מהי פיברומיאלגיה?
פיברומיאלגיה (בעברית – דאבת השרירים) היא תסמונת כאב כרוני, המאופיינת בכאב מפושט במערכת השרירים והשלד. מידת הכאב עשויה להשתנות בזמנים שונים, ולפרקים נחווית כעוצמתית ומשתקת. האבחנה אופיינית למקרים בהם הכאב אינו נובע מפגיעה עצבית ישירה, ונקבעת על ידי רופא (לרוב, ראומטולוג) באמצעות בדיקת רגישות לכאב במספר מוקדים בגוף.
לפי מחקרים, ההערכה היא כי בין 2-4% מהאוכלוסייה מתמודדים עם פיברומיאלגיה. התפתחותה נקשרת למגוון גורמים, ביניהם פיזיולוגיים, כמו פגיעות גנטית ונטייה של מערכת העצבים המרכזית לפירוש מוגבר של אותות עצביים, וכן גורמים בעלי אופי פסיכולוגי או סוציאלי, כמו חשיפה לאירועי חיים מלחיצים.
התסמונת שכיחה יותר בקרב נשים, מלווה לעתים קרובות בבעיות פיזיות נוספות כמו קשיי שינה, תשישות ובעיות עיכול, וכן מסבה מצוקה רגשית משמעותית למתמודדים עמה, כמו גם פגיעה תפקודית במישורי חיים שונים.
קשיים רגשיים אופייניים לפיברומיאלגיה
חלק ניכר מהקושי של המתמודדים עם פיברומיאלגיה, נובע מהפער בין החזות ה"רגילה" לכאורה אשר אינה מרמזת על מידת סבלם, לבין הכאב העוצמתי הכרוך במחלה. כך, לעתים קרובות, קיים מרחק בין ציפיות הסביבה מאדם עם פיברומיאלגיה , למידה בה הוא חש מסוגל להתמודד עימן. על רקע זה, רבים מהמתמודדים עם התסמונת חשים כי נדרש מהם לתווך תדיר את מצוקתם לסביבה.
לצד התמודדות זו, מחקרים מצביעים על נטייה לחוות רגשות שליליים באופן מוגבר בקרב מתמודדים עם התסמונת. לעתים קרובות, לנטייה זו נלווית שכיחות גבוהה של קשיים נפשיים נוספים, ביניהם הפרעות דיכאון וחרדה.
מן הכיוון ההפוך, חשוב לזכור כי גם ההתמודדות עם מצוקה רגשית יכולה להשפיע על המצב הגופני הכללי של האדם, ובפרט על חוויות של כאב. כך למשל, התמודדות עם הפרעת חרדה במקביל להתמודדות עם פיברומיאלגיה עלולה להגביר את חומרת חוויית הכאב הפיזי.
דרכי טיפול
בקרב רבים מהמתמודדים עם פיברומיאלגיה, רווחת נטייה להימנע מפעילות בשל החשש מכך שתעורר כאב. אולם, מחקרים מצאו כי דווקא ההימנעות עלולה דווקא להגביר פעילות באזורים מוחיים הקשורים בכאב, להחמיר את חווית הכאב הסובייקטיבי ולפגוע בבריאות הכללית של המתמודד עם התסמונת.
כיום, טרם נמצאה שיטת טיפול אשר מרפאת פיברומיאלגיה. עם זאת, הסבל הכרוך בה אינו גזרת גורל, ויש דרכים רבות להקל עליו.
על רקע אופיה הרב-ממדי של פיברומיאלגיה, המעטפת הטיפולית המקובלת מתמקדת בעיקר בניהול התסמינים האופייניים לתסמונת הן ברמה הפיזית והן הנפשית. ככזו, היא כוללת מענים קונבנציונאליים ואלטרנטיביים, ומותאמת אישית לצרכי המטופל:
- טיפול תרופתי: מסייע בהפחתת הכאב והתסמינים הגופניים הנלווים לתסמונת.
- פסיכותרפיה: למשל התערבות קוגניטיבית-התנהגותית אשר נועדה לקדם קבלה של הכאב והחוויה הנפשית הכרוכה בו. התערבויות מסוג זה נמצאו מועילות בהפחתת הפחד מכאב והפגיעה התפקודית הנגרמת עקב התסמונת.
- מיינדפולנס: תרגול מודעות לעצמי ולסביבה באמצעות מיינדפולנס נמצא יעיל בניהול קשיים נלווים לפיברומיאלגיה כמו דיכאון, חרדה ופגיעה בשינה.
- פעילות גופנית המשלבת הרפיה מנטלית: פעילויות כדוגמת טאי-צ'י, צ'י-קונג ויוגה, אשר משלבות מיקוד פיזי ונפשי, נמצאו על ידי מחקרים ככאלו העשויות לסייע בהפחתת קשיים נלווים לפיברומיאלגיה כמו קשיי שינה, עייפות, דיכאון, וכן לסייע בשיפור איכות החיים הכללית של המתמודד.
- טיפולים אלטרנטיביים: רחצה במעיינות חמים וטיפולים משלימים דומים, נמצאו על ידי מחקרים כיעילים בהפחתת הכאב, שיפור איכות חיי המתמודד וכתורמים לשיפור במצב הרוח.
***פורטל בטיפולנט מציע אינדקס פסיכולוגים, מרכז מידע, אירועים, ימי עיון, מאמרים מקצועיים ופורומים להתייעצות. מוביל בתחום הפסיכולוגיה בישראל
