מאת קובי הרצשטרק
מדינה שלמה עצרה את נשימתה והתרגשה בשבועות האחרונים משיריה וסיפורה של להקת "שלווה" שלימדה את כולנו שיעור אחד או שניים על סובלנות וקבלת האחר. אחד מחברי הלהקה ומי שאחראי על חלק מהעיבודים המוזיקליים של השירים, הוא הקלידן גיא ממן, שנולד וגדל בנהריה.
ממן (31), שמתגורר כיום בירושלים עשה את צעדיו הראשונים בעולם המוזיקה בעיר הולדתו. הוא מוסיקאי, מלחין ופסנתרן מתמודד עם לקות ראייה מיום היוולדו, אבל כל זה לא הפריע לו לפלס את דרכו בנחישות למרכז המיינסטרים הישראלי.
סיפורו של ממן מתחיל באורגנית צעצוע שהוריו קנו לו בהיותו כבן 3 באמצעותה לימד את עצמו לנגן, כשהגיע לגיל 6 כבר ניגן יצירות שלמות של מוצרט, רק מהאזנה להן. במהלך השנים הוא דווקא נאבק כדי ללמוד תווים, אלא שלקות הראייה שלו הקשתה עליו את המשימה: "כל המורים שניסו ללמד אותי", הוא מספר בחיוך, "התייאשו והרימו ידיים".
הוא עצמו ידע שלעולם לא ירים ידיים ולכן המשיך ללמוד בעצמו וניגן רק מהאזנה, בבית הספר היסודי כבר ליווה בנגינה את הטקסים המסורתיים, אבל הפריצה הגדולה, כך לדבריו הגיעה כשלמד בבית ספר למדעים ואמנויות בנהריה: "הרכזת החברתית של חטיבת הביניים "אלון", דניאלה אבני האמינה בי ועודדה אותי היא ממש הצמידה אותי אליה ובהדרכתה ניגנתי, עיבדתי וניהלתי מוסיקלית את כל הטקסים והאירועים בבית הספר".
מתנייד באופן עצמאי
בשלב מאוחר יותר כשלמד בבית הספר התיכון הופיע ושר עם להקת הזמר הייצוגית "קולות עמל", שם עבד עם המנהל המוזיקלי, חנן עבאדה במופעים והפקות שונים.
בעינו האחת סובל ממן מעיוורון מוחלט ובעין השנייה הוא מסוגל לראות למרחק של 2 – 3 צעדים, מעבר לכך הוא רק רואה כתמים וצללים. אבל הוא לא מניח ללקות לעצור בעדו ומתנייד עצמאית ללא כלב נחיה או מקל: "הטלפון הנייד עוזר לי", הוא אומר, "אני מצלם את המסלול שבו אני הולך ומגדיל את הצילום, כך אני מצליח לראות כמה צעדים קדימה, אני עושה את אותה פעולה עם שלטים או תמרורים ומסתדר יפה. אני מאלה שמאמינים שאם החיים נתנו לך לימון – תעשה מהם לימונדה".
עם זאת, לקות הראיה הקשה שאיתה הוא מתמודד, אילצה אותו לוותר על הגיוס לצה"ל , אבל ממן כדרכו, מצא דרך אחרת להטביע את חותמו והתנדב לשרות לאומי שארך שנתיים. בשנה הראשונה לשירותו שימש כמורה למוסיקה בבית חינוך לעיוורים בירושלים ובשנה השנייה התנדב לשמש כליצן רפואי בבית החולים "הדסה": "ליצנות רפואית זה תחום שכייף להתחבר אליו", הוא מספר, "בשלב מסוים אפילו חשבתי ללמוד את התחום לקראת תואר ראשון, אבל בשלב ההוא לא הייתי סגור על עצמי".
לאחר שסיים את השירות הלאומי יצא עם משפחתו לטיול בטורקיה, במהלך הטיול ניהל שיחה עם אביו שביקש לדעת לאן מועדות פניו אחרי שסיים את תקופת השירות הלאומי: "בשלב הזה הבנתי שאני צריך לקבל החלטה", הוא נזכר, "מצד אחד, המוזיקה הייתה כל עולמי, אבל מצד שני אהבתי את השנה שבה עסקתי בליצנות רפואית ובכל זאת, כשחשבתי על זה לעומק, התשובה הייתה ברורה. המוזיקה ניצחה הכל, היא הייתה ותמיד תהיה חלק ממני. אבא שלי, לשמחתי, בירך על ההחלטה ותמך בה".
לא יכול לוותר
כשחזר לארץ פנה ממן לאקדמיה למוסיקה בירושלים, וניגש לסדרה של מבחנים. האכזבה לא איחרה לבוא: על אף כישרונו הנדיר ויכולותיו הוא לא הצליח להתקבל ללימודים ונדחה על ידי האקדמיה מאחר שלא יכול היה לקרוא תווים. מעבר לכך, היה חסר לו ידע ורקע תיאורטי בתחום המוסיקה, אבל ממן סירב לוותר. בשעות הארוכות בהן בילה באקדמיה שמע את הסטודנטים משוחחים ביניהם על מוסיקה והחליט להמר על כל הקופה ולעשות הכל כדי ללמוד באקדמיה: "הייתי שם וכמעט יכולתי לגעת בחלום – אבל לא, כאן הבנתי שלא אוכל לוותר, ידעתי שאני חייב לעשות הכל כדי להתקבל".
ואכן, ברגע שגמלה בלבו ההחלטה להילחם על מקומו, הוא שם פעמיו בחזרה לנהריה ובמשך שנה למד נגינה אצל המורה והפסנתרן רוברט ניסנזון ז"ל, במקביל למד לימודי תיאוריה במוזיקה במסגרת מכללת -BPM בתל אביב, הנחשבת לאחת המכללות המובילות בתעשיית המוזיקה בישראל. על הדרך גם הספיק לנהל מקהלת קשישים בנהריה.
בתום שנה אינטנסיבית במיוחד ניגש למבחנים בשנית ולשמחתו הצליח להתקבל:
"זה היה כמו הגשמת חלום", הוא מספר, "הוכחתי לעצמי ולכולם שאם באמת רוצים – אפשר לגעת בכל חלום". במהלך ארבע השנים שלאחר מכן הוא למד הלחנה והשלמה לחינוך מוזיקלי: "לזכות האקדמיה ייאמר שכולם מאוד הלכו לקראתי", הוא מסביר, "בין היתר, אפשרו לי להגיש עבודות באיחור, בחלק מהבחינות אפשרו לי להיבחן בעל פה ובחלקים אחרים דאגו שאוכל להגיש את המבחנים בצורה שהולמת את הלקות שלי".
עם תום לימודי התואר הראשון ולנוכח יכולתו ליצור קשר יוצא דופן עם ילדים, התחיל ללמד מוסיקה בגני ילדים ובקונסרבטוריון בירושלים וכן להלחין וללוות זמרים. במקביל סיים באקדמיה למוסיקה את לימודי התואר השני, ואף מצא פנאי כדי להעביר סדנאות נגינה על כלים חווייתיים שאסף מכל העולם.
לפני כשלוש שנים, באחד האודישנים שאליהם ניגש פגש את שי בן שושן מנהל להקת "שלווה", אז לא העלה, כמובן, בדעתו את העתיד שצופן הגורל ללהקה. בן שושן הציע לו להצטרף ללהקה, אבל הוא חשש בתחילה להיעתר להצעה עקב הבעיה בקריאת תווים, עם זאת החליט ללכת לאחת החזרות, שם התחוור לו שאף אחד מחברי הלהקה אינו קורא תווים, ויחד עם זאת, כולם בעלי שמיעה מוזיקלית מעולה. מאז אותה חזרה, הפך ממן לקלידן של הלהקה, לזמר הרקע שלה וגם למי שמעבד חלק משיריה.
החליטו לפרוש
במסגרת תכנית הריאליטי "הכוכב הבא לאירוויזיון", גרפה להקת "שלווה" תשואות ומחמאות לא מעט עיניים דמעו כשהחבורה עלתה על הבמה, הן מצד שופטי התכנית והן מהצופים שאהבו אותם למן ההתחלה, הביעו את דעתם ברשתות החברתיות, והצביעו בהמוניהם במהלך השידורים, אלא שרגע לפני גמר התכנית החליטו חברי הלהקה לפרוש מיוזמתם, לאחר שהבינו שאם ינצחו, ייאלצו להגיע לחזרה שאמורה להתקיים ערב אירוע הגמר של האירוויזיון, כלומר ביום שישי בערב. לאחר שאיגוד השידור האירופי סירב לפטור אותם מהחזרה ומאחר שחלק מהחברים שומרי מסורת שלא רצו לחלל את השבת, הוחלט לפרוש מן התחרות, מה שגרם למחאה גדולה בקרב מעריצי הלהקה. בסופו של דבר, נמצא פתרון ביניים למצב לאחר שתאגיד השידור "כאן" הזמין את הלהקה להופיע במסגרת התוכנית האמנותית של אחד מחצאי הגמר של האירוויזיון, לאחר סיום השמעת השירים ולפני שלב ההצבעה.
אבל זה לא הכל, בעקבות ההצלחה המסחררת בתוכנית מוצפת הלהקה בימים אלה בעשרות הזמנות להופיע: "קיבלנו המון הזמנות להופיע" מספר ממן, "חלקן בארץ, אחרות מעבר לים, כל כך הרבה הצעות עד כי אנחנו מתקשים לעמוד בביקוש".
במקביל לעבודה האינטנסיבית עם הלהקה כותב ממן ומלחין ביחד עם אנסמבל שכולל 10 נגנים ושלושה זמרים, אלבום שנקרא "שירי רחוב" הכולל שירים וקטעי קריאה, ומתאר התרחשויות שונות ברחוב בחיי היום יום: "כתבתי למשל שיר שעוסק בתסמונת יום ראשון, או שיר על חתול שראיתי ברחוב, וגם שיר אחר בעקבות חוויה בסניף הדואר" הוא מסביר, "הרעיונות צומחים מתוך החיים האלבום ייצא לאור בקרוב ובהמשך יהפוך גם למופע. כמו כן, מפעם לפעם, אני מעביר סדנאות על לקויות ראייה ועיוורון, תוך שיתוף של הסיפור האישי שלי".
פרויקט נוסף של ממן שרץ בשנים האחרונות, נעשה עם מקהלות ילדים, ובעיקר עם מקהלת "לירון" מהרצליה. בשנת 2016 הוא אף זכה בתחרות הלחנה למקהלת הילדים הייצוגית של ארמניה: "הסיפור הוא", כך הוא מסביר, "שלקחתי טקסט בשפה הארמנית וביקשתי מסטודנטית שגרה ברובע הארמני לתרגם אותו עבורי, היא נעתרה לבקשתי ולאחר שתרגמה כתבתי את המוזיקה".
יצירותיו המיוחדות של ממן בוצעו בשווייץ, בניו יורק ולאחרונה הוא אף קיבל הזמנה לכתוב יצירה עבור תזמורת מיתרים בקנדה.
ביום הולדתו ה-30 החליט להעניק לעצמו מתנה, הוא כתב והלחין שיר שמתחיל כך: "הגעתי לסוף הדרך, אבל עוד נתיב נפתח" את השיר החדש רצה לבצע ביחד עם תזמורת ולכן פנה לכל התזמורות בארץ. "תזמורת נתניה – הקאמרית הקיבוצית" החליטה להרים את הכפפה והסכימה לבצע את השיר ביחד איתו ומאז הוא בקשר עם התזמורת שביצעה בשבוע שעבר את היצירה "הרועה הבודד" בעיבוד שלו: "אני מאוד עסוק ומאוד מסופק, עם "שלווה" אני נהנה מכל רגע, אנשים מזהים אותי ברחוב, עוצרים, מבקשים סלפי וזה נחמד. עם זאת, אני מאמין שבקרוב ההמולה תירגע והחיים ישובו למסלולם".
וביום שזה יקרה, כלומר כשהכל יירגע, הוא מתכנן לנסוע אל מעבר לים לארה"ב ולקנדה כדי להשלים תואר נוסף בתחום המוסיקה, בינתיים הוא יוצר ושר, ובעיקר נהנה.
