ההחלטה שהתקבלה ביום שישי שעבר, בצהריים, על סיום שנת הלימודים בבתי הספר העל יסודיים, תפסה הורים, תלמידים ואפילו מורים בהפתעה גמורה. אבל איך הרגישו השמיניסטים בקריות בימי הקורונה שהשפיעה עליהם לא מעט, החל משינויים בבגרויות, דרך מסיבות סיום ונשפים שבוטלו וכלה בגיוסם הקרוב לצבא. פגשנו חמישה שמיניסטים, בוגרי מערכת החינוך בקריות ושמענו על התקופה המאתגרת, האכזבה שחשו כשהבינו שלא יוכלו לחגוג ביחד את סיום הלימודים וגם על נקודות האור.
מנסים לעשות מהלימון לימונדה
אור אביטן מקרית ביאליק, פעילה מאוד חברתית. היא לומדת בכיתת נחשון (כיתת מצוינות לימודית וחברתית), מרחיבה פיזיקה כימיה, רשג"דית בצופים, התנדבה במהלך הקורונה בעירייה בחלוקת מזון ובקניית תרופות למבוגרים וחברה בקרן לרווחת ניצולי השואה. כשהקורונה הגיעה, היא לא ממש הבינה את גודל האירוע.
"בהתחלה זה היה הלם. בדיוק היינו צריכים להיכנס לתקופת מבחנים, היו לנו הרבה מתכונות ולא הבנו את ההיקף של האירוע הזה, חשבנו שיהיה לנו קצת חופש מבית הספר ושנחזור לשגרה, לא ייחסנו לזה חשיבות. לאט-לאט התחלנו להבין שלא כך המצב, שכנראה השנה הזאת לא תיראה כמו שחשבנו".
מכתב למשרד החינוך
בתור פעילה חברתית, היו לאביטן תוכניות רבות לסיום השנה. "כבר בחרנו נושא למסיבת הסיום, קיימנו שיחה עם הבמאי, התחלנו לכתוב את הרעיונות לתסריטים, ופתאום הכל נעצר. הייתה תחושת תסכול, אבל רק לקראת סוף השנה התחיל לרדת לנו האסימון ששום דבר לא ייצא לפועל.
"אמרו לנו שלא תהיה מסיבת סיום ושלא יהיה נשף. ארגנו כל כך הרבה דברים מראש, תכננו לעשות את 'יום השמיניסט', תכננו לארגן מסיבות כדי לממן השתתפות של ילדים עם בעיות כלכליות בנשף, היו לנו הרבה תוכניות והיה קשה להבין שזה נהרס".
אביטן הרימה את הכפפה וניסתה לשנות את המצב. "כשהיינו בחזרות למסיבת הסיום, רכזת השכבה פנתה אליי ואמרה שרוצים לבטל את מסיבות הסיום. היא אמרה שאם אנחנו רוצים לשנות את זה, אנחנו חייבים להתחיל לפעול מעכשיו. המנהל שלנו מאוד תמך בנו ורצה שנוביל מהלכים כדי לשנות את המצב הקיים.
"ניסחנו מכתב למשרד החינוך שהסברנו בו מה אנחנו מרגישים, ואפילו הצענו פתרונות לקיום מסיבת הסיום עם שמירה על הכללים. אספנו נציגים מכל רחבי הקריות, השמענו את הקול של כל התלמידים בקריות. היה לנו גיבוי מלא מצד ההנהלה, ראש העירייה אפילו אמר שהוא מוכן שהעירייה תהיה אחראית על אכיפת ההנחיות במהלך מסיבת הסיום. הייתה לנו מעטפת מאוד תומכת".
ככל שהזמן עבר ומספר החולים התחיל לעלות גם בקריות, גם השמיניסטים הבינו שהמציאות לא תאיר להם פנים.
עדיין מנסים למצוא פתרון יצירתי
"זה היה מאוד מסתכל שזה לא אושר, היום אנחנו מבינים שהסיכויים הם לרעתנו. אנחנו מנסים עדיין למצוא פתרון יצירתי, אבל לאט-לאט כל האפשרויות נסגרות בפנינו. זו תחושה מתסכלת, אבל אנחנו ילדים בוגרים וחכמים שיודעים שהבריאות היא מעל הכל. אנחנו עד עכשיו לא יודעים מה יעלה בגורל מסיבת הסיום שלנו, אנחנו מבינים את הסיטואציה, אנחנו רק רוצים שינסו למצוא עבורנו פתרון. אני לא באמת יודעת מה קרה בחדרי חדרים, אבל אנחנו מרגישים שלא חשבו עבורנו על שום אלטרנטיבה".
אביטן שומרת על אופטימיות ומקווה שהניסיונות שלהם יישאו פרי. "אנחנו עדיין מקיימים חזרות, עם מסכות לפי כל הכללים וההנחיות של משרד הבריאות. אנחנו מנסים לעשות מהלימון לימונדה בתקווה שהניסיונות שלנו ישתלמו".
נספר לילדים שהיינו הדור המיוחד הזה
ירין שלום מקרית ים, מכהן כיו"ר מועצת התלמידים בתיכון רבין. הוא הרחיב את המקצועות ביולוגיה, כימיה וערבית. שלום מציג זווית אופטימית לימי הקורונה.
"אני משחק כדורגל ונפצעתי רגע לפני שפרצה הקורונה. כשהקורונה הפסיקה את הכל, היא גרמה לכך שלא אפספס שום דבר. הייתה לי ההזדמנות לשקם את עצמי, להחלים ולחזור לפעילות יחד עם כולם. מבחינה לימודית הייתה לי הזדמנות להשלים פערים שצברתי, אך עניין טקסי ומסיבות הסיום בהחלט העיב על התחושה שלנו.
"אני לא יודע אם היה עוד מחזור כזה שלא זכה לקיים את טקסי הסיום, אבל אנחנו מבינים שאלו חיי אדם ואי אפשר לזלזל בכך. ניסינו להפיק מהמצב את המרב, אבל לצערנו זו לא הייתה שנה רגילה. בתור יו"ר מועצת התלמידים שמעתי את רוב תלמידי השכבה וכולם הביעו אכזבה מהעובדה שאנחנו לא יכולים לקיים נשף. כולנו מרגישים תחושת פספוס, אנחנו לא מרגישים את סיום התקופה הזאת כמו שרצינו. אנחנו כמובן מרגישים אכזבה, אבל אין פתרון קסם לסיטואציה הזאת".
שלום הצטרף לאור אביטן ולשאר הנציגים מרחבי הקריות בניסיון לשנות את המצב. "ניסינו להרים את הכפפה ולפנות למשרד החינוך. רצינו להגיע לכמה שיותר גורמים משפיעים שיכולים לעזור לנו, כי הרגשנו שלא מתייחסים לנושא ברגישות. מתחילת החודש משרד הבריאות פתח מועדונים ופאבים ואישר התקהלויות, ועדיין לא אפשרו לנו לקיים את מסיבת הסיום. סיום י"ב זה לא דבר שגרתי, זה רגע שלא יחזור, ולא הרגשנו אמפתיה ממקבלי ההחלטות בנושא הזה".
יש צד חיובי
בקרוב תתקיים מסיבת סיום לכל כיתה בשכבה שלו, ושלום יודע שצוות המורים ינסה לעשות את המקסימום כדי שהם יסיימו בחיוך. "הצוות בבית הספר שלנו מאוד מכיל, תומך וקשוב. הם עשו כל שביכולתם לתת לנו את ההרגשה הכי טובה שיש, גם אם אנחנו עושים טקס סיום כיתתי ולא שכבתי. המורים והמורות נתנו לנו את התחושה שהם יעשו הכל כדי שנצא בתחושה טובה, גם אם אנחנו יודעים שזה לא יהיה מה שתכננו".
לקראת הפרידה, שלום מאחל לשכבה שלו להסתכל תמיד על הצד החיובי. "תמיד יש צד חיובי לכל סיטואציה. לא משנה מה, תמיד צריך לנסות להפיק את המרב מכל התרחשות. זאת תקופה שתעבור בסופו של דבר, צריך להישאר עם הפנים קדימה ולא לשקוע כשיש תקופה קשה. הכל עניין של גישה חיובית, עוד כמה שנים כשנהיה הורים נוכל לספר לילדים שהיינו הדור המיוחד הזה שסיים י"ב בתקופת הקורונה".
לא קיבלנו תחושה של סוף
נופר לוטם, בוגרת תיכון רוגוזין בקרית אתא, הרחיבה תאטרון, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. היא מדריכה בשלוש שנים האחרונות בצופים. לוטם תמיד חלמה על טקס הסיום של י"ב.
"אתה מחכה להיות שמיניסט עוד בימי חטיבת הביניים. יש המון פרויקטים בתקופה הזאת, גם בצופים. מחכים לשנה הזאת כדי לסיים אותה בטעם טוב לפני שממשיכים לפרק הבא בחיים, אבל אז הקורונה הגיעה וטרפה את הקלפים. טקס הסיום הוא משהו שחלמתי עליו, אז מאוד התאכזבתי שלא אזכה לסגירת המעגל הזאת. בכל זאת, אלה 12 שנים שהשפיעו עלינו ועיצבו אותנו. פשוט ביום בהיר אחד הודיעו לנו שאין יותר בית ספר וסיימנו. זה קצת עצוב כי לא קיבלנו תחושה של סוף".
מהפן הלימודי, אומרת לוטם, הקורונה לא פגעה בתלמידים בצורה קשה.
"אני לא מרגישה שהקורונה השפיעה על הבגרויות שלנו, לא לטובה ולא לרעה. אבל אין ספק שהיא השפיעה על אירועי סוף השנה. הצלחנו לארגן רונדו ועשינו כמה חברים מסיבה בים. אנחנו שכבה של 400 תלמידים וידענו שלא נוכל לחגוג באופן שכבתי. לא הספקנו להיפרד מהמורים, אבל עוד שבועיים אנחנו נגיע לקבל תעודות. זאת תחושת מוזרה כי זה מרגיש שסיימנו, אבל בו זמנית לא זכינו לפרידה מרגשת.
הכל בפרופורציות
"אנחנו לוקחים את הכל בפרופורציות. יש אנשים שנהרסו להם החיים מבחינה כלכלית ויש אנשים שאיבדו את הקרובים להם ביותר בגלל הקורונה. אנחנו מבינים שיש דברים הרבה יותר חשובים מנשף ומסיבת סיום. אבל זה עצוב, כי אפילו אמא שלי זוכרת את מסיבת הסיום שלה. רצינו גם אנחנו את הזיכרון הזה. גם בצופים נהוג לקיים מסדר עבור השמיניסטים המסיימים וזה לא יצא לפועל".
בקרוב לוטם תתגייס כמו כל חבריה, והיא מקווה שהם יזכרו את התקופה הזאת לטובה. "אני מתגייסת בסוף אוקטובר לתפקיד מש"קית חינוך. רוב התוכניות לחופשה התבטלו, אני בעיקר אעבוד ואחסוך כסף. אני מקווה שנזכור את השנה הזאת לטובה ושיהיה לכולם בהצלחה בהמשך".
טקס הסיום צולם כסרט
אריאל נדלר מקרית מוצקין, הרחיב לימודי פיזיקה ותאטרון, מתנדב ומנהל פרוייקטים במש"צים. מבחינתו, הקורונה הגיעה בזמן הכי לא מתאים, אך הדבר לא מנע ממנו להפוך את הסיטואציה לטובה יותר.
"הקורונה תפסה אותי לפני תקופה לחוצה של הכנות לטקס סיום ותקופה מאוד עמוסה של המש"צים. היינו לפני מתכונות, לקראת בגרויות. המון שיעורים התבטלו וזה לקח שלושה שבועות עד שהתחילו השיעורים בזום. לא ידענו איך נצליח להכין את עצמנו לבגרויות כמו שצריך, ככה שהיה הרבה לחץ. ביטלו לנו כמעט את כל האירועים, אבל חשבנו על פתרון כולנו ביחד והחלטנו לצלם את טקס הסיום שלנו ולערוך אותו כסרט. כל מה שהיה אמור להיות על הבמה, קורה בסרט עם קליפים. היה שיתוף פעולה מלא מצד השכבה ומצד ההנהלה".
גם בתקופה עמוסה כל כך מצאו נדלר וחבריו למש"צים זמן להתנדב.
"ברגע שהתחילו השיעורים בזום, זה היה הרבה יותר פשוט. המורים נתנו מעצמם וראו שהם רוצים לעזור לנו כמה שיותר בתקופה הזאת. קמנו בשעות מסודרות, התלבשנו ושמרנו על שגרה. ניצלתי את התקופה הזאת לשפר את התחביבים שלי, ניגנתי בגיטרה ואפילו שיפרתי את יכולות הבישול שלי. יחד עם המש"צים ניצלנו את התקופה להתנדבות וקיימנו שיחות טלפון עם קשישים בודדים וסייענו באריזת ארוחות. חיפשנו כל דרך שאנחנו יכולים לעזור בה".
רק לאחרונה התברר לנדלר וחבריו שהנשף שלהם לא ייצא לפועל, כמו גם מסיבת הסיום במתכונת הרגילה.
התקווה התפוצצה לנו בפנים
"הנושא לא התקבל בצורה יפה, בעיקר כי היינו במצב של חוסר ודאות תקופה ארוכה. רק לאחרונה התקבלה ההחלטה לגבי מסיבות הסיום והנשפים, ככה שגם התקווה שעוד הייתה לנו, התפוצצה לנו בפנים. מצאנו פתרון חלופי יחד עם צוות בית הספר, אבל זה בהחלט לא אותו הדבר. גם מבחינת הצבא, התבטלו המון מיונים. גיוסים נדחו וזה פגע בלא מעט חברים.
"אני מנסה להתקבל לעתודה בטכניון, וכיוון שהמבחן הפסיכומטרי נדחה, הוא ייצא בתאריך חופף למתכונות שלנו. חברים שלי היו צריכים לחשוב על חלופות אחרות וגם התוכניות שלהם לשירות הצבאי השתנו. למרות הכל, אנחנו מנסים להפיק מהמצב הזה את הכי טוב שאפשר".
כל כך חיכינו לתקופה הזאת
סתיו פרידמן קרינגל מקרית חיים, קיוותה לסיים בצורה אחרת את שנתה האחרונה במערכת החינוך.
"הרחבתי בבית הספר מגמות ערבית וביולוגיה, אני מתנדבת במד"צים מכיתה ח' וחברה בלהקה הייצוגית של התיכון. הקורונה תפסה את כולנו בשיא הלחץ של המבחנים והבגרויות. התחלנו את ההכנות לטקס הסיום ופתאום הכל התבטל לנו בבת אחת. בהתחלה לא הבנו עד כמה המגפה הזאת תשפיע על החיים שלנו לאורך זמן, אמרו לנו שיהיו תאריכים חלופיים לאירועי סוף השנה שלנו ושהכל יהיה בסדר.
"ככל שהזמן עבר, עוד ועוד מועדים בוטלו והתווספו הגבלות, הבנו ששום דבר לא יצא לפועל כמו שתכננו ושאירועי סוף השנה מתפספסים לנו. כל כך חיכינו לתקופה הזאת, רצינו לסיים בצורה הכי מכובדת ומרגשת 12 שנות לימוד משמעותיות, ואנחנו לא נזכה לזה".
בתיכון בקריית חיים אומנם הפיקו סרט לבוגרים המסיימים, אך אין ספק שקיימת תחושת החמצה.
"בבית הספר שלנו המשכנו בחזרות והפקנו סרט וזה לא מובן מאליו עבורנו, אבל זה לא היה אותו הדבר. בתקופה רגילה בתיכון קרית חיים ההפקה של סוף השנה היא הפקה גדולה ומרשימה, כל החברים והמשפחות מגיעים לצפות בבוגרים במרכז הקונגרסים. במקרה הזה זו לא אותה חוויה, אנחנו לא מרגישים שאנחנו נפרדים ומסיימים את התקופה הזו כראוי. משהו לא ברור אצל מקבלי ההחלטות. למה חתונה או בר מצווה עד 250 איש מותר אבל נשף סיום י"ב עד 250 איש אסור?".
הקורונה השפיעה ותמשיך להשפיע על חבריה גם בגיוסם לצבא: "אני מתמיינת לתפקידים שונים בצבא. למזלי, יכולתי להגיע למיונים ברכב, אבל אני בטוחה שמתמיינים אחרים שהסתמכו על תחבורה ציבורית לא יכלו להגיע. הקורונה שיבשה הרבה דברים בחיים שלנו".
תקופה של חוסר ודאות
ולמרות השינויים הרבים, פרידמן קרינגל התנדבה לאורך כל תקופת הקורונה והצליחה להפיג את תחושת חוסר האונים של חניכיה.
"בתקופת הקורונה היה לי ולחברתי יובל חשוב לשמור על קשר רציף עם החניכים, כדי שהם ירגישו שאנחנו כאן בשבילם. זאת הייתה תקופה שאופיינה בחוסר וודאות. כולם הרגישו מבולבלים ובסערת רגשות, בכל הגילים. לכן רצינו שהם ישתפו וירגישו שיש מי שמקשיב להם.
"הייתי מאחלת שתהיה לנו איזו חוויה מסכמת, אבל כנראה שזה לא ייצא לפועל. אני מקווה שכל אחד יצליח ויגיע למקום שיעשה לו טוב, וכמובן שנשמור על קשר, והכי חשוב, לפני הכל, שנהיה בריאים ומאושרים".
