fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

ביום שהגעתי לעכו

השחקנית גל חזאז (25), מספרת על התפקיד שגילמה בהצגה "אוגוסט מחוז אוסייג'" בבית צבי, על מה שהרוויחה בזכות המעבר מנהריה לעכו ועל חלומות לעתיד. ראיון עם השחקנית הצעירה.
גל חזאז (עומדת) בהגה אוגוסט מחוז אוסייג' | צילום שמחה ברבירו (Large)
גל חזאז (עומדת) בהצגה אוגוסט מחוז אוסייג' | צילום שמחה ברבירו

גל חזאז (25), תושבת עכו, שחקנית ובוגרת בית הספר למשחק בית צבי, היא אחת הכישרונות המבטיחים במחזור נ"ט שסיים השנה את לימודיו.

תפקידה הראשי בהצגה "אוגוסט מחוז אוסייג'" מספק לכך ראייה חותכת – גל גילמה בכל ערב בשבועות האחרונים, בכישרון רב את דמותה של ויולט, אישה מבוגרת החולה בסרטן ונמצאת תחת השפעת סמי הרגעה, וכל זה בשעה שבעלה מת. על אף הפער הגילאי בין הדמות של גל לגל, נראה שבזכות הכריזמה והנוכחות הבימתית שלה, הפער הזה נעלם באופן קוסמי.

"בשנה א׳ נפגשתי עם הדמות של ויולט בפעם הראשונה" מספרת גל "היה לי מאוד קשה לשחק אשה כל כך מורכבת – בת 70, מעשנת כרונית, מכורה לכדורים, חולה ובעלת נזק מוחי. אחד הדברים הכי קשים בעיניי היה האובדן שהיא חווה בתחילת המחזה – ההתאבדות של בעלה. בזמנו עוד לא חוויתי אובדן של אדם קרוב".

שנה לאחר המפגש הראשון עם הדמות של ויולט, הדבר הזה השתנה – סבה של גל נפטר, "לאחר פטירתו של סבא שלי במהלך הלימודים עברתי תהליך, ובשנה ג' הגעתי מחושלת יותר לעבודה על הדמות של ויולט, פתאום הבנתי מזה לאבד בנאדם. הייתה לזה בעייני השפעה משמעותית בעבודה על ההצגה".

כשמדברים עם גל או צופים בה משחקת, נראה שהיא כאילו גדלה וחונכה להיות שחקנית כבר מגיל צעיר, אך למעשה היא נכנסה לעולם הזה רק לפני קצת יותר מ-10 שנים. היא נולדה בנהריה ולמדה בבית הספר הרב תחומי שחקים, כשהגיעה לגיל 14 היא עברה עם משפחתה לעכו, אבל נשארה באותו בית ספר, ולמרות שידעה כבר מגיל צעיר שהיא תהיה שחקנית, היא לא מצאה ביטוי עד שלב מאוחר יחסית.

רבים מהשחקנים מתחילים את דרכם כבר בתיכון במגמת תיאטרון, ככה זה היה גם אצלך?

"בתיכון שלי לא הייתה מגמת תיאטרון, ככה שזו בכלל לא הייתה אופציה בשבילי אז הלכתי למגמת כימיה ורפואה. בלי קשר לתיאטרון, מקצועות המדעים תמיד עניינו אותי, ומעניינים אותי עד היום. אני חושבת שאחד הדברים החשובים אצל שחקן זו סקרנות, וככל שיש יותר ידע ביותר תחומים אפשר להיכנס לנעליים של יותר ויותר דמויות בצורה טובה יותר".

אך את מה שהיא לא הצליחה להגשים בתיכון היא הגשימה בזכות המעבר של משפחתה לעכו. כבר בתור תלמידת תיכון היא נחשפה לפסטיבל התיאטרון של עכו, ומעידה שהחשיפה הזו והאווירה הכללית בעיר פתחו לה את הראש וגרמו לה להצטרף לקבוצת נוער של תיאטרון במסגרתה העלו כל מיני הפקות.

מה היה בפסטיבל התיאטרון של עכו שפתח לך את הראש?

"בעיר עכו יש כבוד עצום לעולם הבמה והתיאטרון, והדרך של תיאטרון להעביר מסרים ולקרב לבבות. הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו מציג מידי שנה הצגות שונות בנושאים ותחומים שונים שנוגעות בכל כך הרבה פלחים באוכלוסייה ובכך חושפות תרבויות, התנהגויות, היסטוריה וכו׳ ההשקעה האומנותית בפסטיבל מדהימה בעיניי, השילוב בין ישן לחדש, זה שכל העיר עכו הופכת באותם ימים למעצמת תרבות- בכל העיר יש מוקדי תרבות מהממים לציבור הרחב".

אחת מההפקות שהעלתה בתור נערה בחוג לתיאטרון בעכו הייתה "חתונות הדמים" שהופקה בשיתוף עם בית הספר למשחק בית צבי, ולאחר שההצגה עלתה קיבלה גל שבחים רבים ואף מלגת לימודים, אותה מימשה כמה שנים לאחר מכן.

עכשיו כשאת מסיימת את הלימודים בבית צבי, מה התוכניות לעתיד?

"לעבוד במקצוע. זו בעיקר התוכנית וצריך לעבוד עבורה קשה, בעיקר בעידן הקורונה".

האם את רואה את עצמך משתלבת בתחום התרבות של עכו בהמשך?

"אני חושבת שבגלל שגדלתי בעכו, עולם התרבות הוא ממש חלק מהעיר עבורי, והכי מרגש יהיה להופיע כשחקנית בוגרת בית ספר למשחק בעיר בה גדלתי. ב-2019 , כשהייתי לפני שנה ב׳ בלימודים, עלינו עם ההפקה ״קליניקה״ כהצגה אורחת בפסטיבל, בהצגה שיחקתי דמות של אשה עם אישיות גבולית, בסוף אחת ההצגות חיכתה לי מישהי מהקהל שאמרה לי שהיא עוברת בדיוק אותו דבר והודתה לי על כך שיכלה לראות בי מראה שלה ולהרגיש קצת יותר טוב עם עצמה. זה שווה הכל. "פסטיבל עכו הוא אירוע נפלא לכל שחקן ועומל עליו צוות תפעולי ואומנותי מדהים, שבחלקו אנשים שאני מכירה וכמובן שאגיע לתמוך בהם השנה כבכל שנה, גם אם הפעם אני לא משתתפת".

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות