fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

מגינה קיצונית שמאל(נ)ית

היא פעילה חברתית, ממייסדות "נשים בשחור", חברת מועצת העיר חיפה לשעבר מטעם סיעת חד"ש ולאחרונה קיבלה את תואר יקירת העיר חיפה על פועלה לקידום השוויון בעיר ובארגוני דו קיום ולמען נזקקים. עדנה זרצקי טולידאנו מקרית חיים תמשיך לעמוד בהפגנות של "די לכיבוש" ולהגיד את דעותיה, כי זו האמת הפנימית שלה. ומה עם השלום בדורנו? בהקשר הזה, היא מאמינה בניסים
בהפגנה של "נשים בשחור" בחורף האחרון (צילום: יאיר גיל)
בהפגנה של "נשים בשחור" בחורף האחרון (צילום: יאיר גיל)

פמיניסטית, כנראה הכי שמאלנית שאפשר, גם כשזה מסוכן, או במקרה שחשבתם שהשמאל מת. פעילת זכויות אדם שבמשך שנים תמכה בשכבות המוחלשות של החברה, חברת מועצת העיר חיפה לשעבר, שיצאה נגד ראש העירייה יונה יהב בנושא זיהום האוויר, הרבה לפני הסערה הכללית בציבור ומסקנות משרד הבריאות. עדנה זרצקי טולידאנו מקרית חיים,  יקירת העיר חיפה לשנת 2015, ממש לא חוששת לדבר.

היא בת 74, נשואה לדן, פסל, אם לשניים וסבתא לשישה. נולדה וחייתה בחיפה במשך מרבית חייה, להוציא תקופה קצרה בקיבוץ, מחזיקה בתואר ראשון ושני בסוציולוגיה. במשך שנים הייתה מדריכת נוער בשכונות מצוקה בקרית חיים ובחיפה. במשך עשור, עד לפני כשנתיים, הייתה חברת מועצת העיר חיפה מטעם סיעת חד"ש.

זרצקי-טולידאנו מגדירה עצמה כפמיניסטית, "למדתי בבית ספר יסודי דתי, חלק מהדעות שלי התעצבו דרך אירוע שנטמע בי, כשמחנך הכיתה אמר לאמי, כמה הוא מתלהב ממני משום שהבאתי אנציקלופדיה לנוער והתווכחתי איתו בשיעור. זו סיטואציה שבה אפשר לשבור מישהו או להפך, ולמרות מה שאומרים על החינוך הדתי, אני יצאתי מחוזקת".

במשך השנים הנחתה סדנאות להעצמת נשים וצוותים במקלטים לנשים מוכות ובשכונות מוחלשות. כחברה ותיקה בארגון "אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה", היא פיתחה באוניברסיטת חיפה תוכניות להעצמה וללימודי מגדר לנשים, שחוללו העצמה ושינוי חיובי בדימוין העצמי ובחייהן של המשתתפות. בנוסף היא חברה בתנד"י – תנועת נשים דמוקרטיות וב"טריאלוג" – נשים ישראליות, פלסטיניות וגרמניות.

נשים בשחור

היא ממייסדות ארגון "נשים בשחור", תנועת שמאל בינלאומית הפועלת כהגדרתה נגד אלימות באמצעים בלתי אלימים. מאז האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בדצמבר 1987 הנשים והמזדהים איתן נוהגים לעמוד בצמתים שונות כשהן מחזיקים שלטי מחאה עליהם הכיתוב "די לכיבוש". והם המשיכו לעמוד גם בימים הרגישים של מבצע צוק איתן.

כשהייתה בת 13, התנהל בישראל משפט קסטנר, שהיה פעיל ציוני בהונגריה, ניהל בזמן השואה משא ומתן עם נאצים בכירים והצליח לחלץ מידיהם לפחות 21 אלף יהודים. כשעלה לישראל הואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים ובגידה ביהודים. חודשים ספורים לפני פרסום פסק הדין הסופי, במרס 1957, נרצח קסטנר על ידי שני יהודים ליד ביתו בתל אביב.

"זו הייתה החשיפה החריפה הראשונה שלי לשואה, הייתי ילדה שקראה ספרות גרמנית וניגנה בכינור, שאלתי את עצמי איך זה קרה לעם הגרמני שהוא כל כך תרבותי, ויצר מוזיקה מפעימה, פילוסופיה עמוקה, איך אנשים לא ראו, לא שמעו, עצמו את העיניים והיו שותפים לזוועה. ואם זה קרה להם זה יכול לקרות  גם לנו", היא אומרת.

דעותיה התגבשו בבירור כבר בגיל 15, כחניכת תנועת השומר. "אני זוכרת את הטבח בכפר קאסם, בזמן מלחמת סיני ב-1956, כש-43 מאנשי הכפר נורו (על ידי אנשי משמר הגבול). השופט אמר שאסור היה להם לירות כי יש פקודות שדגל שחור מתנוסס מעליהן, אבל בכל זאת הטובחים יצאו בעונשים קלים (העונש הגבוה ביותר היה 17 שנות מאסר – נ"פ) והאירוע עדיין מלווה אותי. הרגשתי שאנחנו לא למדנו את כל לקחי השואה. כל החינוך בארץ מכוון לזה להגיד 'אנחנו היינו חלשים, בגלל זה היינו קורבנות, אז לא עוד. נהיה חזקים כדי שזה לא יקרה לנו'".

ואז, לתחושתך, הפכנו לתוקפנים?

"אנחנו מחזיקים עם שלם בכיבוש כבר 48 שנים, אנשים בלי זכויות, אין להם חופש תנועה, אנחנו שולטים בהם, יכולים להתעמר בהם, כי אנחנו חזקים ואנחנו עושים את זה".

הסיפור המלא יפורסם מחר ב: "הד הקריות".

בהפגנה של "נשים בשחור" בחורף האחרון (צילום: יאיר גיל)
בהפגנה של "נשים בשחור" בחורף האחרון (צילום: יאיר גיל)

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות