אם בימים רחוקים סריגה הייתה תחביב לסבתות בלבד, בעשור האחרון הטרנד תופס תאוצה בקרב רוב הגילאים ואפילו גברים. כל מה שצריך זה חוט ומסרגה או שתיים. תיקון: לא תמיד חייבים מסרגות. רוני תלם מקיבוץ החותרים מצאה דרך להעביר לעולם מסר של שלום ואהבה באמצעות סריגה והיא מעדיפה לעשות את זה באצבעות בלבד. "מאחורי השלים שאני סורגת מסתתר מסר: 'אני מביאה לכם שלום ושקט. זה גם קשור לאנרגיות שלי, של הידיים שלי, אני סורגת משהו ללא תיווך. זה אני והחומר, אני והחוט. אני מעניקה את השל יחד עם אנרגיית האהבה שאני משקיעה בו. יש לי משיכה לצמר, לצבעוניות שלו, לסוג החומר. אני אוהבת את החוטים, את אין סוף האפשרויות העומדות בפניי לעשות עם החומר הזה ואת הפשטות של היצירה באמצעותו".
לפני חמש שנים התוודעה תלם לעולם הסריגה נטול המסרגה באמצעות בתה, עמית. "זה היה זמן קצר אחרי שחזרתי מסדנת ויפאסנה בחצבה. עמית, שמאוד חזקה במלאכת יד, הראתה לי את הסריגה הזאת ונשביתי בקסם של הצבעים. בהתחלה לא הבנתי עד כמה זה דבר מדהים, עד שנתתי של שהכנתי במו ידיי לחברה יפהפייה שהשל מאוד הלם אותה. נשארתי ללא מילים ואמרתי בליבי: 'וואו, זה נראה מדהים'. לקח לי זמן להיכנס לזה, אבל לאט לאט התחלתי להתמכר".
איך עושים את זה?
"האמת שזו סריגה הכי פשוטה בעולם. כמו שסורגים במסרגה אחת, משהו שאני לא יודעת לעשות, אבל אומרים לי שזה אותו דבר. עושים את אותן תנועות, רק שבסריגה הזו האצבעות מחליפות את המסרגה".
מה את סורגת?
"אני לא סורגת שום דבר חוץ משטיחים מחוטי טריקו ושלים וצעיפים מצמר. אני חושבת שהתאהבתי בתחום הזה כי מדובר בסוג של מדיטציה. את יושבת ושקועה באצבעות וזה נותן מנוחה לראש. הראש שלנו עובד 24 שעות ביממה והסריגה היא דרך לתת לו מנוחה. בתור מטפלת אני מאמינה שכל אחד זקוק לאתנחתא".
הכתבה המלאה בגיליון חורף מיוחד של "כל הפרדס"/"כל זכרון" ובמהדורה הדיגיטלית
