fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

משוררת של בגדים

אירית גינזבורג כרמי, בפתח הסטודיו- צילום אלכס הובר (1)
אירית גינזבורג כרמי, בפתח הסטודיו- צילום אלכס הובר (1)

 

מכונת תפירה שקיבלה לקראת לידת בנה השני הביאה אותה להתחיל לתפור בגדי ילדים. מעברי הדירות הרבים לא מנעו את הצלחת המותג והיום, אירית גינזבורג-כרמי עומדת מאחורי מותג מצליח לבגדי נשים במידות גדולות. כרוניקה של אהבה

אירית גינזבורג כרמי, בפתח הסטודיו- צילום אלכס הובר (1)
אירית גינזבורג כרמי, בפתח הסטודיו (צילום אלכס הובר)

בדרך ליישוב יודפת, הראשון באזור הגליל התיכון בתחום מועצת משגב, כבר מרגישים אחרת. הנופים הפתוחים מתחלפים בנופי הר צמודים לתוואי הכביש. צמחייה ירוקה עבותה בצדי הדרך, ואז מתחילים לטפס במעלה הכביש. ניחוח של מיוחדות מלווה אותי בכל הדרך.

יודפת מושב שיתופי עד לפני מספר שנים, בנוי צפונית לאתר בו הייתה מצויה העיר הקדומה יודפת, דרום מזרחית לעכו וצפונית לציפורי.

האזור בו שוכן המושב הוא מה שייקרה מסוף שנות ה-70 תכנית המצפים, שמטרתה יהוד הגליל. אלא שיודפת הוא מקום ייחודי שעלה לקרקע כבר בשנת 1960 המקום נוסד מגרעין שהיה מורכב מתלמידיו של ד"ר יוסף שכטר, המורה הרוחני מבית הספר הריאלי בחיפה, אשר הטיף לרוחניות יהודית הנוצרת על ידי קהילה יוצרת. הגרעין, שחבריו כונו "שכטריסטים", עלה על הקרקע למצפה של קק"ל ביודפת. היישוב שהוקם נתמך על ידי קק"ל. המבנה הראשון ביודפת היה "המצפה", מסביבו נבנו חומה וחדרי מגורים, במתכונת הדומה לטירה. בשנים הראשונות עבדו החברים כשכירים של הקק"ל ביעור האזור ובהכשרת אדמות ההר לחקלאות שהפכה למקור הפרנסה הבלעדי של המושב השיתופי בעיקר בשנים הראשונות. בהמשך מאמצע שנות ה-90 המושב מאמץ מאפיינים של יישוב קהילתי ופרנסת חבריו ותושביו מגוונת. חלק גדול מחברי היישוב עברו לפעילויות אחרות משלחי יד מגוונים חלקם רוחניים וחלקם מוחשיים. למרות שהקהילה ביודפת אינה אנתרופוסופית, תורה זו קנתה לה אחיזה בתחום החינוך של המושב

לא תהייה זו הפתעה מרעישה כשיתברר שהאנשים שבחרו לגור ביודפת, גם שנים רבות לאחר היווסדה, כמו הוותיקים ,הם בהחלט מיוחדים בעלי אפיונים שונים ממה שהורגלנו בחיי העיר ואפילו בחיי היישובים השכנים שבמועצה האזורית משגב.

כזו היא אירית גינזבורג-כרמי, אישה מיוחדת , שבנתה בעבודת כפיים מותג של הלבשת נשים שהפך זה מכבר לשם דבר. המותג של כרמי הולך אתה ואחריה בכל נדודיה בארץ , הבגדים המיוצרים בסטודיו הגלילי הפכו לשם דבר, כך ללא חנויות וללא מכירות בירידים , כרמי מצליחה לייצר, להתחדש, לשנות, להשתכלל ולהמשיך למכור . ניכר בכל פריט היוצא תחת ידיה בסטודיו שבקומת הקרקע של ביתה, כי הוא עשוי באהבה ובעיקר מלאכת מחשבת של שילובים, בדים מעולים, וחשיבה על כל אישה באשר היא. בשנים האחרונות היא מייצרת ליין מיוחד לנשים מלאות ואף למעלה מזה עד למידה 8X . את זה היא עושה לא מתוך צורך שכן היא עצמה גבוהה דקת גזרה, היא עושה מתוך חשיבה שהיא רוצה שכל אישה תרגיש ותראה מצוין כמו שהיא בלי הצורך להצדיק ולהסביר למה היא כזאת. שלמות בין האישה לבגד או הפוך.

סיפור חייה של כרמי גם יכול למלא ספר, להפוך בקלות לנובלה. היא עצמה כותבת שירה , לצד שני ספרי השירה שלה ראה אור גם ספר ילדים. הרוחניות מלווה אותה בעשייה היום יומית, היא חלק ההוויה.

נולדה וגדלה בחיפה של שנות ה-60 . בהכשרתה המקצועית היא גננת ומורה לחינוך מיוחד בוגרת סמינר דוד ילין בירושלים  אחרי הלימודים, ביחד עם חברה שותפה פתחו גן פרטי.

אירית גינזבורג כרמי עם שונה גינזבורג- צילום אלכס הובר
אירית גינזבורג כרמי עם שונה גינזבורג ( צילום אלכס הובר)

את בעלה הראשון שהוא ירושלמי, הכירה כדרכה בחיים באופן מאוד ייחודי. היא מספרת: " בלונדון, נסעתי לטיול אחרי הצבא, עם חברה, פעם ראשונה בחו"ל. התעכבנו תחילה ביוון, והיו לנו כרטיסים להמשך, אלא שאחרי יום אחד היא חזרה לארץ, נשארתי לבד בחו"ל. כך המשכתי ללונדון לחברה. כשהגעתי ללונדון הלכנו לשגרירות, ואז יוצא מולי גבר חתיך, אלא זה היה הכל. לא נוצר שום קשר. שנה לאחר מכן נפגשנו שוב, וכל השאר היסטוריה מה שאפשר לסכם שחזרנו נשואים מלונדון. עם שובם לארץ חזרו לירושלים שם עבדה כגננת .

ירושלים? איך מגיעים ליודפת?

אהבה ממבט ראשון. בקיץ באחת השבתות נסענו לים ומשם המשכנו לטייל לבקר חברה שגרה אז ביודפת. בו ברגע שהגענו לכאן התאהבנו במקום ואז החלטנו שאנחנו רוצים לגור כאן. בפסח שאחרי כבר גרנו כאן. כשעברנו למושב עבדתי בכל מני עבודות לפי הצורך של היישוב שכן במושב שיתופי זה ככה . אחד המקומות שעבדתי היה במפעל גרבי יודפת אבל פיטרו אותי כי לא הצלחתי לקפל את הגרביים. אמיר בן זוגי עבד ביישוב.

ליודפת הגיעו עם הבת הבכורה שונה והבן השני נמרוד כשהיא בהריון מתקדם מהבן השלישי אחיה שנולד ביודפת. הצעיר קאי שהוא בנה מבן זוגה השני נולד בחיפה.

מה פירוש השם שונה?

אין פירוש, היא פשוט נולדה עם השם שלה. היא  יצאה קראתי לה שונה . אולי כי בדרך לבית החולים שמעתי את השיר של ג'ון לנון לשון בנו והושפעתי.

איך מגיעים לסטודיו כזה לעבודות כאלה? בכל זאת גננת, מקפלת גרביים לא מוצלחת?

לכבוד הלידה של נמרוד קיבלתי מתנה מכונת תפירה מההורים שלי. התחלתי לתפור בגדים לתינוק שייולד. כשהוא נולד עשיתי לו את הבגדים. כשפיטרו אותי מיודפת התחלתי לתפור גם לשונה וגם חברות התחילו להזמין. אחר כך הכנתי עוד בגדי ילדים, יצאתי למכירה שמתי הכל בארגז ואז הגיעה מישהי שקנתה את כל הארגז. בהתחלה תפרתי רק בגדי ילדים,  כל הילדים בגוש גדלו על הבגדים. מאוחר יותר חברה  לימדה אותי איך מוציאים גזרות.

בשנת 2000 עברתי לחיפה, בעקבות האהבה. גרנו ביפה נוף ואחו עברה אתי. גרנו בבית לשימור. שם המשכתי לתפור וגם הוצאתי למתפרה, גם שיווקתי, התחלתי ללכת ליריד בפסטיבל הסרטים. אחרי שמונה שנים עברתי מחיפה לכמון שזה גם במשגב. לכמון עברתי מחיפה עם בן הזוג. קאי היה בן שש. אחרי שלוש שנים עברנו לחרשים, אבל זמן קצר לאחר מכן חזרתי ליודפת ומאז אני כאן. זה המקום שלי.

על העובדה שכרמי נדדה עם העסק שלה ותמיד הצליחה להתפרנס ואף לפתח אותו היא אומרת: "זה שאת יודעת לעשות משהו מעמיד אותך במקום אחר בחיים. ככל שאת יותר עומדת על הרגליים שלך יש לך יותר חופש לבחור. אחו הוא המקום של החופש שלי. "

איך הגעת למוצר שהיום הוא אחו, כל כך מבוקש ששמו הולך לפניו, שהרי תחילת הדרך היו בגדי ילדים?

בשנת 2000 הגיעו לסטודיו שלי שתי נשים אחת מהן מגולחת ראש בגלל טיפולים כימותרפיים לסרטן היא נכנסה לכאן ואמרה "כאן אני מריחה ריח של חופש".  הכרתי המון נשים במשך החיים. אחרי שנתיים וחצי של עבודה חברה טובה המליצה לי מאוד על לימודי תדמיתנות, להכניס קצת חוקיות לפרשנות החופשית שנתתי לבדים ולגזרות. התחלתי ללמוד תדמיתנות בגשר הזיו אצל המורה אורה. המפגש עם חוקי התפירה, הדייקנות והסדר הביא אותי למשבר עמוק שכמעט וחיסל את אחו. אבל הצלחתי להמשיך, ולאט לאט להטמיע את החוקים מבלי לוותר על היצירתיות. הבדים, השילובים, תמיד היו הצד החזק שלי, ולבקשת האימהות התחלתי לייצר גם בגדי נשים.

עד כמה הן השפיעו על סגנון הבגדים?

יש לי קו מסוים והוא נובע מזה שאני אוהבת בדים, ואני נותנת לבדים לדבר. אני נותנת לבדים לזרום עם הרעיונות. ההשתנות הייתה שנשים ביקשו כל מני דברים. לדגמים יש את השמות לפי מה שהנשים ביקשו, הן נקראות על שמם.

מאותו מקום עשינו עכשיו את השינוי גם לנשים גדולות. באופן טבעי המבט שלי אומנותי, אני מעוניינת ליצור. אנשים יותר זקוקים לבגדים מאשר לשירים היום. כי יותר קל להלביש את הגוף מאשר למצוא את השפה הנכונה לנפש. אמרו לי שהבגדים שלי הם כמו הדימויים שלי. אני מלבישה את האנשים כמו שהדימויים שלי מהם.

תאפייני את האתגר של המידות הגדולות.

דברים שהם לא פרופורציונליים. להכניס לפרופורציה, להכניס לתנועה. הבעיה היא התרבות שלנו, הנשים מרגישות בעיה כי הן לא מוצאות בגדים. יש להן קושי למצוא בגדים. איזה חיתוכים איזה קווים יתאימו. להן . למשל ,דווקא נשים עם בטן כן צריך שמלה עם חיתוך זה מסתיר. זה חינוך של התרבות שלנו. מכניסים לנו מושגים של יופי ופרופורציה. אני מנסה להניע את המושגים האלו.

מתוך הקולקציה לנשים גדולות - צילום טליה אשוח סלמון (6)
מתוך הקולקציה לנשים גדולות – צילום טליה אשוח סלמון (6)

איך הן מקבלות את זה?

מקבלות בשמחה רבה. אלו שזה הסגנון שמתאים להן מקבלות בצימאון גדול. גם את הצבעוניות גם את הזרימה את הנוחות. התחושה שאת עובדת במקום שצמא ורוצה את מה שאת מייצרת. כיף לעבוד בשביל אוכלוסייה שמעריכה את זה.  יכולה להגיע מישהי במידה 5X  או 8X והיא מוצאת כאן בדיוק את מה שמתאים ונוח לה, אחרי שהיא הייתה בחנויות פתאום היא מגיעה לכאן ורואה שאפשר. אנחנו מייצרות ממידה XS עד 8X.

מתוך הקולקציה לנשים גדולות - צילום טליה אשוח סלמון (5
מתוך הקולקציה לנשים גדולות (צילום טליה אשוח סלמון)

בשלב מסוים, כרמי הרגישה שיש להזרים דם חדש למפעל, ב 2017 הצטרפה שונה, הבת הבכורה, לדבריה "הלב הפועם של אחו נמלא בדם חדש." עם המעבר לשיווק באינטרנט, ובעזרת ורה ושונה, גמלה בלבה ההחלטה להגשים חלום ישן ולפנות לעצב בגדים גם לנשים במידות גדולות וגם גדולות מאוד.

שונה, הבת הבכורה בת 34 חיה ביודפת עם בן זוגה אסף הם בהריון ראשון. אסף הוא בעל  מרכזים לשחייה וטיפול במים  שונה באה מפרקטיקה שונה לגמרי, היא עו"ד, גרה שנים בתל-אביב, עבדה בבנק ישראל בניו יורק, בייעוץ, בשיווק , בקרן השקעות בתחום האימפקט.

מתוך הקולקציה לנשים גדולות - צילום טליה אשוח סלמון (7
מתוך הקולקציה לנשים גדולות – צילום טליה אשוח סלמון (7

שונה איך המעבר מעיסוקים בתחום הכלכלה לאחו הקטנה ביודפת הרחוקה, ועוד לעבוד עם אמא?

לקחת את אחו ולהצמיח אותה למחוזות חדשים. ללמוד במהירות את מה שיש ללמוד על שיווק באינטרנט ועל א-נשים, שזהו לימוד אין סופי, עם כל אישה חדשה המצטרפת למעגל הלקוחות של אחו, לימוד של הלב, עם התאמה של סנטימטרים, גזרות, בדים, אישיות, סיפורים. פתאום, האפשרות הזו – לעבוד עם אמא. מה שמדבר אלי זה העסק, אופנה פחות, הפן העסקי והשיווקי מעניין. מגיל צעיר נמשכתי לזה, זה היה העולם שלי.

אירית מתי החלטת שאת רוצה ששונה תעבוד אתך ולמה

העולם השתנה, האוכלוסייה שאני עובדת אתם. בעולם המשתנה, שונה הביאה את תחום האינטרנט והשיווק.

כרמי מסבירה כי לא רק שונה הביאה עמה שינוי מבורך לאחו, הייתה זו ורה פודים שהצטרפה לפני שלוש שנים. פודים היא תדמיתנית מחוננת שהשפיעה על השינויים בבגדים ביכולת שלה  לתרגם את הרעיונות שלה למוצר שיהיה מדויק, עם פרופורציות נכונות.  "ורה היא תדמיתנית. היא עושה את זה נכון. ורה הקפיצה את הרמה של המוצרים. ורה מאפשרת ליישם הרבה יותר דברים."

כרמי אינה רק אומנית בתחום יצירת לבוש היא גם משוררת וברזומה שלה גם ספר ילדים. ספרה האחרון זמן התהוות עליו כותבת ורד זינגר:  "זמן התהוות" הוא ספר צנום וצנוע שכריכתו עשויה מנייר ממוחזר וחפה מכל קישוט ותמונה. בכריכה האחורית מצוין כי אירית גינזבורג כרמי, ילידת 1960, חיה ביודפת וכי ספרה הקודם, "משוררות אינן כותבות אחר מותן" (תמוז, 1995) זכה בפרס טשרניחובסקי לשירה. הספר מוקדש בפשטות "לאמא ולאבא" ולמרבה ההפתעה איננו מכיל קרדיט עריכה כלשהו, גם לא תודה מעומק לב לסוללת משוררים על הערותיהם, הארותיהם ותמיכתם לכל אורך הדרך"

איפה את בעוד 10 שנים?

מקווה לכתוב, מקווה ששונה ועוד אנשים יתפסו מקום באחו. באמת אחו היא העסק שלי אבל גם מורה גדולה שלי , התבגרתי דרך אחו.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות