fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

האיש הזה היה "פרופסור" למוזיקה

חינוך מוזיקאלי הוא דבר נפלא: צ'רקס נזכר במשה ביק, "הפרופסור" למוזיקה של שנות ה-50 בקריות. הוא בטוח שזה חסר בדור של היום ומבין שמוזיקה היא חלק מחיינו.
במרכז התמונה משה ביק ז"ל | צילום: באדיבות שלום בן אהרון

בזמן שכולנו היינו עסוקים בבחירות, הועברו בוואטסאפ של הקרייתים, אלו שהיו ילדים בשנות החמישים, תמונות של המורים המיתולוגיים שלהם. היו שם תמונות של מנוס אלופי ואשתו שעבדו בבית הספר מגינים.

המורה חיים שש, בנצור, ישראל דיין, יצחק דיכטר, משה ביק ואחרים. אותי ריגשה במיוחד תמונתו של משה ביק, חלוץ מייבש ביצות ומלחין הזמר העברי, שהיה המורה למוזיקה שלנו ונטע בנו את האהבה לשירים ארץ ישראלים.

משה ביק נולד באוקראינה ועלה לארץ ב-1921, הוא ייבש ביצות בעמק, חלה במלריה, נלחם על חייו והתאושש, והמשיך, בזמן עבודתו כפועל בנין, להלחין שירים.

שיריו היו לאותם חבורות זמר שבבוקר עבדו בסלילת כבישים ובערב שרו לאור הירח בצמח שבעמק הירדן ובמרחביה שביזרעאל. אני זוכר שמשה ביק היה מנצח עלינו, הילדים, כאשר שרנו בשני קולות את השיר באב אל וואד, שיר שהוא הלחין למילותיו הנפלאות של חיים גורי.

הוא היה מורה לזמרה שדאג לקחת אותנו לקונצרטים בבית העם לשמוע מוזיקה קלאסית בכל מיני הרכבים של מנדולינות וכינורות. היום כמעט ולא מלמדים בארץ מוזיקה בבתי הספר. נכון שיש קצת פריחה בשנים האחרונות עקב העליה הרוסית, אבל זה מעט מידי.

חינוך מוזיקאלי הוא דבר נפלא שמשה ביק היה אחד מעמודי התווך שלו בקריות. בין שיריו המפורסמים אוהב עמל, אין זו אגדה, את ארצנו נבנה, אל השוק הלכתי ועוד רבים אחרים וטובים.

האיש הזה היה "פרופסור" למוזיקה, למד בפריז והביא לכולנו נתח תרבותי, את זמרת הארץ במלא הדרה ויופייה.

 

 

לטור נוסף של צ'רקס לחצו כאן* לפייסבוק של הד הקריות לחצו כאן*

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות