האדריכל עודד פלג נפטר. חבריו: "אמן בנשמתו ססגוני ואוהב אדם". הסיפור המרתק של חייו

האדריכל עודד פלג נפטר אתמול והובא לקבורה היום (חמישי) בשעה 15:00 בבית העלמין של עין התכלת שם גר עם אורה (חשאי) רעייתו והבנים. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה.

פלג, 84 נולד למשפחה ממוצא הולנדי – גרמני, גדל בבית חרות, למד אדריכלות בצרפת. אמן בנשמתו, בנוסף לאדריכלות עסק באומנות והיה אהוב על כל מכריו.

הוא השאיר אישה אורה לבית חשאי ושלושה בנים אוראל, אורטל וליאור.

היה איש מקסים ונעים על הבריות. אישיות צבעונית אוהבת אדם. אמן בנשמתו וגם במראהו. עם קוקו בשיער וחיוך על הפנים. איש אהוב ונאהב.

אדריכלי נתניה כואבים את מותו של עודד פלג: היה אדריכל ססגוני

חברו האדריכל אריק שניידר שהיה שותפו לעבודה במשך חמש שנים מספר לחדשות נתניה: "עודד היה טיפוס צבעוני. הוא עבד בסגנונות שונים. ביחד בנינו בנייני מגורים בנתניה בסגנון פוסט מודרני . עם פסיפס ומרפסות עגולות תוך הכנסת צבעים ורוד ותכלת. הכנסנו שמחה לבניינים. בבתים הפרטיים התאפיינה הבניה שלו בסגנון הפינות העגולות. סגנון רך שאנשים אהבו באותה עת. עודד היה איש ביצוע מעולה. היה לו ניסיון רב ובטחון אישי בכל מה שנגע. הוא היה אדריכל ברמ"ח אבריו.  אהב יופי ואנשים. הוא היה אמן ועסק בציור. עבודותיו היו בסגנון סוריאליסטי מעניין. היו לו ידי זהב. הוא נהג לתקן הכל לבד".

אריק שניידר היה אדריכל צעיר כשהחל לעבוד עם עודד פלג: "הוא היה איש מוכשר והתקופה שעבדנו ביחד היתה מעניינת ומגוונת. עודד פלג היה איש מעשי וביצועיסט. העבודה במחיצתו היתה באוירה כייפית"

מהנדס הבניין גיורא גולדהכט שעבד עם עודד 30 שנה: "אהבתי את האיש ואהבתי לעבוד איתו. הוא היה אדריכל מעניין וססגוני ובבתים שבנה ראו את כישורי האומנות שלו". לחדשות נתניה מוסיף גולדהכט ואומר: "כפרטנר לעבודה היתה לנו תקופה נהדרת ביחד. היה לו ראש טוב והעבודה איתו היתה מרתקת ומאתגרת. כאשר האומנות נמצאת כל הזמן ברקע. היה איש מוכשר ואהב את החיים וגם הקרין על הסובבים אותו".

הרוח החיה בין אדריכלי העיר

גם האדריכל טומי ריגלר מי שהיה בזמנו חבר מועצת העיר נתניה ופעיל באגוד האדריכלים היה חברו של עודד: "עודד היה הרוח החיה בין אדריכלי נתניה. הוא מאד אהב את העיר וסיפק תוכן ועניין. הוא היה התבלין לאדריכלים בתקופה של עבודה משותפת שלנו. בעת התחרות של אדריכלי נתניה מול העיריה על תכנון כיכר העצמאות שאני יזמתי. אני מצטער שהתכנית שלנו לבקר אותו לפני מותו לא צלחה. עודד היה בשנה האחרונה בדיאליזה ועבר אותה בגבורה. תמיד היה במצב רוח טוב עם הומור עצמי חכם למרות הכאב במחלתו. אני זוכר את עודד כמי שהיה איש עממי בעל מימד אנושי מפותח וללא חשיבות עצמית".

מנער סיפון בן 13 לבוגר "אקול בוז'ר" בפריז – ההספד

גיסו אמנון שגיב מנתניה הספיד אותו וסיפר על הדרך שעשה עודד מנעוריו במושב ועד חייו כאדריכל מצליח.

"על ימי ילדותך שמעתי לא מעט. רעים היו הימים ההם. בחברת החלוצים של כפר יונה ובית חרות. שם לא ידעו לעכל ילד מיוחד ושונה כמוך. את לקויות הלמידה שלך לא הבחינו. וגם את שפעת כשרונותיך לא ראו. ילד תקין של אז היה צריך להיות קונפורמי, צייתן והולך בתלם. אתה לא היית כזה. את כשרונותיך בתחום הטכנולוגי, הראיה המרחבית והיצירתיות – לא ראו. את כשרונך האמנותי וקליטת השפות לא ידעו לזהות.

ולכן בגיל 13 שלחו אותך להיות נער סיפון על אוניה. לאחר שנים כשהגעת ל"אקול בוז'ר" מכללת העל המפורסמת בפריז קיבלו אותך בלי תעודות. וגם בלי יכולת כתיבה בצרפתית. על סמך תיק העבודות שלך הם ידעו גם ידעו לזהות את כל אלה.

הארץ הזאת מלאה בעבודותיך. מאות בתים אותם תכננת ובנית פזורים בכל מקום. בכולם יש אותה נקודה המאפיינת אותך. כל המכיר אותך יזהה מיד עבודה משלך. זה אותו שילוב של צניעות, יעילות ומקוריות. וגם חן כובש וטעם טוב.

על כל קשיי הילדות פיצו אותך החיים בבגרותך. היית אדריכל מצליח. איש רעים להתרועע. אהוב על כל סביבתך. ביתך היה מלא תמיד בחברים ובמכרים. זכית בבנים אוהבים: אוראל, אורטל וליאור. וגם הם כל אחד יחיד ומיוחד.

אהבנו את אישתך הראשונה קלודי שהיתה  לחברתנו. לא היה אדם שלא התפעל מן הקשר המיוחד בינך לבין אורה וקלודי. ידעתם לשמר מערכת עדינה של מחויבות משפחתית גם לאחר שנפרדו דרככם.

אך ראשונה לכולם זכית באישה יוצאת דופן – אורה אהובתנו. מופת של מסירות ותמיכה. אורה היתה זו שהפכה את ביתכם לקן של אוהבים. מקור משיכה לרבים. אורה רעיה ואם מסורה אשר אין רבות כמוה. במאור פנים ונדיבות. ואתה ידעת להוכיר ולהודות על כל אלה."

לחדשות נוספות בנתניה הקליקו כאן * לדף הפייסבוק שלנו הקליקו כאן