ב-24.3 מתוכנן להתקיים בפרדס חנה, באולם הג'ירפות בנווה מיכאל בפרדס חנה, המופע "על אהבה ומה שבדרך". בני הזוג חגי ורוני רוסנק מריצים כבר למעלה מעשר שנים את המופע, המוכר בציבור הדתי בשם "מהודו להשם". למרות מדיניות הממשלה בנושא הקורונה, הם לא הודיעו עד כה על ביטול המופע, וייתכן שיתקיים במתכונת של עד 100 אנשים.
חגי, בן 45, ורוני, בת 41, המתארים במופע את סיפור חייהם המשותפים, הם הורים ל-3 והגיעו לכרכור לפני שלוש שנים. הם נפגשו ב-2006, בהודו, כשחגי היה גרוש דתי בן 31 ורוני רווקה חילונית בת 27. "יצאתי לטייל בהודו, מה שלא עשיתי אחרי הצבא, והתאהבתי במקום ובשקט שבו", מספר חגי. "בנסיעה השניה שלי לשם, פגשתי את רוני. נפגשנו שם בסך הכל שלוש פעמים, ובפגישה השניה, בגואה על החוף, ידעתי שזאת אשתי, שהגעתי להודו כדי למצוא את אהבת חיי, ושמשהו הולך לקרות בינינו. ישבנו שם בחבורה של אנשים, רוני הייתה לבושה שרוואל לבן ונראתה לי כמו מלאך. התעלמתי לגמרי מההבדלים בינינו, למרות שההיגיון הרחיק אותה ממני, אבל זה היה חזק ממני. אחרי המפגש השלישי היא המשיכה במסע שלה בהודו". רוני מוסיפה: "לחגי היו בעבר מערכות יחסים עם חילוניות שלא צלחו על בסיס השוני. היה לו ברור שהוא מאמין ורוצה לקיים אורח חיים דתי. אני הייתי אישה חילונית שלוקחת פסק זמן בחייה ורוצה לטייל ולחוות, והוא מבחינתי היה בחור נחמד שפגשתי במהלך המסע. בכלל לא הייתי בכיוון. אמרתי לו בפה מלא: 'אין סיכוי, זה לא מתאים'".
באותו רגע בו נפרדו דרכיהם בהודו מתחיל הסיפור המתואר במופע המשותף שלהם. "המופע נולד מזה שאנשים אמרו לנו 'אתם חייבים להוציא את הסיפור'", הם מספרים. "זה סיפור מאוד מעודד שמספר בין השאר מה קורה כשאתה נפגש באכזבה ודחייה, ואת המקומות המצחיקים בדרך. המופע בנוי כדו שיח בין הצד של חגי לצד של רוני, ומאפשר לצופים בו להסתכל על עצמם, מה הם היו עושים, עם מה הם היו מזדהים: 'האם אני מזדהה איתה ועם מה שהיא מביאה? איתו ועם מה שהוא מביא? אנחנו יושבים על הבמה, מספרים ויוצרים אינטימיות עם הקהל. תוך כמה דקות אנשים מרגישים כמו בסלון שלנו, מתרווחים ועוברים איתנו מסע פנימי".
אם נחזור לשנת 2006, חגי חזר מהודו לארץ והתחיל לחפש את רוני, כשכל מה שהיה ידוע לו עליה היה איך היא נראית וששמה הפרטי הוא רוני. כדי לדעת איך מצא אותה בדיוק בתנאים האלה, תצטרכו ללכת למופע ולגלות, אבל ברור שקל ופשוט זה לא היה. "ניסיתי לצאת עם נשים וזה לא הלך", מתאר חגי. "אמא שלי ז"ל אמרה לי 'תצא, ככה תמצא את האהבה', ואמרתי לה 'אמא, אני מחכה לרוני'. הייתה לי תמונה שלה שנשמרה בטלפון הנייד, והראיתי אותה לכולם ואמרתי 'זאת הולכת להיות אשתי'. בשלב מסוים הצלחתי ליצור איתה קשר בארץ, אבל עוד לא היו אז שיחות מזוהות בטלפונים הניידים. ידעתי רק שמדובר באזור רמת גן, וסחפתי את כל החברים לזה. בכל יציאה וחזרה היינו עוברים ברחוב עליית הנוער ברמת גן, ששיחת הטלפון לקחה אותנו אליו, ומחפשים. עדיין לא ידעתי את שם המשפחה שלה. כשמצאתי, פעם בכמה חודשים יצרתי קשר וכל פעם התשובה הייתה 'חגי, עזוב, לא מתאים, תמשיך הלאה'. יום אחד, אחרי שנה וחצי שחיפשתי אותה, כשחזרה אלי בסוף ואמרה שהיא רוצה להיפגש איתי, נסעתי למילואים בצפון. כל הלילה דאגתי שתהיה לי סוללה טעונה כשרוני תתקשר. למחרת השתחררתי מהמילואים עם סוללה טעונה. ישבתי בתחנת דלק באזור צפת וחיכיתי שתתקשר, ותוך כדי כך הבאתי את הסוללה לאנשים שבאו לתדלק, כדי שיטענו אותה ברכבים שלהם. אז היא התקשרה אלי ואמרה 'עוד כמה דקות אני חוזרת אליך', ולא חזרה. לקחתי את האופנוע וטסתי למשרדי אורנג' בטבריה, כדי לטעון את הטלפון בחנות. מהצהריים חיכיתי שתתקשר אלי, ובשמונה בערב התייאשי וחזרתי הביתה. בדרך היה לי פנצ'ר באופנוע וגררו אותי. חזרתי הביתה גמור ומרוסק. שם באמת נשברתי. זה היה לפני פסח, ושלחתי SMS: 'פעם אחרונה, אם כן – כן, אם לא – לא, ונמשיך הלאה'".
רוני מסבירה: "זה שלא חזרתי אליו באותו יום, לא היה בכוונה. זה היה אחד הימים הראשונים שלי בעבודה חדשה, הייתי עסוקה וטרודה בזה, ולא הבנתי כמה הצד השני, חגי, מתאמץ על זה. אבל נכון שמהצד שלי, מאוד פחדתי אז באופן כללי מאינטימיות, זוגיות ומחויבות. לא הבנתי את החיבור בינינו, חשבתי שחגי טיפס על עץ גבוה ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני. נראה לי שאין לזה בסיס, כי הוא לא מכיר אותי לעומק. מבחינתו, הבטן שלו אמרה לו שאני הנשמה המיועדת לו".
איך המסע הזה נגמר, אנחנו יודעים: הם נישאו והקימו משפחה. והמסע נמשך, בדרך שונה. האם החששות בנוגע לאי ההתאמה מסיבות של אמונה דתית, התממשו? התשובה היא שכן, והמורכבות הדתית בהחלט השפיעה על המורכבות הזוגית – והכל היה כדאי. רוני מרחיבה: "המסע שלנו עם הדת הוא חומר למופע נוסף. כשהכרנו הייתי לגמרי חילונית וחגי דתי והיה ברור שאנחנו הולכים להיות זוג מעורב. כשכבר היינו זוג נסענו להודו, לסגור מעגל, וחגי הציע לי שם נישואים. פגשתי שם אנשים מהבית היהודי ומאוד התרשמתי מהם. הנתינה שלהם, הדרך שאירחו את כולם בתחושת שליחות. פעם ראשונה מישהו דיבר איתי על דת ממקום של חיבור ואהבה, לא ממקום של 'אסור' ו'מותר'. זה נגע לי. אחרי שחזרנו לארץ, לאט לאט התחלתי ללמוד על הדת מתוך מקום של רצון להכיר דברים חדשים. אני באה מבית חילוני לגמרי, שגם היו בו דעות קדומות על דתיים. כיום הם הרבה יותר פתוחים ומכילים ומקבלים את אורח החיים שלנו. חגי הגיע להוריי בגובה העיניים, לא דרש 'תלכו לקראתי', וזה שבה אותם. היה מאוד מעניין עם המשפחה של חגי ואיך הם עושים דברים. חזרתי בתשובה, למדתי אצל רבנים חרדים-לאומיים בצפת והעמקתי. תקופה מסוימת הייתי יותר דוסית מחגי, והוא אמר לי 'רוני, תעצרי, אני לא עומד בקצב שלך'. נכנסתי לתשובה עם רצון להיות הכי דתיה שאפשר והכי מדויקת שאפשר, ובשלב מסוים לא עמדתי בזה. אחרי ההריונות ועם הילדים זה יותר קשה, האורות הראשונים כבים ואתה נשאר עם השאלה מה משאיר אותך שם. ועברנו משבר, חגי ואני. פתאום לגלות שאני לא מסוגלת, שזה גדול עלי. ישבתי על הבמה במופע עם כיסוי ראש, ופתאום קבל עם ועולם אני מורידה את כיסוי הראש, איזו בושה. זה בא ביחד עם קושי בינינו, בזוגיות אחרי לידת ילד שני. חששתי מתגובתה של אמא של חגי, אחרי שליוותה אותי בתהליך החזרה בתשובה, שמחה והתגאתה. היה לי קשר מדהים איתה מההתחלה. בסוף אזרתי אומץ, באתי אליה ואמרתי לה 'ריקי, יש לי משהו מאוד קשה לומר לך, אני לא מצליחה, הולכת אחורה ומורידה כיסוי ראש'. היא ענתה לי: 'ממי שלי, מה שטוב לך טוב לי. הקב"ה אוהב את כולם, והעיקר שתהיי שמחה'. בכל זאת הרגשתי תחושת כישלון גדולה, ומפה התחיל שיח חדש של אמונה וקשר עם השם שהוא יותר פנימי ופחות חיצוני".
בדיעבד, היא אומרת, המשבר היה קשור גם בדיכאון אחרי לידה שלה. "אמרתי לחגי: 'אנחנו לא ממשיכים יותר עם 'מהודו להשם'. לומר על במה כמה כיף לנו ואיזה זוג נפלא אנחנו, בלי שטפלנו בדברים, לא מתאים עכשיו'. ועשינו הפסקה במופע. היו עוד שתי הופעות סגורות שנאלצנו לבטל אותן, והתקשרתי לאדם שהזמין את המופע, לאוניברסיטת בר אילן. הוא אמר 'אני לא מאמין,אחותי התגרשה ולא עשיתי כלום בשבילה בעניין ועכשיו אני מכה על חטא. תנו לי הזדמנות לגשר ביניכם'. ובאמת הוא שעזר לנו והחזיר אותנו לדרך המלך במספר שיחות שהיו לנו אצלו. משם למדנו שגם ממשברים בזוגיות אפשר לצמוח, ושהאהבה אפילו תגדל".
הם ממשיכים לחיות עם המורכבות. רוני: "רואים את זה בעיקר בתרבות שכל אחד בא ממנה. ערכים בחינוך ילדים, למשל. חגי בא מבית שיש בו דגש על כבוד למבוגרים ואני מבית שפחות שם דגש על זה, חשוב לי שהילדים ירגישו חופשיים, והרבה פעמים זה מתנגש, והילדים נחשפים לסבא וסבתא שנוסעים בשבת ובני דודים חילוניים". חגי מסכם: "אנחנו כל הזמן בדרך. גם המופע מספר בעצם על כל הדרך. לכולנו יש שאיפות וחלומות שאנחנו הולכים אליהם ולאט לאט אנחנו מזהים את הדרך שלנו אליהם, ומקבלים את האנרגיות שלנו מהדרך עצמה".
במופע הם משלבים במופע גם משיריו המקוריים של חגי, שהוא מוזיקאי, זמר ומנגן בגיטרה, ולאחרונה יצא במקביל במופע משותף עם השחקן אלון אבוטבול, "להתחיל מחדש". רוני היא בעלת "בנחת", עסק שבו היא מנחה, בשיתוף פעולה עם המוזיקאית ענבר ונטורה, אירועי הפרשת חלה באווירה אחרת. "האירועים מאפשרים לנשים מכל הזרמים לחוות הפרשת חלה בנחת, כי זה גם שלהן. בפייסבוק פתחתי את הדף 'כשהלב מבין', שבו אני מנסה להסתכל קצת מעבר על המציאות היומיומית, הפוליטיקה, הסערות סביב נושאים כמו כיסוי הראש של לינור אברג'ל, האירוויזיון, מזווית יותר מפייסת ועמוקה".
חמש שאלות עם רוני וחגי
מודל לחיקוי: רוני: הרבנית ימימה מזרחי. היא יכולה להעביר את המסרים הכי מורכבים בהמון חן והומור. יש לה יכולת לומר את המסרים שלה עד הסוף ועם זאת להנגיש אותם בצורה שלא תעורר מחלוקת ודחייה. חגי: אמא שלי ז"ל. ממנה יש לי את הכוח של האמונה ושל השירה.
מה לא תאכלו לעולם? רוני: סלט. חגי: רגל קרושה.
מה לא יודעים עליכם? רוני: יש לי יכולת לעשות מכלום ארוחה. חגי: יש לי סנטימנטים לפרטי לבוש ישנים, כמו נעליים, סנדלים, חולצות מחזור.
מה הדבר הראשון שאתם עושים כשאתם קמים בבוקר? חגי: שותה קפה שחור. רוני: מקשיבה מהבטן, מה המסר של היום הזה.
חלום לא ממומש: חגי: שאשמע ברמזור שיר שלי מתנגן מהמכונית הסמוכה. רוני: טיול משפחתי של כמה חודשים בקרוואנים עם הילדים.
