אתמול, ב' בראש השנה, הלכה לעולמה מירית הררי לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
מירית הררי, אשתו של שדרן הרדיו דידי הררי, הייתה אישיות מעוררת השראה, שגם ברגעי הייסורים הכי קשים שלה ידעה להעניק מעצמה ולהיות שם עבור חולים רבים אחרים. במשך שנתיים שיתפה את המוני העוקבים שלה ברשתות החברתיות במה שעובר עליה; ברגעי הגאות וברגעי השפל, ברגעי הכאב של הטיפולים וברגעי האושר בחתונת בתה; בתחושות, בחלומות, בתקוות. היא לא נאחזה באשליות. הייתה מחוברת לקרקע בכל רמ"ח איבריה וידעה היטב שהיא נלחמת את מלחמתה האחרונה. יחד עם זאת לא הפסיקה לרגע לחייך, לשמוח במה שיש ולא לבכות על מה שנלקח, לתת כוחות לחולים אחרים ובעיקר להכניס את כולנו לפרופורציה ולגרום לנו להבדיל בין עיקר לטפל. המוטו שלה לאורך כל הדרך היה: "חיו כאן ועכשיו".
הילדות בשכונת וולפסון והפגישה עם דידי
מירית הררי נולדה לפני 52 שנים בעכו לשושנה ויצחק צ'כנובסקי. אמה עלתה ארצה ממרוקו ואביה מפולין.
רמי חג'ג', תושב העיר, זוכר את מירית הררי מסיפורים מילדותו בזכות סבתו, שהייתה המטפלת שלה. ל"צפון-1" הוא סיפר: "ההיכרות שלי עם מירית הררי הייתה דרך סבתא שלי, ריימונד איטח ז"ל, שטיפלה בה כשהייתה קטנה. גדלנו בשכונת וולפסון. מירית הייתה הבת הקטנה במשפחתה. היו לה שתי אחיות. אחת מהן נפטרה גם כן בטרם עת ממחלת הסרטן. אמא של מירית, שושנה, הייתה חברה מאוד טובה של סבתא שלי. משפחה טובה ושקטה. שלוש הבנות שיחקו הרבה בשכונה".
רחל (רוחל'ה), אמו של רמי ובתה של ריימונד, סיפרה ל"צפון-1": "אני זוכרת את אמא שלי מחזיקה את מירית ממש כשנולדה. הייתי בת 12. משפחתה הייתה גרה בקומה הראשונה ואנחנו בקומה הרביעית, ואמא שלי הייתה המטפלת שלה. מירית הייתה תינוקת שמנמנה ומתוקה עם עיניים מלוכסנות. בלי הרבה שיער. מירית גדלה בעכו ולמדה באורט דרסקי".
את דידי הררי, שלימים הפך בעלה, פגשה לראשונה מירית בנמל עכו. רמי חג'ג': "הפגישה הראשונה שלהם הייתה בחוף. מירית חיכתה לדידי, והוא לא הגיע. הוא נרדם. מירית כעסה ולא רצתה לשמוע ממנו יותר, אבל דידי התעקש לדייט שני, וכל השאר היסטוריה. הם התאהבו ועברו למרכז הארץ, וכך נותק הקשר בין משפחתי למשפחתה.
"ההתקרבות שלי למירית התחילה רק לאחר שהיא התבשרה על מחלתה. התכתבנו באינסטגרם. היא סיפרה על תחושותיה ועל מצב בריאותה. היא זכרה אותנו ואת המשפחה. זכרה את סבתא שלי שטיפלה בה. היא תמיד ענתה לי ואפילו הבטיחה שניפגש. כל הזמן שכנעתי אותה להגיע לעכו, וב-17 ביולי היא באמת הגיעה לחוף ארגמן עם דידי ועוד זוג חברים. לא הצלחתי להיפגש איתה בגלל הקורונה. התרגשתי מאוד לראות אותה בתמונות נהנית בחוף ומבלה בעכו העתיקה".
החזרה לעכו בתור "תיירת"
כשבילתה בעכו העתיקה, העלתה הררי פוסט לאינסטגרם, ובו כתבה: "מאז ומתמיד אהבתי לקרוא ספרים. קריאה היא אחת ההנאות הגדולות ביותר שלי. שעות של שקיעה לתוך עולם אחר. ספרי מתח שוודיים הם נפלאים או רומנים מתקופות שונים בהיסטוריה. יש גם סופרים שאני אוהבת במיוחד, פילוסופיה עדינה שמשאירה לי מחשבות נפלאות, שלאחר מכן אני צריכה כמה ימים עד לספר הבא בשביל לעבד את המחשבות.
"לאחרונה קראתי ספר נפלא בשם 'להתראות עכו' על השליט הטורקי אלג׳אזר ששלט בעכו בתקופה שנפוליאון ניסה לכבוש את העיר ללא הצלחה.
"בתור ילדה שגדלה בעכו ואת כל ילדותי ביליתי בעיר העתיקה, אליה אבי הגיע ישר מפולין כל כך נהניתי מקריאת הספר והצלחתי להגיע לכל העיר, והפעם בתור תיירת.
"איזה יום נפלא. כמה יפה העיר וכמה נפלא שנפוליאון נכשל בתוכניתו ונסוג ממנה אז – מסגד אלג׳אזר, החומות המבוצרות, התותחים, אי הזבובים ועוד כל מיני. באמצע התנפחו לי הרגליים ואת נשמתי הקאתי אחרי הפלאפל שאכלתי. בין כל אלה היו גם כאבים חזקים, אבל שום דבר לא מנע מהיום הזה להיות אחד הימים הנפלאים. תודה דידי, תודה, תודה ליוניברס, לכל האנשים הנפלאים שפגשנו בדרך, תודה לספרים".
עיריית עכו פרסמה בדף הפייסבוק שלה: "עצוב לפתוח את השנה החדשה ולהתבשר על מותה בטרם עת של מירית הררי ז״ל. מירית ילידת העיר עכו ובוגרת אורט דרסקי היתה דמות להשראה שנאבקה בסרטן והיתה מודל לחיקוי. אנו שולחים את תנחומינו למשפחת הררי היקרה. יהי זכרה ברוך"
"אני ממש לא חיה בהכחשה"
מירית הררי חלתה בסרטן הלבלב בספטמבר 2018. דבר מחלתה נודע לה חמישה ימים בלבד לאחר שדידי, בעלה, לקה בהתקף לב.
בפברואר 2019 חשפה הררי, לראשונה, את דבר מחלתה: "היי, שמי מירית הררי, בת 51, נשואה לדידי, אמא לשלוש בנות וסבתא לשני נכדים מהממים. בחודש ספטמבר אובחנתי עם סרטן בלבלב. לפני כחודש, הניתוח המורכב להסרת הגידול הופסק באמצע עם גילוי גרורה בכבד. אני מסרבת לדעת באיזה שלב אני. לא מעוניינת לשמוע אילו תופעות לוואי עוד צפויות להיות; מתעלמת מהסטטיסטיקה, ולא. אני ממש לא חיה בהכחשה אלא בהחלט יודעת מה המשמעות של המחלה הזו.
"ואחרי כל זה, אני רוצה לומר לכל מי שקורא אותי – הסרטן זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי. כל החיים שלי חייתי בשביל אחרים. עד לפני עשור גם מקצוע רשמי לא היה לי. הייתי הבת של, אשתו של ואמא של. אשת משפחה למופת, אמרו עליי. ואני? לא הכרתי את עצמי. בגיל 21 כבר התחתנתי ומיד לאחר מכן הפכתי לאמא, והחיים היו סביב הבית, המשפחה והילדים. חייתי בצורה מושלמת חיים של אחרים.
"בגיל 40 התעוררתי על עצמי והלכתי ללמוד קואצ'ינג ואז גם גיליתי את עצמי מחדש כמטפלת ויזמית. הייתי קמה כל יום בחמש בבוקר והולכת לישון באחת בלילה. עובדת מסביב לשעון ומתזזת מצאת החמה עד השעות הקטנות של הלילה כדי להספיק את כל מה שלקחתי על עצמי ליישם".
הררי הקפידה לשתף את עוקביה כמעט בכל מה שעבר עליה. בבית החולים איכילוב, גם כשהייתה בשיא מכאוביה, ניגשה לחולים אחרים ונטעה בהם תקווה. ידעה להגיד את המילים הכי נכונות.
"זכיתי להיות בחתונת בתי"
אבישג, בתם של מירית ודידי הררי, הייתה אמורה להינשא באפריל האחרון, אולם החתונה נדחתה בשל אילוצי הקורונה. המועד החדש נקבע לספטמבר, אולם בשל מחלתה של הררי, החתונה הוקדמה, ובסופו של דבר התקיימה באוגוסט האחרון תחת כיפת השמיים, בחצר בית משפחת הררי במושב בצרה, בהשתתפות בני משפחה וחברים קרובים, בהתאם להנחיות משרד הבריאות. ביום שלמחרת העלתה הררי תמונה משותפת עם בתה לאינסטגרם. היא הייתה זוהרת, קורנת ומאושרת, וכך כתבה בפוסט בשבת שלאחר החתונה:
"שבת בבוקר, מול הנוף הנפלא שאני הכי הכי אוהבת. כבר יומיים שאני שרועה על הספה מול הנוף הזה. הגוף נח מערב החתונה. בבוקר החתונה הייתי במחלקה וקיבלתי מתנות קטנות (סטרואידים, נוזלים) לחיזוק. כל הערב רקדתי בלי הפסקה. אפילו את עצמי הפתעתי, לא נחתי לרגע ונהניתי כל כך. אחד הדברים שהכי פחדתי מהם הוא שאעשה איזו פדיחה ביום החתונה ושיצטרכו להבהיל אותי לבית החולים. פחדתי לקלקל לאבישג ולגל ובכלל לכל המשפחה והטורחים הרבים במלאכה. אבל הנה הכל עבר בשלום והיה מושלם. זכיתי להיות בחתונת בתי. היום שבת-חתן. כולם כבר בבית הכנסת ואני אצטרף לחלק שאחרי בבית משפחתו הקטנה, המשפחה החדשה והנפלאה שלנו.
"פחות משבוע מהאשפוז האחרון. כל כך הרבה התרגשות הייתה השבוע הזה. כל כך הרבה שמחה בבית שלנו. כמה שכולם היו צריכים את ההפוגה הזו, והשמחה הייתה עצומה.
"אז היום יום רגוע ונעים עם סקסופון ואוכל טעים ומשפחה מצומצמת. אחר כך חוזרים לשגרה, בתקווה שתהיה נטולת דרמות, אמבולנסים ואשפוזים. מאחלת שבת נפלאה לכולם".
אתמול, עם היוודע דבר מותה של הררי, פרסם בית החולים איכילוב, ביתה השני של הררי בשנתיים האחרונות, את ההודעה הבאה: "המרכז הרפואי איכילוב תל אביב מודיע בצער רב על מותה של מירית הררי לאחר מאבק הרואי במחלת הסרטן. מירית הלכה לעולמה הבוקר, ראש השנה, כשהיא מוקפת בבני משפחתה. יהי זכרה ברוך".
עשתה בית ספר לרופאים
פרופסור עידו וולף, רופאה של מירית הררי כתב: "הבוקר התבשרתי שמירית הלכה לעולמה. למרות שמותה לא הגיע בהפתעה, העצב גדול מאוד. במשך כשנתיים הייתי הרופא הצמוד של מירית הררי. ההתחלה בינינו לא הייתה פשוטה. כשנפגשנו בפעם הראשונה התחלתי לספר לה על הסרטן, הטיפולים ומה צפוי בהמשך הדרך, אבל מירית אטמה את אוזניה. 'אני לא רוצה לשמוע מה יהיה ועל סטטיסטיקה כזו או אחרת', אמרה בכעס. וקיבלתי.
"הבנתי שמולי ניצבת חולה אחרת ושנינו ביחד צריכים לסלול לנו דרך אחרת, מיוחדת לה. ומירית, שנתיים אחרי, איזו דרך זו הייתה. מירית הוכיחה בחייה ובמותה תעצומות נפש נדירות וייחודיות לה. היא הייתה יוצאת דופן בדרך שבה התמודדה עם הסרטן – תמיד בעיניים פקוחות, יודעת בדיוק מה היא רוצה, ומהתחלה מגדירה לעצמה סדר עדיפויות, שבעיני הוא הכי נכון והגיוני בעולם: קודם כל איכות החיים שלה ושל המשפחה.
"אופן ההתמודדות של מירית עם המחלה – שהתאפיין כל הזמן בקבלה של המציאות כמו שהיא, ביחד עם המטרה להוציא הכי טוב שאפשר גם בזמנים הקשים – מהווה דוגמה להרבה חולים ומהווה לא פחות מכך שיעור חשוב לי ולכל הצוות האונקולוגי. מירית תמיד הייתה נגישה לכל חולה שרק רצה, עודדה ותמכה.
"גם בימים בהם הייתה מאושפזת בעצמה ניגשו אליה חולים רבים כדי לדבר ולשאוב עידוד ותמיכה. בעצמי שלחתי אליה המון מטופלים, ולכולם היא ענתה באדיבות אין קץ. היא שימשה עבור חולי הסרטן בישראל השראה ומקור לתקווה, והראתה לכולם שגם בזמן טיפולים כימיים קשים אפשר לחיות, ליהנות ובעיקר לתת משמעות לחיים.
"אחד המפגשים הזכורים לי ביותר עם מירית היה בנקודה שבה אחד הטיפולים היה מאוד קשה והיא התעייפה מאוד. אמרתי לה שהיא חייבת, למרות הכל, להמשיך ולעשות פעילות. קיוויתי שאולי היא תצא קצת מהבית ותתחיל ללכת. אבל זו לא מירית. עוד באותו יום היא שלחה לי תמונה שלה חותרת בים ונלחמת בגלים. 'אפקט מירית הררי', קראנו בבית החולים איכילוב לאישה ששינתה לכל כך הרבה אנשים, חולים, משפחות ואנשי צוות רפואי את הגישה למחלת הסרטן: החל מאופן קבלת הבשורה דרך היחס החיובי לטיפול הכימותרפי – שבזכותה קיבל את יחסי הציבור הכי אפקטיביים שידענו כממסד רפואי – ועד לתקווה שהעניקה לרבים כל כך שקיבלו בשורה על סרטן ואמרו לעצמם 'אם מירית יכולה, אז גם אנחנו'.
"בסוף הדרך, במפגש האחרון שלנו, ניהלנו מירית ואני, ביחד עם דידי והבנות שיחה קשה. דיברנו באופן הכי פתוח האם לבצע פרוצדורות חודרניות שאולי היו מאריכות במעט את תוחלת החיים אבל גם כרוכות בהרבה סבל. מירית סירבה בתוקף והתעקשה למות בכבוד בביתה, למרות שלסובבים אותה ההחלטה הייתה קשה מאוד.
"באותו היום, מירית השתחררה לביתה בפעם האחרונה. זכיתי להיות הרופא של מירית הררי. למדתי ממנה המון כמטפל וכאדם. תודה לך, מירית, על הזכות. לעולם לא אשכח אותך! יהי זכרך ברוך".
דידי הררי ובנותיו נפרדים
דידי הררי כתב אמש ברשתות החברתיות: "ואת תמיד תהיי לי שמש לעולם, תהיי כמו ציפור נודדת במרחב…".
בנותיה של מירית הררי, מאיה, אבישג ונועה, נפרדו מאמן בפוסטים באינסטגרם.
מאיה כתבה: "20.9.2020, היום שבו השמש הפרטית שלי שקעה וגם חצי מהלב שלי", והוסיפה: "לא אצליח עכשיו להעביר לכתב את הרגשות… אימא שלי, שמש שלי, אהבת חיי, בטוחה שעכשיו את במקום יותר טוב. מעכשיו ההפסד הוא שלנו. הגעגוע שורף לי את הנשמה מבפנים. אהבה שלי. תנוחי לך עכשיו".
אבישג, הבת האמצעית, כתבה: "רק אני מול ים שלם ולב שבור… אימא שלי, לנצח תהיי שלי".
נועה, הבת הקטנה, העלתה לסטורי באינסטגרם רצף תמונות עם אמה, וכתבה: "אהבת חיי שלי, מקווה שאת עדיין עם חיוך שם למעלה. אוהבת שכואב בגוף".
הישארו מעודכנים באתר בלינקר ובפייסבוק של צפון 1 גליל מערבי ובחדשות נהריה
כבר הורדתם את האפליקציה החדשה של חדשות נהריה?
לחצו על הלינק והורידו אותה עכשיו בחינם:🥳
לינק הורדה למערכת אנדרואיד – לחצו כאן!
לינק הורדה מחנות אפל – לחצו כאן!
