יש נשים שמנווטות את חייהן על פי מסלול ברור, ויש כאלה שהמסלול רודף אחריהן – קורא להן להיות שם, ברגעים שבהם הן הכי נחוצות. בסיפורה האישי של ורד פרץ כנראה שלא הייתה לה אופציה אחרת. כמנהלת הפיזיותרפיה בהתפתחות הילד במחוז צפון של מכבי שירותי בריאות, וכסרן במילואים המלווה משפחות שכולות ופצועי צה"ל, היא מתמרנת בין מקצועיות ללא פשרות ובין שליחות עמוקה שמתרחשת עם לב פתוח ונתינה אינסופית. בשבילה, כל ילד עם עיכוב התפתחותי וכל משפחה שאיבדה את היקר לה הם לא עוד מקרה – הם עולם ומלואו.
חינוך לנתינה, שליחות שהיא דרך חיים
ורד נולדה וגדלה במשפחה תומכת וענפה, הבכורה מבין שבעה אחים ואחיות. כיום היא מתגוררת באשחר שבגליל התחתון, בזוגיות עם ברוך, בפרק ב' של חייהם, מגדלים יחד את ילדיהם במשמורת משותפת. את דרכה המקצועית החלה לפני שני עשורים כפיזיותרפיסטית, וב-14 השנים האחרונות היא חלק בלתי נפרד ממכבי שירותי בריאות, שם התחילה כמטפלת עצמאית וכיום מנהלת את תחום הפיזיותרפיה בהתפתחות הילד במחוז הצפון.
מלחמת חרבות ברזל: קריאה לשירות נוסף
ליווי המשפחות השכולות – חיבוק בתוך הכאב
הפגישה הראשונה עם משפחה שכולה קורית בדרך כלל לאחר שהמשפחה כבר קיבלה את הבשורה המרה. "קשה לתאר במילים את התחושות והרגשות שעולים ברגעים הקדושים האלה. הלב מתרחב ומתכווץ בו זמנית. מתרחב כי כל כולך רוצה לעטוף ולחבק את המשפחה הכואבת, ומתכווץ מהכאב הנורא". בתום ימי האבל מתקיימת פגישה ראשונה שבה ורד מציגה את עצמה ואת "התפקיד" שלה מול המשפחה. אלו רגעים מלאי כבוד וקדושה, שבהם היא מבקשת להיות הכי ראויה עבור המשפחה. זהו תהליך עדין שבו נבנה קשר, מתוך רצון להיות שם עבורם בתהום שנוצרה בחייהם.
איך מצליחים להכיל את הכאב ולשמור על איזון אישי?
ורד מספרת שהחיבור לעצמה ולמשפחות השכולות שומר עליה. "אני באמת מאמינה שליווי משפחות ופצועים הוא חלק בלתי נפרד מהשיקום של החברה הישראלית, אנחנו רקמה אנושית אחת. יש רגעים שבהם אני יוצאת מחוזקת מהמפגשים, מהכוחות של המשפחות, מהאמונה והתקווה שלהן", היא מסבירה. גם התמיכה של בני משפחתה, החברות והצוות בעבודה מהווה עבור ורד עוגן. "החיים הם שילוב של שמחה וכאב, ולדעת להחזיק את שניהם זה האיזון האמיתי. זה דורש עבודה קשה, לתמרן ולתת מענים בעבודה או במילואים או אפילו בבית בשעות לא שגרתיות, לשמור על גמישות מחשבתית והכי הכי אני מנסה להיות זמינה לצוות המטפלות שלי, ואני ממש סומכת עליהן ובהודיה על העבודה המסורה שהן עושות, ומרגישה שהן מגויסות יחד איתי". ביום האישה הזה, אנחנו מצדיעים לנשים כמו ורד – לנשים שמוכיחות שהלב והנחישות יכולים לשנות חיים, לא רק את שלהן, אלא של כל מי שהן נוגעות בו.
