הרבה נשיאים ביקרו בארץ הקודש, מסאדאת שהביא בעקבות ביקורו שלום אסטרטגי, דרך ביקור אובמה, ירום הודו ביקר אצלנו ואפילו האפיפיור.
אבל ביקור נשיא אחד נחרט עמוק בזיכרוני, היה הביקור של נשיא המדינה, זלמן שז"ר, בקריית חיים ב-1963. הייתי אז ילד בן 11, וכל תלמידי בתי הספר מהכיתות הגבוהות יצאו במכנסיים קצרים, סנדלים וחולצות לבנות ופרחים ביד כדי לקבל את האורח רם המעלה.
הסיבה לביקור היתה חנוכה רשמית של בית נגלר כמרכז תרבותי לקהילה. זה היה אירוע בנוסח העולם הישן, דגל ישראל הונף אל על ותזמורת נגנים פצחה בניגון מרש רוסי כיאה לאירוע. שז"ר נשיאנו השלישי, נראה במצב רוח מרומם, מדובר היה באיש אשכולות, סופר, פוליטיקאי (ויש אומרים מאהב גדול) ואדם שקשור בקשרי חיתון משפחתיים עם משפחת חב"ד עוד מימי רוסיה הצארית.
ואנחנו, הקרייתים הצעירים, הוצגנו בפניו בלוקאל פטריוטיזם, שמחים על ההזדמנות והחגיגה הגדולה לפגוש את נשיאנו פנים אל פנים, עדיין לפני עידן הטלוויזיה (היה דבר כזה). הגאווה של כולנו היתה בית נגלר, אימפריה תרבותית, מבצר של הצגות, סרטים, הרצאות, משהו שהקהילה ניזונה ממנו במשך קרוב לשישים שנה.
מאז עברו מים בירדן, נשיאים הלכו ובאו, ובית נגלר, המקום התרבותי שלנו פרח שנים רבות ונתן לנו שעות מענגות. עכשיו הוא סגור עקב הקורונה ואני כולי געגועים לימי ראשון למועדון הסרט הטוב בבוקר בהנחייתה של שרה אוסטרוב וכן לימים שבהם האינטגרציה בין וותיקים לעולים חדשים קיבלה ביטוי ופרחה במקום המיוחד הזה.
