זו שעתה של מערכת החינוך הממלכתית – וזו שעתנו כחברה | טור אישי, ד"ר אבי מנשס

טור אישי מאת: ד"ר אבי מנשס, מנכ"ל שלהבת – האקדמיה למנהיגות חינוכית

–

בצל מלחמה שמופנית לא רק כלפי מדינת ישראל, אלא כלפי עצם היותנו יהודים, אויבינו מבקשים לפגוע בשורש, בזהות, במשמעות. דווקא משום כך, זו העת לחזק את מה שאיש לא יוכל לקחת מאיתנו: הסיפור שלנו, הערכים שלנו, הזיקה שלנו לארץ הזאת ולעם הזה.

מערכת החינוך – החזית האזרחית החשובה ביותר

בימים שבהם המציאות מאתגרת, מערכת החינוך אינה יכולה להיות שקטה או פסיבית; היא חייבת להיות הלב הפועם של החוסן הלאומי

זה הזמן:

• להעמיק את ההיכרות של הנוער עם שורשי ההיסטוריה היהודית, עם סיפורי הגבורה, האמונה והעמידה העיקשת של הדורות – שרשרת הדורות.
• ללמד מחדש את תולדות המפעל הציוני, לא כסיפור רחוק אלא כמשימה מתמשכת שאנחנו חלק ממנה.
• להעניק לנוער תחושת שייכות, משמעות וייעוד – לא רק ידע.

הנוער שלנו צמא לערכים, לשייכות, להבנה עמוקה של מקומו בשרשרת הדורות. עלינו לתת לו את זה

הקהילה – הבית שמחזיק את כולנו

החוסן הלאומי נבנה מלמטה: מהשכונה, מהמתנ"ס, מבית הספר, מהמשפחה. זו העת להפעיל את הנוער בתוך הקהילה – לא כצופים מהצד, אלא כשותפים מלאים.

הם יכולים:

• לתמוך במשפחות.
• לסייע לקשישים.
• להפעיל ילדים במרחבים מוגנים.
• להיות כוח חיובי, יוזם, מחזק.

כאשר הנוער פועל – הוא מתחזק וכאשר הוא מתחזק – הקהילה כולה עומדת זקופה יותר.

תנועות הנוער – מנוע של ערכים ושל עשייה

תנועות הנוער הן אחד הנכסים החינוכיים הגדולים ביותר של החברה הישראלית. זה הזמן להפעיל אותן במלוא העוצמה:

• מפגשים חינוכיים במרחבים מוגנים.
• פעילויות ערכיות וחברתיות.
• שיח על זהות, ציונות, אחריות וערבות הדדית.
• יצירת קהילה תומכת, מחבקת, מחזקת.

דווקא עכשיו, כשהמציאות מערערת, תנועות הנוער יכולות להיות העוגן שמעניק יציבות, משמעות ותקווה.

אחרי המלחמה – נמשיך לבנות, וביתר שאת

המלחמה תסתיים. היא תסתיים כי כך היה תמיד וכך יהיה גם הפעם. אבל השאלה הגדולה היא:

באיזה מצב נגיע ליום שאחרי?

אם נבחר עכשיו להשקיע בחינוך, בזהות, בקהילה – נגיע חזקים יותר, מאוחדים יותר, מחוברים יותר.

הנוער של היום הוא המנהיגות של מחר.
הערכים שנעניק לו היום – הם המציאות שהוא ייצור מחר.
החוסן שנבנה עכשיו – הוא הביטחון של הדורות הבאים.

קריאה לפעולה

לפרנסי העיר, לקובעי המדיניות, למנהלי המוסדות, למובילי הקהילה:

אל תחכו. אל תהססו. אל תתנו לרגע הזה לחלוף

זה הזמן:

• להקצות משאבים לחינוך ערכי וציוני.
• לפתוח מרחבים מוגנים לפעילות חינוכית.
• להפעיל תנועות נוער ויוזמות קהילתיות.
• להוביל תוכניות זהות, שייכות וערבות הדדית.
• לחזק את המורים, המדריכים והמחנכים – הם לוחמי החזית האזרחית.

העת הזו אינה רק אתגר – היא הזדמנות היסטורית.
הזדמנות לחזק דור שלם, לחבר אותו לשורשיו ולהבטיח שהסיפור שלנו ימשיך להיכתב – בגאווה, בעוצמה, ובאמונה.