אוריאן שלמה מקרית ביאליק היא הצעירה שמשרד הקליטה היה שמח להציג כסיפור הצלחה, אלמלא היה מדובר בהצלחה האישית שלה. היא עלתה ארצה מצרפת כנערה ממניעים אידאולוגיים וכיום עובדת כעורכת דין.
שלמה, 29, נשואה ואימא לילד בן 6, מגיעה לראיון כשהיא בחודש החמישי להריונה השני. המראה העדין שלה בשילוב המבטא הצרפתי עלולים להטעות, אך מאחוריהם מסתתרת נחישות אינסופית להצליח.
בצרפת פחדתי לנסוע במטרו
שלמה נולדה בפריז וגדלה בבית ציוני. "מאז שהיינו ילדים דיברו אצלנו על עלייה", היא מספרת, "למדנו בבית ספר יהודי ציונות והיסטוריה של ארץ ישראל".
על האנטישמיות בצרפת היא מספרת: "האנטישמיות בצרפת מגיעה גם לשכונות היוקרתיות. שם יודעים שאתה יהודי. אני פחדתי לנסוע במטרו. יש המון אנטישמיות בצרפת. היו מקרים שברחתי מקבוצות של מוסלמים ששאלו אם אני יהודייה. אני חושבת שכל יהודי בצרפת חווה את זה. הרגשתי שזה לא המקום שלי".
בגיל 17 עלתה שלמה לארץ ובהגיע זמן הגיוס הגיע גם ההלם הראשוני. "זה היה שוק טוטאלי. עולים חדשים לומדים עברית במחוו"ה אלון כמו באולפן ואני רציתי לעשות צבא. לימדו אותי מה להגיד בלשכת הגיוס והפקידה ענתה לי כל הזמן 'סבבה', ואני בכלל לא הבנתי מה המילה הזו, חשבתי שזה מסטיק", היא נזכרת וצוחקת, "את הטירונות עשיתי במחנה 80. בתרגילים של הקפצות כל הבנות רצו עם פיג'מה ואני חשבתי שהתחילה מלחמה. מכיוון שלא הבנתי הרבה דברים, הייתי שואלת שאלות ומקבלת עונש של שעות ביציאה.
"היה לי מילון וכל לילה הייתי לומדת עברית. בתוך חודש למדתי איך לדבר, איך להתנהל בצבא ומה רוצים ממני. גייסו אותי למשטרה כשוטרת חובה (שח"מ).ביום הראשון שהגעתי לתחנת המשטרה בפתח תקווה נכנסתי לתדריך ופשוט פחדתי לדבר, פחדתי שישמעו את הקול שלי עם המבטא, וגם כשלא הבנתי על מה מדברים, פשוט חייכתי".
הלימודים התובעניים
השירות במשטרה הצבאית הביא איתו גם את האהבה ואת החתונה. "ראיתי אותו בחודש הראשון ולא אמרתי לו כלום. במהלך הקורס היו תגבורים בירושלים והצמידו אותי במקרה לאליהו, שלימים הפך לבעלי. הוא ליווה אותי לאורך כל השירות".
לאחר השחרור התחתנו השניים, ושלמה אומרת: "אני מרגישה שלמה איתו. עד היום אני מאוהבת בו, הוא הדבר הכי טוב שקרה לי".
עם זאת, ההתחלה לא הייתה סוגה בשושנים. שלמה, שתמיד הצטיינה בלימודים, חיפשה משהו שתוכל להיעזר בו ולעזור לאחרים. "החלטתי ללמוד משפטים ואת הלימודים מימנתי מעבודות מזדמנות. בשנה הראשונה של הלימודים הייתי בהריון והיה לי קשה. כשהייתי חוזרת הביתה הייתי לומדת שוב את כל החומר מחדש, כולל מבחנים משנים קודמות, כדי לדעת כל מילה, ככה היה עד שסיימתי".
גם את לימודי המשפטים היא סיימה בהצטיינות, כשהיא כבר אימא צעירה, ואת ההתמחות עשתה ברשות הארצית לכבאות והצלה ולאחר מכן במשרד פרטי. את מבחני לשכת עורכי הדין עברה בפעם הראשונה, לאחר שלמדה חמישה חודשים מהבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות.
כשהגיעה לקרית ביאליק התנדבה בעמותת "משפטים ישראל", שבראשה עומדת עו"ד סנדרין דריי, שעוזרת לעולים חדשים מצרפת להיקלט בארץ ולפעול מול הרשויות.
אוהבת להיות מאותגרת
שלמה: "לאט-לאט קיבלתי ביטחון וראיתי שאנשים מאמינים בי. הרגשתי שאני עוזרת לאנשים והצלחתי להגדיל את תיק הלקוחות שלי. עכשיו, בזמן הקורונה, הגיעו אליי המון פניות הקשורות לדיני עבודה וביטוח לאומי, ומבחינה מקצועית אני פרחתי".
כיום עובדת שלמה במשרד עורכי הדין מוטאי-מצגר-גרבאווי. "למרות שאני נראית עדינה, אני לא פראיירית", היא אומרת בחיוך, "אני יודעת שאם אני לא מציגה את עצמי כחזקה, מסתכלים עליי כחלשה. אני באה לדיונים יותר מוכנה מהאחרים. לפני כל דיון, אני מכינה לעצמי דיאלוג, כדי לבוא מוכנה לכל מצב. בחרתי בעריכת דין כי אני אוהבת לעזור וזה גם מקצוע עם מגוון רחב של תחומים והוא אף לא משעמם. אני אוהבת להיות מאותגרת ולהתגבר על פחדים ואתגרים".
כיום, לאחר שנטמעה בהוויה הישראלית, היא אומרת: "כלכלית, הכל פה קשה ואני רואה את זה בדיוק כמו כל ישראלי אחר. החיים בשבילי פה זה תמיד להיות שונה, כי ברגע שאני מתחילה לדבר ושומעים את המבטא שלי, ישר מסתכלים עליי. אבל טוב לי פה ואני מרגישה שעשיתי כברת דרך משמעותית, אני מרגישה הכי ישראלית. השאיפה שלי היא להתפרנס בכבוד ולהרגיש מסופקת בעבודה. אם פה אני מרגישה שונה, אז בצרפת אני מרגישה שונה פי עשרה. היום, בין ישראל לצרפת, בלי היסוס אני בוחרת בישראל".
