הסיפור המרגש של נרקיס: "שנים שחיפשתי אותה, כדי להודות לה"

סיפורה של נרקיס, הוא סיפור מיוחד מיוחד. שלא לומר- נדיר. מהסוג, שבדרך כלל רואים בסרטים. אבל החיים, כמו החיים, מזמנים לעיתים סיפורים נדירים. בדיוק מהסוג הזה. שיש בו את כל המרכיבים של מלודרמה מרגשת. סיפור גבורה, שתי נשים שאחת מהן קרויה על שם האחרת, והחמצה גדולה.

הסיפור שיסופר כאן, הוא למעשה סיפורן של שתיים. הקרויות באותו שם עצמו. זהו סיפורה של נרקיס חן, שחיפשה את האישה שהיא קרויה על שמה. ומצאה אותה בעקבות ספר, של גלילה רון פדר. וזהו גם סיפורה של נרקיס שטרן. אחות במקצועה, שתיווכה בין המחבלים לבין כוחות הביטחון, באסון מעלות. ונשאה את הפצע, למשך כל ימי חייה. ולא ספרה על כך דבר. מלבד משפטים בודדים, לבני משפחתה הקרובה בלבד.

לפני שלושה שבועות בקירוב, נפגשו שני הסיפורים הללו. באולפן הטלביזיה. והיום, נחשפים הפרטים במלואם. ובעקבותם, נחשף עוד טפח מאסון מעלות: סיפורה של החובשת האמיצה בת ה-21, שנדחק לשולי ההיסטוריה. עד שיצא בימים אלה לאור.

הכל התחיל בספר

נרקיס חן, 46.5, מעצבת פנים במקצועה המתגוררת בעתלית, לא מפסיקה להתרגש. "אני לא אדם מאמין, אבל מה שקרה לי-הוא בהחלט דבר קוסמי", היא אומרת.

היא נשואה ואם לשלושה ילדים. בני שמונה, שש וארבע וחצי. בעלה מהנדס תעשייה וניהול. "אבא שלי בן ה-84, היא אומרת, "הוא זה שדרבן אותי לחפש את נרקיס שטרן. למעשה, חיפשתי אותה כל חיי. רק שלא ברצינות-כמו עכשיו. והכל התחיל מספר של גלילה רון פדר".

תסבירי

"לסופרת גלילה רון פדר, יש סדרה של ספרים. שנקראת 'במנהרת הזמן. שבה, מגיעים שני ילדים, בכל פעם-לאירוע היסטורי אחר. מתולדות המדינה. ולאחרונה, התגלגל לידי אחד הספרים האלה. העוסק, בסיפור מעלות. וסיפור מעלות, הוא סיפור שליווה אותי כל חיי. כי אני קרויה על שמה. אז דפדפתי בספר, ביחד עם הבן שלי בן השמונה. שהתעניין בו הרבה פחות ממני. ומוזכרת שם חובשת בשם נרקיס. שהוצאה מהאירוע על ידי המחבלים. כדי להביא את הדרישות שלהם, לידי כוחות הביטחון. בנוגע לבני הערובה. ואחרי שקראתי בספר, סיפרתי את כל זה לאבא שלי. והוא אמר לי: "תחפשי אותה".

מדוע בעצם?

"אני לא יודעת לומר בוודאות. קשה להסביר. תמיד ידעתי שיש אחות בשם נרקיס. שנקראתי על שמה. אבל הספר הזה, הביא אותה קרוב אלינו. זה רק מה שאני יכולה להגיד".

לדברי נרקיס חן, הושפעו הוריה מהסיפור על האחות נרקיס. שתמכה בילדים באסון מעלות. וכיוון שאימה הייתה אז בהיריון, החליטו שניהם לקרוא לביתם, על שמה.

הטבח בתוך הכיתה

אבל כדי להמשיך בסיפורה של נרקיס, יש לחזור אחורה. ללילה הארור של ה-12 במאי, בשנת 1974. אז, חדרה חולייה של שלושה מחבלים של "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" לישראל, מלבנון. בימים ההם, עדיין לא הייתה גדר מערכת. והמחבלים, שהצליחו להסתנן לישראל ללא קושי רב מידי. החדירה זוהתה, אך הם הצליחו להמלט.

יומיים לאחר מכן, בשעות הלילה, הגיעו המחבלים למושב צוריאל ושם החל מסע ההרג שלהם. בתחילה, ירו לעברו של רכב שהסיע פועלות. רצחו אחת מהן ופצעו את יתר הנוסעות. לאחר מכן, ביום רביעי בשעות הבוקר המוקדמות, הגיעו למעלות. חדרו לבית ביישוב והרגו בו את שני בני הזוג. ואף פצעו פועל והמשיכו לבית הספר הסמוך, 'נתיב מאיר'. שם שהו באותה עת 102 תלמידי גדנ"ע מצפת.

כשהם מצויידים בנשק, ששימש את מלווי הטיול והושאר מחוץ לכתלי בית הספר, נכנסו המחבלים פנימה. 17 תלמידים וכמה מהמורים, הצליחו לברוח. 85 תלמידים, נותרו בפנים. ושימשו כבני ערובה, כשהם מוחזקים באחת הכיתות. ביחד עם שני מורים ושתי חובשות.

שאחת מהן-הייתה נרקיס.

המחבלים דרשו את שחרורם של 20 מחבלים הכלואים בישראל. והוסיפו שאם לא יקרה הדבר, יהרגו את בני הערובה שבידם.

למקום הגיע שר הביטחון דאז, משה דיין. ואיתו סיירת מטכ"ל. הכוונה הייתה להתיש את החוטפים במו"מ ממושך. ובד בבד, גם לפרוץ לתוך בית הספר. ובמהלך היום,  אף התווכחו ביניהם דיין והרמטכ"ל דאז, מוטה גור. לגבי האופן שו כדאי להמשיך את הפעולה. דייו צידד בפריצה מיידית לבית הספר. גור, מצדו, התעקש על המשך המו"מ.

לבסוף, הוחלט להסתער. אלא שהמחבלים שקלטו את המתרחש, השליכו רימונים וירו לעבר התלמידים. והייתה גם טעות. הלוחמים עלו בתחילה לקומה השנייה של הבניין. אלא שהתלמידים לא היו שם. וכשירדו ופנו לעבר הקומה הראשונה, הרגו את המחבלים. אלא ש-21 תלמידים, נרצחו בזמן האירוע.ובנוסף, נפצעו גם 68 אזרחים וחיילים.

נרקיס שטרן, החובשת, יצאה החוצה, אל אנשי הצבא, בזמן האירוע. כדי לספר לאנשי הצבא, על דרישות המחבלים. היא רצתה לחזור פנימה בחזרה, כדי להיות עם הילדים. אבל אנשי הצבא סירבו לאפשר לה לחזור.

נפטרה ביום הולדתה

ונחזור לנרקיס חן. שנולדה חודש אחרי אסון מעלות, ב-20 ליוני. והחלה לחפש את נרקיס שטרן, החובשת שברבות הימים הפכה אחות. כדי להודות לה על השם שניתן לה. ועל ההשראה.

"התקשרתי לתוכנית של פאולה ולאון, כדי שיעזרו לי למצוא את החובשת ההיא. יש להם פינה, שעוזרת באיתור אנשים. כתבתי להם באתר הפייסבוק, ולמחרת-כבר חזרו אלי. וככה התחיל הכל להתגלגל".

נרקיס חן, אומרת שהתקשתה למצוא מידע אודות נרקיס שטרן. כאשר חיפשה מידע כזה, ברחבי הרשת. "השם שלה, לא הופיע בשום מקום. ולכן, הייתי זקוקה לסיוע נוסף".

בסופו של דבר נוצר קשר בין יסמין חן, לבין חן שטרן. ביתה של נרקיס שטרן האחות. וכך, למעשה, נודע לנרקיס חן הדבר המצמרר מכל. נרקיס שטרן, נפטרה לפני חצי שנה בפתאומיות. בדיוק בתאריך יום ההולדת שלה: ה-20 ביוני. כשהיא בת 68 בלבד.

"זה מטורף. לבת של נרקיס שטרן קוראים חן, שזה גם שם המשפחה שלי. שם המשפחה שלה-שטרן, הוא בעברית כוכבי. שזה שם נעורי שלי. ולבעלה קוראים איתן. שזה גם שמו של בני הקטן. יצא ככה, שהכל שזור בהכל. זה אני עדיין המומה. ואני בטוחה שאשמור עם המשפחה שלה קשר, ברגע שזה רק יתאפשר. ואני בטוחה שאבוא לאזכרה שלה, שתהיה בדיוק ביום ההולדת שלי. הייתי מעדיפה כמובן, שהיא תשב מולי. ותספר לי על אסון מעלות. אבל בכל זאת, מבחינתי-מדובר בסגירת מעגל. על אף תחושת ההחמצה. שיש גם לי וגם לאבא שלי, אברהם כוכבי. שדרבן אותי לצאת למסע הזה".

נשאה איתה את הטראומה

בתה של נרקיס, חן, בת 34, מתגוררת בקיבוץ כנרת. ביחד עם בעלה ובנה הקטן, שנולד מייד אחרי שאימה נפטרה. שרשרת האירועים הארוכה, שתחילתם על מות אימה האהובה ולידת בנה הבכור, לפני חצי שנה וסופה בהיכרות החדשה עם נרקיס חן, מרגשת אותה עד דמעות.

"אימא שלי הייתה אחות במשך למעלה מ-30 שנים", היא מספרת. "במרפאה בטבריה וגם פה, בקיבוץ כנרת. היא תמיד עזרה לאנשים ונפטרה באופן פתאומי, שלושה שבועות לפני שילדתי. עד היום, לא השלמתי עם מותה. ואין יום שבו אני לא חושבת עליה ובוכה. על הסיפור במעלות, ידענו. אבל לא על נרקיס חן וגם לא על הספר של גלילה רון פדר. לא ידענו על קיומו. אימא סיפרה רק שהשתתפה באסון מעלות, דברים כלליים בלבד. שהייתה במו"מ עם מחבלים ועזרה לילדים. היא לא נתנה לנו להרגיש, אבל הייתה לה טראומה. בתקופות בהן הייתה יותר בדיכאון, ראינו שמשהו מפריע לה. אבל לא מעבר לזה".

לדבריה, היא ושני אחיה-מאומצים. "אימא שלנו, לא יכלה להביא ילדים לעולם. היא הייתה בהריון כ-20 פעמים, ולא הצליחה. הטראומה, הייתה איתה. לאורך כל הדרך.  וחייה, מעולם לא היו קלים. אבל היא  תמיד הייתה שמחה, חייכה ואמרה שהכל אצלה בסדר. אימא אימצה אותנו ממדינות שונות. אחי גיל ואני-אומצנו בברזיל. אחי דורון, נולד ברומניה. אימא סיפרה לנו על האימוץ שלנו, מגיל צעיר. ותמכה בנו, על מנת שנגלה את השורשים שלנו. אולם רק דורון הצליח לגלות מיהי משפחתו הביולוגית, ויצר איתה קשר".

ועוד היא אומרת: היינו תמיד משפחה רגילה, חמה ואוהבת. הייתה לנו אימא תומכת, שתמיד ידעה להגיד את המילים הנכונות. ותמיד הייתה מאחורינו. היא הייתה הכל. ואני לא אשכח איך פעם, כשהיינו שתינו בברזיל, היה שם איזה שיכור על הטיילת, בלילה. שחשבנו שיתקוף אותנו. אני-ברחתי. והיא-נשארה שם. והתעמתה איתו".

הישארו מעודכנים באתר ובפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס