אסתי זוהר, בת 49, מנהריה סובלת ממחלת סוכרת חמורה, בעקבותיה הוכרה לפני כשנה כבעלת 100 אחוזי נכות על ידי ביטוח לאומי. הסוכרת התפרצה אצל זוהר בגיל 20. מאז, נפגעו גם איברים נוספים בגופה, בהם הגפיים, הכליות והעיניים. כיום היא נעזרת בהליכון, עקב פגיעה עצבית ברגליה ואיבוד תחושה, מזריקה אינסולין חמש פעמים ביום ונוטלת כדורים. בביטוח לאומי מוכרת זוהר מזה 15 שנה, עקב מצבה הרפואי היא אינה עובדת ומתקיימת אך ורק מהקצבה.
לפני מספר שבועות חשה זוהר בקשיי ראייה בעין שמאל והופנתה למיון במרכז הרפואי גליל מערבי, שם, לדבריה, נאמר לה על ידי הרופא שהיא "פצצה מתקתקת".
וכי היא עלולה להתעוור אם תחכה זמן נוסף. עקב כך, הפנה אותה הרופא בדחיפות לטיפול של הזרקת אבסטין לעיניים, בהליך של שלוש פגישות. כדי להימנע מהמתנה ארוכה בקופות החולים ובשל מצבה הרגיש, הפנה אותה הרופא ישירות למרפאה במרכז הרפואי בנהריה, שם נקבעה לה סדרת הזרקות מיידית. את הזריקה הראשונה עברה זוהר לפני שבועיים, כאשר את עלות הזריקה (400 שקלים כל אחת) מימנו הוריה.
כאשר פנתה זוהר ללאומית, קופת החולים בה היא חברה זה 15 שנה, כדי לקבל החזר כספי והמשך טיפול, נאמר לה על ידי מנהלת המרפאה בנהריה כי אבסטין אינה נכללת בסל הבריאות ועל פי הקוד הרפואי שלה, עליה לפנות לבית החולים רמב"ם בחיפה לקבלת טיפול. זוהר אינה ניידת וגם מצבה הכלכלי לא מאפשר הגעה עצמאית לחיפה.
זוהר: "אין לי איך להגיע לחיפה. אני לא יכולה לבקש מאבא שלי, אדם בן 75, שייקח אותי לרמב"ם הלוך חזור. זה קשה, גם כי אני עם כיסא גלגלים וכשאני יוצאת מהבית אני צריכה מלווה, בעיקר אחרי הזרקות, מהן אני חוזרת מטושטשת וצריכה עזרה".
בשל הקושי הכלכלי, ויתרה זוהר על הזרקה נוספת שהייתה אמורה לעבור ביום שני השבוע. זוהר: "לא היה לי מאיפה להשיג את הכסף, אז לא עשיתי את ההזרקה. לא הייתה לי ברירה. אין לי איך להגיע לרמב"ם לעבור את הטיפול שם, בגלל זה אני הולכת לנהריה ומוציאה כסף שאין לי".
מקופת חולים לאומית נמסר בתגובה, כי פנייתה של המבוטחת תועלה לדיון בועדת ערר במחוז.
