בפתחה של שנה חדשה, אנחנו נוטים להסתכל קדימה אל עבר שאיפות ומטרות חדשות, אך גם מביטים אל העבר ולומדים ממנו כיצד להשתפר. כעם יהודי אנחנו עוסקים לא מעט בעבר, אך עד כמה אנחנו משמרים את ההיסטוריה שלנו? אם תבקרו בחוג ללימודי שימור אתרים ומבנים במכללה האקדמית גליל מערבי, תגלו שלא מספיק. עולם שלם של היסטוריה עלול להתפוגג, אם לא נשמר אותו כראוי. אל החוג היחיד מסוגו בארץ, מגיעים סטודנטים במנעד רחב של גילאים, חלקם ממחוזות רחוקים, מתוך תשוקה אמיתית לשמר את ההיסטוריה שלנו למען הדורות הבאים.
ד"ר נדב קשטן, ראש החוג, נקרא לנהל את החוג המיוחד הזה לאחר שנים רבות בהן חקר והעמיק בהיסטוריה של תרבויות הים התיכון. "לאחר שנים רבות באוניברסיטת חיפה נקראתי להקים את החוג ללימודי שימור שקיים מזה 11 שנים במכללה האקדמית גליל מערבי. זה החוג היחיד בארץ שמעניק תעודת B.A בלימודי שימור, יתר המסגרות עושות זאת חלקית בלימודי תואר שני. העבר שלנו זה העתיד שלנו. היום הדור הצעיר חי את ההווה, רוצים הכל עכשיו ומיד. אהבה עכשיו, הצלחה עכשיו, קריירה עכשיו, אין שום הסתכלות על העבר. השליחות שלנו היא לשמור על ההיסטוריה שלנו למען הדורות הבאים. כשאתה מגיע לאתרי מורשת אתה רואה את העושר התרבותי, עושר של מבנים ותקופות, ואת זה צריך לשמר. המורשת היא מה שירשנו מהדורות הקודמים, והיא מה שנוריש לדורות הבאים. אם לא נשמר אותה, הכל ייעצר".
מתוך אותה תחושת שליחות מתאגדים עשרות סטודנטים מידי שנה, וחווים תהליך למידה משמעותי ומרתק "המטרה של תוכנית הלימודים היא להקנות לסטודנטים אופקים רחבים שמקצוע השימור נגזר מהם. ההכשרה היא מאוד מעניינת ורב גונית, כשאתה עוסק בשימור אתה נוגע בתחומים רבים כמו ארכיאולוגיה, הנדסת אבן, אמנות, היסטוריה ואדריכלות. זה מאוד אטרקטיבי לצעירים שרוצים ללמוד תחום רחב עם אפשרויות רבות. שימור ימי ויבשתי הוא כל מה שאנחנו לוקחים מההיסטוריה ורוצים לשמר לדורות הבאים. אמנם העם היהודי עוסק בטקסטים עתיקים וזיכרון, ומאוד חשוב לנו העבר, אבל אנחנו לא תמיד חושבים איך נוכל להשתמש בו לטובת העתיד. יש לנו כאן כל כך הרבה שרידים שצריך ללמוד איך לטפל בהם, וזה מקצוע השימור. לאורך הלימודים, הסטודנטים מסיירים באתרים רבים, נפגשים עם מומחים ומהם הם לומדים. הם מתנסים כל הזמן, בתחילה על ידי צפייה באחרים, ולאחר מכן בהתנסות מעשית בידיהם שלהם".
משימור למימוש עצמי
מתוך עשרות התלמידים שהגיעו ללמוד מד"ר קשטן במכללה האקדמית גליל מערבי, הופיעה גם מלי שטרשוס. היא בת 58 ומתגוררת במושב חוסן. יש לה שלושה ילדים, שתי בנות ובן, ובן זוג אוהב כבר 33 שנים. שטרשוס איבדה את היכולת ללכת לפני כארבע שנים, מאז חייה השתנו. "אני נכה בכיסא גלגלים למעלה מארבע שנים, משותקת ברגליים. עברתי ניתוח לא מוצלח בצוואר, בעקבותיו עברתי שני ניתוחים נוספים. נכנסתי לניתוח הולכת ויצאתי משותקת. יש לי מטפלת צמודה 24 שעות. לפני הניתוחים עבדתי בחברה פרטית בתכנון מתקנים למפעלים פטרוכימיים ואנרגיה מתחדשת, ובן רגע החיים שלי השתנו".
לאחר שהפסיקה לעבוד, החליטה שטרשוס להרחיב אופקים ולהגשים את עצמה בדרך אחרת. "בעקבות הניתוחים הפסקתי לעבוד והחלטתי שאני רוצה לממש את עצמי באופן אחר. החלטתי שאני נרשמת ללימודים. למען האמת חשבתי להירשם לחוג אחר לגמרי. אבל כשהגעתי למכללה אחד המרצים החל לשוחח איתי על החוג לשימור ובאותו הרגע החלטתי להירשם. אני מאוד אוהבת ללמוד וקסם לי הנושא של השימור. לשמחתי זה מספיק קרוב כדי שאוכל להגיע ולהשתתף".
אך לצד ההתרגשות היה גם חשש. לימודי השימור כוללים עבודה מעשית והתנסות בשטח, ושטרשוס ידעה שעוד נכונו לה אתגרים בדרך. "בהתחלה מאוד חששתי מהעבודה המעשית. האתרים שדורשים שימור הם לא תמיד נגישים. למרות שיש מודעות גבוהה לנושא ומנסים להנגיש כל מקום, לא כל מקום אפשר להנגיש. במכללה הבהירו לי שאין לי כל סיבה לדאגה, ושנחצה את הגשרים כשנגיע אליהם. ההתכנסות של אנשי האקדמיה ושל חבריי הסטודנטים לנושא הייתה טוטאלית לחלוטין. כל סיור או יציאה אל מחוץ לקמפוס מלווה בדאגה ואמפתיה של כל הסובבים. אנחנו קבוצה מאוד מגובשת, המונה כ-15 סטודנטים, כולנו עוזרים האחד לשנייה כל אחד בתחומו ולפי יכולתו. לאחרונה, כשהיינו בסיור ונאלצנו לעלות קומות באזור לא נגיש, חבריי העלו אותי שתי קומות על הידיים. תמיד דואגים שאוכל להגיע עם המטפלת שלי, המרצים קשובים ומכילים, מאפשרים לי להגשים את עצמי עד הסוף".
הבחירה לצאת וללמוד באופן כללי, ואת תחום השימור בפרט, פתחו בפני שטרשוס עולם חדש. "לפני שהתחלתי ללמוד הייתי סגורה בבית. הנכות הייתה דבר חדש עבורי, נתפסתי לא מוכנה. בגיל 54, אחרי שנים רבות של פעילות ללא הפסקה, נאלצתי ללמוד להסתגל למצב החדש. כשעלה הרעיון שאני אלך ללמוד, לא תיארתי לעצמי עד כמה זה ישפיע עליי. מצאתי את עצמי מתחילה עבודה בנושא מסוים, ולאט לאט נודדת מנושא לנושא, ומחפשת עוד אתרים, ועוד נקודות מבט. נפתח בפניי עולם מאוד רחב של נושאים מרתקים".
עולם חדש ומרתק
הסטודנטים בחוג ללימודי שימור אתרים ומבנים, יצאו בסוף חודש אוגוסט להתמחות מעשית בשטח, ושימרו את קירות החפיר הצלבני המרשים, את התיאטרון העתיק והפסיפסים בקיסריה.
שטרשוס מספרת על חוויה בלתי רגילה: "לפני מספר ימים, סיימנו שבועיים של התנסות בשימור וחפירות בקיסריה. זאת הייתה חוויה מדהימה, החיוך לא יורד לי מהפנים. אמנם כל יום כשסיימנו קרסתי והכאבים כמעט הכריעו אותי, אבל לא ויתרו לי ואני לא ויתרתי לעצמי. אני כל כך שמחה שחבריי התעקשו שאמשיך, בזכותם לא הרמתי ידיים. אחד מהחששות שלי היה נגיף הקורונה, כיוון שאני בקבוצת סיכון. לשמחתי, כולם היו עם מסכות, ועבדו בהתאם לנהלים והכללים. דאגו לי למקום נגיש שאוכל לעבוד בו. זה חוג מאוד משפחתי. אנחנו לא משאירים פצוע בשטח, אף אחד לא נשאר מאחור. חשוב לנו שכל אחד מאיתנו יצליח".
החוויה המעשית חתמה את שנתה הראשונה של שטרשוס כסטודנטית מן המניין, שהוכיחה לעצמה ולאחרים שניתן להתגבר על כל קושי. "החוויה המעשית בשטח מאוד משמעותית והיא המשך ישיר ללימודים שלנו במהלך השנה. יכולנו להרגיש הלכה למעשה את החשיבות של השימור, והחשיבות של החינוך לשימור. אני חושבת שצריך לחשוף יותר ויותר אנשים לתחום הזה. מצב השימור בארץ נמצא בחיתוליו, החינוך צריך להתחיל מהילדים בגנים ובבתי הספר, והם אלה שיחנכו את ההורים. חייבים לעסוק בשימור. הרוח לבדה יכולה להרוס כל אבן טובה בקיסריה, בעכו או באשקלון. עלינו להשתמש בידע של העבר עם הטכנולוגיה של היום כדי לא לפגוע באתרים האלה".
היא רואה עתיד במקצוע הזה, ולא רק עבורה. היא ממליצה לכל מי שמחפש עשייה משמעותית ומעניינת בחייו, להגיע ולהתעניין במסלול הייחודי. "אני בהחלט רואה עבורי עתיד במקצוע הזה. אני חושבת שזו הזדמנות מעולה לצעירים. כל מי שמסיים את התואר הזה, יכול מיד להתברג בשוק העבודה וליהנות מעתיד מאוד מעניין. בגלל שהמקצוע עוד בחיתוליו, השוק משווע לידיים מקצועיות בתחום. אנחנו מדינה מאוד קטנה אבל עם המון אפשרויות ואתרים שצריכים שימור".
