fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"אני ילדה קטנה בגוף של אשה"

זיוית מלכה, שכבר 17 שנים משמחת ילדים תחת שם המותג "זיוית הליצנית", מתפנה להגשים את חלומה בגיל 36. בראיון היא מספרת על אחיה שנפטר, על הנישואים שהתפרקו, על טיפולי הפוריות שעברה ועל האירוע המוחי שבא בעקבותיהם. "למדתי להאמין שכל החלומות מתגשמים"
זיוית הליצנית
זיוית הליצנית (צילום: אלונה פולין)

בחודש הבא תחגוג זיוית מלכה 17 שנים למותג "זיוית הליצנית", 17 שנים בהן היא משמחת ילדים ובאהבה רבה מדי יום. היום, בגיל 36, מתפנה "הילדה הקטנה" מעכו, שהפכה מודל לחיקוי לרבים, להגשים את חלומה הפרטי: להיות אמא. בראיון ל"צפון-1" היא מספרת על מה שרק ליצנים יודעים על החיים. על הנחישות להצליח בעסק תחרותי, על המקפצה שקיבלה מגיא רייף, על הזוגיות שפורקה אחרי עשור, על האירוע המוחי שעברה בעקבות טיפולי פוריות, על האח שנפטר כשהיתה בת 15, על הדמעות שבחרה להמיר לצחוק ועל ספר הילדים שכתבה ועדיין שוכב במגירה.

מאחורי דמות הליצנית שטיפחה במשך השנים, מסתתרת גם זיוית אחרת. מיושבת. עם חלומות. רק פעם אחת בחייה, היא מספרת, הרגישה כמו הליצן העצוב. כשזה קרה, היא עמדה מול המראה ומרחה את האיפור. זיוית מלכה קרויה על שם סבתה, זוהרה. היא נולדה בעכו ומתגוררת בנהריה. היומן שלה מעיד על כך שהיא מכורה לעבודה. אם יום אחד נשאר בלי אירוע, היא הופכת עולמות. בחודש ספטמבר תחגוג 17 שנים לעסק, וכעת המחשבות שלה נודדות ליעדים אחרים. היא כבר לא רק הליצנית עם הבלונים, היום היא מותג שמוביל חברת הפקות. הילדים, היא אומרת, הם היחצנים הכי טובים. הם פתחו לה דף מעריצים בפייסבוק והיא מנהלת איתם קשר רציף.

"שלמה מת בשריפה"

את הראיון פותחת זיוית בסיפור על נויה, ילדה בת שנתיים, שנפטרה ממחלת הסרטן. זיוית שימחה את נויה ביום הולדתה האחרון. זה קרה לפני מספר שנים וזו, מבחינתה, שליחות. "זה לא פשוט להיות ליצנית, לשמח, לבדר. זו עבודה עם המון אנרגיות, אבל יש בי איזה כוח פנימי, שמושך אותי לשם יותר ויותר". היא בת הזקונים במשפחה מסורתית~דתית, למדה בבתי ספר דתיים, יש לה שישה אחים ואחיות. אמה עוזרת גננת, אביה פנסיונר של בזק. אחיה הגדול, שלמה, נפטר בגיל 27. זיוית, שהיתה אז רק בת 15, הושפעה מהאירוע. היא אומרת שכל ממשפחתה התפרקה בעקבות האסון. היא זוכרת איך תמיד מצאה את עצמה מוקפת ילדים סביבה ואיך היתה עוזרת לאמה בהצגות ואירועים. היא מתארת ילדות יפה של ילדה מופנמת ושקטה, עד היום שבו עלתה במדרגות הבית ושמעה צרחות: "שלמה מת בשריפה".

זיוית: "מאז חיי השתנו, והדמעות הפסיקו לצאת. אולי פעמיים בכיתי בחיי מאז. אם אני רוצה לבכות, אני מציירת ילדה עם דמעות. אני זוכרת היטב את היום ההוא, כשאמרו לי ללכת לעשות קניות ואני חוזרת הביתה עם סלים, ובמדרגות אני רואה התקהלות. היינו כל כך קרובים, אחי ואני, היינו מדברים עם העיניים.

"אז התחלתי לכתוב יומן, שאני מנהלת עד היום. בכל שבוע אני קונה מחברת חדשה, וכל מהלך בחיי מתועד. בגיל 16 כתבתי למשפחתי ביומן ששלמה נמצא בכל אחד ואחת מאיתנו. הפכתי את השמחה לעצב. את הלימודים זנחתי. יום אחד המורה הזמינה את אמי לפגישה ואמרה לה 'מהילדה הזאת לא ייצא כלום', ואני רק רציתי להופיע על במות, זה היה מין מרד פרטי כזה. עם המורה הזאת סגרתי מעגל. רצה הגורל והיא הגיעה כאורחת לאחת ההופעות הגדולות שלי מול 300 ילדים. ניגשתי אליה ואמרתי לה 'זוכרת אותי?'". זיוית היא אשה חזקה. המשפחה עבורה היא ערך עליון. לפני חצי שנה היתה שמחה גדולה במשפחתה: אחותה ילדה את בנה הבכור בגיל 44, אחרי אינספור ניסיונות להביא ילדים.

עברו לראיון המורחב עם זיוית הליצנית בגיליון השבת של "צפון-1"

זיוית הליצנית
זיוית הליצנית (צילום: פולינה)

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות