוסטריה. על כך מספרת עליזה טננבאום לחדשות נתניה: "הודיעו לגברים היהודים שאם יש להם לאן לנסוע הם מורשים לצאת את אוסטריה. היו לנו קרובים בקנדה וכך סידרו לאבא שלי לצאת מאוסטריה. יום אחד אני חוזרת מבית הספר ורואה גבר קרח יושב על המיטה של אחותי. לא הכרתי אותו. זה היה אבא שלי שחזר מדכאו. ראיתי אותה בוכה כשהוא קורא מכתב שהגיע מאחותי שהיתה כבר בארץ".

כשאביה של עליזה הגיע לדרום אנגליה התברר לו שהוא יכול לסדר למשפחה לצאת. לאמא שלה הוא לא מצא עבודה אך לעליזה הוא מצא מעון לילדות ליד ניו קאסל. "אמא הבינה שזו הדרך היחידה להציל אותי. היא ארגנה לי מזוודה אחת וליוותה אותי לרכבת. נסעתי עם 600 ילדים ברכבת עד ואן הוק הולנד. לא הכרתי אף ילד ברכבת. בהולנד עלינו למעבורת לאנגליה".

בעת חלוקת הילדים למשפחות עליזה ועוד ילד נוסף נותרו האחרונים שלא נמצאה להם משפחה. היא נסעה שמונה שעות ברכבת לניו קאסל שם העלו אותה על מונית עם פתק ביד. בנסיעה למעון לאורך הים היא פחדה: "הייתי בטוחה שיזרקו אותי לים" היא מספרת לחדשות נתניה.

עליזה עם בנות המעון באנגליה

מלחמה כהפתעת יום הולדת

המלחמה פרצה בדיוק ביום הולדתה העשירי של עליזה טננבאום. בעוד היא וחברותיה במעון כבר במיטות נשמעו צפירות מלחמה. "בתמימות ילדותית חשבתי שזה לכבוד יום ההולדת שלי. מספרת עליזה. "המטפלת שלנו ביקשה מכולנו לרדת למטה ולהקשיב לרדיו. לשמוע את נאום המלך וההכרזה של אנגליה במלחמה על גרמניה הנאצית".

מה סדר היום של הנערות במעון?

"אנחנו 20 בנות במעון: שמונה ילדות מגיל שלוש עד תשע, ארבע בנות בנות 10-11 ושמונה בנות בנות 12- 14. כל אחת עושה תורנות מטבח ותורנות ניקיון. כולנו לומדות בבית הספר של הכפר ואומנת באה ללמד אותנו אנגלית".

עליזה טננבאום היום עם התמונה של אז

יש לך קשר עם ההורים שלך?

"עם אמא אין לנו קשר ואנחנו לא יודעים איפה היא. אבא שלי התגייס לצבא הבריטי ושלח לי כל הזמן מכתבים. בחופש הראשון שלו הוא בא לבקר אותי בפנימיה. אבא שלי הבין שהוא האבא היחיד במעון. הוא ביקש ממני רשימה של ימי ההולדת ששל כל הילדות ומה כל אחת היתה רוצה במתנה. וכך בכח יום הולדת הוא היה מביא מתנות לילדות: ספר, סיכה לשיער, מחברת. אני שזכיתי לאבא למדתי לחלוק אותו עם כל הילדות".

כמה שנים היית במעון לבנות?

"הגעתי למעון בגיל עשר וכאשר הגעתי לגיל 16.5 המנהלות אמרו שאין יותר כסף להחזיק אותנו וכל אחת צריכה ללמוד מקצוע. אני רציתי להיות תופרת. יום אחד כשאני בדרכי לתופרת שעבדתי אצלה אני רואה את מחלק המברקים  על אופניו ברחוב שלנו. כשהגעתי לבית התופרת ראיתי את החברה שלי עומדת בפתח. שאלתי אותה אם המברק היה בשבילי. היא אמרה לי שאני צריכה לחזור למעון. שם כבר חיכו לי המטפלות וכל הילדות צעקו שהמברק היא בשבילי. זה היה במאי 1945. המברק היה מהצלב האדום ובישר שאמא שלי נמצאת בשבדיה". הבשורה הזאת גרמה לעליזה להיות חצויה. מצד אחד לשמוח שאמא שלה נמצאה, ויש לה גם אבא כאשר לשאר הבנות אין הורים.

עליזה ובנותיה בטיול שורשים

ממחנה הכפיה לשבדיה

מסתבר שאמא של עליזה עברה את המלחמה בעבודות כפיה בגרמניה. באקט של חילופי שבויים היא הצליחה להצטרף לקבוצה של שבויים שנשלחה לשבדיה להבראה. בתום המלחמה היא היתה בת 48 ושקלה 40 ק"ג. כששאלו אותה אם היא יודעת היכן בני משפחתה ספרה שאין לה כתובת של אף אחד. "היא נזכרה שלבעלה היה חבר בשבדיה ובאמצעות המכתב שלו איתר הצלב האדום את עליזה במעון בניו קאסל.

"שש וחצי שנים לא היתה לי אמא. וכשאימא הגיעה לדירה שאבא שכר בשבילנו בסקוטלנד היא לא הכירה אותי. 'איפה ליזל' היא שאלה. שנתיים וחצי גרנו באנגליה ובאוקטובר 1949 עלינו לארץ לבית ינאי, שם גרה אחותי שהיתה כבר נשואה ואם לשני ילדים". מספרת עליזה טננבאום.

איך השפיעו שש וחצי שנים במעון לעליזה טננבאום?

עליזה טננבאום: "אני חושבת שהשהות ביחד עם 20 בנות בתקופה של אי ודאות גרמה לי להבין שהחלטות צריכות להיות רק שלי. למדתי לחשוב יותר על אחרים. להסתפק במועט ולחלוק עם האחרים את מה שיש. למשל לא להשתמש בכל המים החמים בטוש. גם את אבא שלי היקר לי 'חילקתי' עם 19 בנות".

עליזה עשתה עם בני משפחתה טיולי שורשים לוינה ולאנגליה. בנותיה ונכדיה מכירים את הסיפור שלה. את הסיפור שלה היא העבירה בהרצאות בארץ ובחו"ל והיא מוכרת כמי שמייצגת את ארגון הקינדרטרנספורט שרק כמה עשרות מילדיו עדיין חיים בארץ ובעולם.

למדה לתפור במעון. תופרת עד היום

 

מה זה "קינדרטרנספורט"?

לאחר ליל הבדולח החל לחץ על ממשלות במדינות רבות לקלוט פליטים יהודים שהיו בסכנה בגרמניה, באוסטריה ובצ'כוסלובקיה. במיוחד היה הלחץ גדול על בריטניה, אשר בידה הייתה השליטה בהגירה לארץ ישראל, שעל פי הצהרת בלפור יועדה כבית לאומי לעם היהודי.  בלחץ הציבור הבריטי, שהיה מזועזע מאירועי ליל הבדולח, הממשלה הבריטית הסכימה לקלוט בשטחי בריטניה עצמה אלפי ילדים יהודים מאזורי השליטה הנאצית. משפחות בריטיות רבות הביעו נכונות לארח ילדים אלה בבתיהם. הן שילמו 50 פאונד להראות יכולת כלכלית. ילדים, לא הורשו לעבוד, קיבלו הכשרה מקצועית, ובסיומה נדרשו להגר מבריטניה. מתוך 10,000 הילדים בני המזל שהצליחו להגיע לאנגליה עד המלחמה רק ל-900 מהם היו אב או אם או הורים בסוף המלחמה.

לעדכונים נוספים בחדשות נתניה הקליקו כאן * לדף הפייסבוק שלנו הקליקו כאן*

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram

אולי גם יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ברשתות החברתיות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram