אמנון כספי.אני לא יכול לעצור את מפעל חיי ואת עצמי. בלי העבודה הזאת אני לא חי.

אני לא יכול לעצור את מפעל חיי – בלי העבודה הזאת אני לא חי

אמנון כספי, בעל בית המלאכה לייצור תכשיטים ומתנות מכסף באזור התעשייה פולג, חושב איך לשמור על העשייה בתקופה בה האופק נראה עגום
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
אמנון כספי ובנו אייל בתערוכה צילום עצמי

אמנון כספי, בעל בית המלאכה לייצור תכשיטים ומתנות מכסף באזור התעשייה פולג, חושב איך לשמור על העשייה בתקופה בה האופק נראה עגום. בגיל צעיר חלה בפוליו, עבר שיקום ארוך ובמפעל הוא מוצא את טעם החיים. לכן, שומר על אופטימיות ומקווה לימים טובים יותר

"אני קם בבוקר וחושב לעצמי: איך לשמר את העשייה? אחרי 34 שנים של יצירה משמחת בכסף הגיעה תקופה שהאופק נראה מאוד עגום. האמנתי שאוכל להעביר לדור הבא את מפעל חיי. שימשיך לגרום משב רוח מרענן וגאווה של ייחודיות ישראלית". כך כתב השבוע אמנון כספי, בעל בית מלאכה ליצור מתנות מכסף (925) "כספי סילבר" באזור התעשייה פולג.

רבים מחבריו ומכריו אומרים לו "מספיק ודי". הוא נכה משיתוק פוליו עוד מילדותו והעבודה במפעל היא כמו אוויר לנשימה והחיוניות בחייו:  "אני לא יכול לעצור את מפעל חיי ואת עצמי". הוא אומר.

בכל שנה, בעת הזאת, המפעל הקטן תוסס בהכנת מתנות יודאיקה לחגי תשרי ולתיירים: "זאת הייתה צריכה להיות תקופה של שיא היצירה. היום אנחנו עם צוות מצומצם של ארבעה, מהם שלושה בני המשפחה, שממשיכים לעבוד חצאי ימים, פעמיים בשבוע. בלי העבודה הזאת אני לא חי. בשבילי זה המרפא, המרגוע והאמונה".

במפעל של כספי סילבר ישנה קולקציה ענקית של מתנות אישיות מכסף לכל אירוע. תכשיטים גדולים וקלי משקל, כמו מתנה לגבר בצורת תופיני שוקולד מכסף כשעליהם חרוט: "אל תשכח אתה יחיד ומיוחד". יש גם מיניאטורות ייחודיות של חג, שבת ואספנות, יודאיקה מודרנית, פסלים הומוריסטים. המגוון רחב מאוד.

"הימים קשים לרובנו, אבל עדיין נותרה חדוות השמחות הפרטיות, שחלק מהמתנות שלנו מתאימות להם. אני מזמין את כולם להיכנס לאתר שלנו ולראות".

יודאייקה מכסף

המיומנות שלו היא ביצור פריטי יודאייקה כמו פמוטים, סט להבדלה, מיניאטורות, מזוזות ועוד. בין המתנות המקוריות שלו יש מחזיקי מפתחות בנושאים שונים, תליונים, צמידים ותכשיטים מיוחדים. טווח המחירים הוא בין 200 ל-300 שקלים.

"אני רוצה להחזיק מעמד ולעבור את הגל הקשה. אני מצמצם הוצאות, עובד פחות ומתחזק לקוחות, גם אם אין הזמנות. אנחנו עסק קטן בהמתנה שפרנס שתי משפחות והתוכנית שלי הייתה שיעבור לדור הבא. אני אופטימי ואולי זו הבעיה שלי. אני מאמין שיום אחד הישראלים יתעשתו, ירגישו יותר ישראלים, יקנו מוצרים ישראלים, גם אם הם טיפה יקרים יותר ובכך ירגישו מחוברים יותר למדינה".

אמנון כספי אופטימי למרות שאין תיירים, אין ביקוש מוועדי עובדים, והלקוחות לא יוצאים מהבית. "בעת הזאת בתקופה נורמלית ייצרנו לקהלים באירופה. לאוכלוסייה הנוצרית תליוני מלאכים, סיכות, צלבים וצמידים עם אלמנטים נוצריים. לקהל בארץ חנוכיות, סביבונים ומגיני דוד. יש ירידה של 60 אחוז בייצור ויש סוכן שעדיין עושה מאמצים לשמור על השוק".

אמנון כספי, 68, נשוי לדרורית, אב לשלושה ילדים וסב לנכדה. הוא לא למד אמנות ולא עיצוב תכשיטים. בילדותו למד לנגן על פסנתר כי זה מה שאמא שלו רצתה. היא חשבה שזה יכול להיות אפיק חיים מעניין לילד שלה, שנפגע בילדותו בשיתוק ילדים ונשאר משותק בגפיו.

איך הגעת למפעל ליצור מתנות מכסף?

"אני לא אמן ולא עסקתי בתכשיטים, אבל כאשר הייתה לי הזדמנות לקנות ידע להקמת מפעל למוצרי כסף, בזמן שבארץ רק מעטים עסקו בכך הלכתי על זה, ללא היסוס".

בגיל שמונה חודשים הוא חלה בפוליו בשנה שבה המגפה נפוצה ביותר בארץ. המחלה פגעה בגפיים והשיקום שלו היה ארוך, אך מוצלח. "תמיד הלכתי עם קביים וכתוצאה מכך הידיים שלי התחזקו. בבית הספר לא הרגשתי נכה כי בבית לא נתנו לי הנחות. גרנו ברחוב ריבלין והלכתי ברגל לצופים בבן אליעזר. יצאתי לטיולים כמו כל הילדים. אני בטוח שלהורים שלי יש חלק עיקרי וגדול בהצלחה שלי בחיים. הם פשוט לא ויתרו לי".

 

 

 

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram

אולי גם יעניין אותך

תגובה אחת

  1. אולי צריך לעשות חושבים ובגילך לצאת לפנסיה.יש חיים גם אחרי עבודה.כל זה בתקווה שחסכת לפנסיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ברשתות החברתיות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram