יש משפט שמלווה את עפרה שטראוס כמעט כל חייה. "צריך כמויות אדירות של אנרגיה פנימית, עמידות ונחישות, כדי להמשיך והרבה אומץ לב כדי שלא לוותר"-כך אמרה הסבתא, מייסדת אימפריית החלב לילדה עפרה, כיום יו"ר שטראוס, שהפכה את המילים למוטו.
השבוע הגיעה שטראוס לכור מחצבתה, לצפון, לבית שלה. היא התארחה בכנס "יזמות והעצמת נשים", שנערך ביום ראשון במלון חוף התמרים בעכו ביוזמת מט"י גליל מערבי-קריות והמנכ"ל הנרי ביטון. היא הגיעה לשעה אחת בלבד, כדי לתמוך בנשים במקום שבו היתה שותפה לחזון של הוריה.
"מרגש אותי להיות כאן"
עפרה שטראוס, בת 53, אם לארבעה ילדים, נחשבת היום לאחת הנשים המשפיעות במשק הישראלי. היא בתו של מיכאל שטראוס, שצמחה וגדלה בחברה המשפחתית. סבה וסבתה, ריכארד והילדה שטראוס, הגיעו מגרמניה לישראל בשנות ה-40 והקימו מחלבה עם שתי פרות. אביה מיכאל ודודתה רעיה שטראוס~בן דרור, הפכו את העסק הקטן לקונצרן.
שטראוס צמחה בחברה המשפחתית. היא היתה מנהלת המכירות בחברה, אחר כך מנהלת השיווק של גלידות שטראוס. ב-2001 מונתה לתפקיד יו"ר שטראוס עלית. בשנת 2012 הגיע קונצרן שטראוס לשיא מכירות של 8.2 מיליארד שקלים. מלבד תפקידה בחברה, שטראוס מכהנת כנשיאת ארגון יסמין, בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית וכחברת דירקטוריון בקרן "הישג" ובמכון טאוב. במאי 2011 נבחרה ליו"ר לשכת המסחר ישראל~אמריקה.
חלק מתפישת עולמה הוא השיתוף של נשים בקבלת החלטות. את תפישתה זו היא מקדמת במסגרת תפקידה כנשיאת ארגון יסמין, ארגון מבית המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי, הפועל לקידום נשים בעלות עסקים קטנים באמצעות הכנת וגיבוש תוכנית ייעודית לכל עסק.
שטראוס היא מודל לחיקוי עבור לא מעט נשים. בכנס בעכו הן הסתכלו עליה בעיניים נוצצות. היא הצטלמה עם כולן וחייכה לכל עבר. "מרגש אותי להיות כאן", אמרה. אחרי הכל כאן, בצפון, צמחה המשפחה שלה, כאן, בפריפריה, ממוקמים המפעלים של החברה, ושטראוס לא שוכחת מאיפה היא באה. "להיות בצפון זה תמיד כיף, זה הבית שלי", היא אומרת, "פגשתי כאן נשים שחלקן היו חברות ילדות. אני יודעת מה זה לחיות כאן, גם תחת אש. הפריפריה לא יכולה להיות טובה יותר. התחלנו פה והיום אנחנו חברה בינלאומית שחצי מהמחזור שלה נעשה מחוץ לגבולות המדינה. אנחנו חברת קפה מובילה, הכנו חומוס, והיום אנחנו מוכרים אותו לאמריקאים, אבל המסר כאן הוא אחר. המסר כאן הוא יזמות ושוויון בנטל. התחושה של הבית מלווה אותי ושותפות אצלנו היא דרך החיים. צריך לצאת, לקום ולעבוד. סבתא שלי כתבה ביומן שצריך
כמויות אדירות של אנרגיה, עמידות ונחישות. היא הלכה לבנק ואמרו לה לא. אבא שלי תמיד אומר שהבנק יאהב אותך רק שהעסק מרוויח ושתצטרכי אותו, יגידו לך לא. צריך לדעת לקחת סיכונים ולכן אנחנו לא שוכחים גם היום את העסק הקטן בנהריה. זה בנשמת אפנו".
הכתבה המורחבת תפורסם ביום שישי בעיתון "צפון -1"
