רציתי לפתוח את הכתבה עם הטענה שהשבוע לא היה כדורגל אמיתי, היה כדורגל נבחרות. אך להפתעתי, אני דווקא מחבב מאוד את הפורמט של ליגת האומות, שמביא שינוי מרענן גם ביחס לטורנירי המוקדמות של הנבחרות וגם ביחס לרוב מה שאנחנו רואים בשבוע ממוצע בליגות השונות. מי היה מאמין שמשחקים של קבוצות מול יריבות פחות או יותר ברמה שלהן יתבררו כהרבה יותר מעניינים ממשחקים בסגנון גרמניה – סן מרינו, ברצלונה – הואסקה והפועל חיפה – מכבי נתניה.
בכל מקרה, הפגרה מאפשרת לאוהדי הפועל חיפה לקחת קצת אוויר אחרי פתיחת העונה האינטנסיבית. עבורי זאת הזדמנות להרחיב מבט אל כמה נקודות כלליות שעברו מתחת לרדאר בתקופה בה הקבוצה חיה מחמישי לחמישי ואז משבת לשבת.
הטווח הארוך
לאורך השנים הביקורת המרכזית שלי על יואב כץ הייתה על ההימנעות שלו מחשיבה לטווח ארוך. העונה הנהדרת שהייתה יצרה עבורו הזדמנות לשנות מגמה, ובאופן די מפתיע נראה שבעל הבית קופץ על ההזדמנות. למרות העזיבות של כמה שחקני מפתח, שאחת מהן ניתן היה למנוע, אך את השאר לא, כץ דאג להשאיר את רוב שחקני הרוטציה מהעונה החולפת ולהחתים את רוב השחקנים הבכירים לשנתיים נוספות.
הידיעה החשובה ביותר של השבועות האחרונים הייתה על החוזים ארוכי הטווח שהוצעו לארנסטס שטקוס ומקסים פלקושצ'נקו. נכון לזמן בו אני כותב השניים יצאו למשימות נבחרת ועוד לא חתמו על ההצעות החדשות, אך יש אופטימיות במועדון שזה יקרה בקרוב. אלה החלטות מצוינות לגבי שני שחקנים שאין ספק שיהיה להם מה לתרום לאדומים לאורך שנים. המשימה של כץ וההנהלה שלו כרגע היא לוודא את השלמת המשימה בלי פיצוצים על סעיפים שוליים או סכומים מינימליים.
החתמה לשנתיים ומעלה, בעיקר של שחקנים שכבר נמצאים לפחות שנתיים בקבוצה, כמו ניסו קפילוטו ודור מלול, הופכת את הפועל חיפה לבית עבור השחקנים האלה. המטרה לשנים הקרובות היא ליצור סיטואציה בה שחקנים מעוניינים להישאר גם לאחר סיום החוזה, בעיקר כאלה שנמצאים בשלב בקריירה בו הם לא אמורים לחשוב על הרפתקאות חדשות. אם קפילוטו, מלול, מקסים, גל אראל, שטקוס וכמה מהזרים הנוספים יהפכו למזוהים עם הפועל חיפה ולא יחשבו על עזיבה, זה ייצור בסיס חזק שיוכל לשנות את גורל המועדון ליותר מעונה אחת חריגה.
האלמנטים החדשים
לצד השחקנים שכבר צברו וותק בקבוצה ומביאים את היכולות המוכרות שלהם, השחקנים החדשים מביאים איכויות חדשות, אך גם חלקים שחסרים במשחק שלהם. הפעם אתמקד בשניים שגם מה שיש וגם מה שאין אצלם נראה מאוד דומיננטי.
פאפא הספיק לעבור הרבה במעט זמן בהפועל. החלוץ היווני הוכיח מהר שהיכולת שלו בכדורי גובה נדירה בסטנדרטים של הכדורגל הישראלי. הוא מגיע ראשון לרוב הכדורים הארוכים שנשלחים לכיוונו ויודע להוריד אותם לשחקנים שסביבו. אך מדובר גם בחלוץ איטי שמתקשה להיות במקומות הנכונים ולנוע לעומק. קשה מאוד להעריך כרגע איך תיראה העונה שלו, בקלות ניתן לדמיין אותו גם הופך לחלוץ בכיר בליגה וגם נקבר בשולי הספסל מאחוריי בן אז'ובל ואלי אלבז.
גם שון גולדברג נכנס טוב לעניינים והראה יכולות הגנתיות גבוהות מאוד, לצד טכניקה שמאפשרת לו לקחת חלק במשחק מסירות על שטח קטן. אך עם הזמן המועט התברר שמדובר במגן שלא ברור אם יש לו יכולת הגבהה של ממש. בין לבין, קיבלנו הצצה על יכולת שברור שקלינגר מאוד רצה והקבוצה החלה להשתמש בה מהמשחק הראשון של גולדברג: הוצאות החוץ הארוכות שלו. קלינגר שולח בלמים לרחבה בהוצאות חוץ וניכר שמבחינתו מדובר בכלי התקפי נוסף. אל תתפלאו אם הכלי הזה יניב שערים בהמשך הדרך.
השימוש בעומק ובגיוון
האיכויות הייחודיות של כמה משחקני הרכש (ניתן להוסיף אליהן את תנועות העומק של נס זמיר) הופכות את הסגל האדום לעמוק ומגוון מאוד. השילוב הזה בין עומק לגיוון הוא אחד משלושת היתרונות המרכזיים של הפועל חיפה על רוב קבוצות מרכז הטבלה, שכרגע נדמה שמכיל כמעט את כל ליגת העל. שני היתרונות הנוספים הם היכולת ההגנתית והתיאום של סגל שרובו רץ ביחד שנה שנייה.
לקלינגר אין השנה חוליית התקפה נוצצת כמו בעונה שעברה, לכן היכולת שלו להשתמש בעומק ובגיוון תהיה חשובה במיוחד בחלק ההתקפי. העומק משמעותי גם אל מול השחיקה הפיזית והמנטאלית שמאפיינת קבוצות שפותחות את העונה עם קמפיין אירופי שדורש מהשחקנים כושר גופני גבוה וריכוז שיא בחודש אוגוסט. קלינגר הראה שימוש אידיאלי בעומק במחזור הראשון, בו הקבוצה קיבלה אנרגיות חדשות מהרעב של אלי אלבז ונס זמיר, שניים שכמעט לא לקחו חלק בקמפיין האירופי.
גם הגיוון בא לידי ביטוי במשחק הפתיחה מול נתניה ונעלם במשחק מול הפועל ת"א, בו קלינגר בחר לשמור על השיטה וההרכב שניצחו במחזור הראשון. אני מקווה שהלקח של קלינגר יהיה שהוא יוכל להגיע השנה לכל משחק עם השיטה והשחקנים שמתאימים לו, בלי היררכיה של ממש, בטח בחלק ההתקפי. יהיו משחקים שמשחק הגובה של פאפא יתאים להם, יהיו משחקים שהטכניקה של גילי ורמוט תבלוט בהם, יהיו משחקים שהתנועה של נס זמיר תהיה מושלמת עבורם. את בן אז'ובל אנחנו עוד לא מכירים מספיק, אך סביר שיהיה לו מקום במשוואה הזאת. השחקנים יצטרכו להפנים שטובת הקבוצה השנה יכולה להוביל לשינויים משמעותיים ממשחק למשחק, גם לאחר משחקים טובים.
להשלמת הפאזל – מתן חוזז
מכיוון שהגיוון צריך להיות יתרון של הפועל חיפה השנה, יהיה עוד יותר טוב אם קלינגר יצליח להשלים את הפאזל עם הפיסה החסרה: קיצוני קלאסי שמתבסס על יכולת פריצה עם הכדור. שמו של מתן חוזז עלה בימים האחרונים ומדובר בדיוק בסוג השחקן הזה. אם יואב כץ יצליח להביא אותו על חשבון קשר ו/או חלוץ מרכזי (רועי שוקרני ממשיך להיות מועמד בכיר לעזיבה ואם אלי אלבז נשאר מאמון קשוע נהיה מיותר) הוא יקבל חותמת סופית על קיץ מצוין.
