fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

ליגת האלופות: מדריד נצבעה באדום

כמדי שנה, מאז איסטנבול 2005, יצאה משלחת של חברי איגוד השופטים למדריד, לגמר ליגת האלופות. חנן סונטג מספר על טיול ייחודי וכבר מכין את המסע הבא לאיסטנבול
רגע לפני המשחק "סלאח" מתפנה לצילום עם החבורה הישראלית על רקע האצטדיון | צילום: עצמי
רגע לפני המשחק "סלאח" מתפנה לצילום עם החבורה הישראלית על רקע האצטדיון | צילום: עצמי

 

מאת חנן סונטג

ושוב הגיעה השעה. גמר ליגת האלופות 2019 והפעם דרבי אנגלי בין ליברפול, שהייתה בגמר גם בשנה שעברה, לבין טוטנהאם המפתיעה. הגמר השנה מתקיים במדריד, באצטדיונה החדש של אתלטיקו – וונדה מטרופוליטאנו. שינויים קלים בצוות הקבוע שלנו, כאשר דני קורן ויעקב חלבי מוותרים על כרטיסי הטיסה, שהוזמנו כמעט שנה מראש. החבורה שהפעם טסה כוללת את חברי איגוד השופטים: גיא ברגר, חנן סונטג, שמוליק שטייף, שלמה אוחיון ובנו ברק ועובדי בתי זקוק: שי מרום ובנו גלעד, אבי סונטג, ישראל אלמוזלינוס ומצטרף חדש: מיכה רזון, בעל תעשייה גרעינית (״גרעיני עפולה החמניה״ – סביניה בקרית ביאליק), אשר לא חסך ודאג להביא מכל טוב את כל סוגי הפיצוחים שנזדקק להם.

הפעם באמתחתנו שני כרטיסים בלבד למשחק, כאשר התוכנית המקורית לטוס בכל מקרה ולצפות במשחק בפאב מקומי. שני הכרטיסים היחידים היו לשמוליק שטייף וגלעד מרום (הבן של שי, חייבים לפנק את הילד). הטיסה ביום רביעי אחר הצהריים, הגעה למדריד בערב. דירה במרכז מדריד מחכה לנו (הוזמנה כמעט שנה מראש), מאובזרת ברמה גבוהה ובהחלט מתאימה לצרכינו, יציאה למסעדת בשרים מקומית (רעבים איך לא).

יום חמישי: תרבות ופסטיבל

את הבוקר, כמו תמיד, פתחנו בארוחת בוקר מפנקת שהכין שי והפעם בעזרתו של הסו-שף ישראל ומיד לאחר מכן יציאה לסיור מודרך ברחבי מדריד, עם חברה חדשה בשם ״קשת מדריד״, בהדרכתו של יונתן. הדרכות במדריד של שעתיים וחצי בחינם (מתבססים על טיפים בלבד). למדנו קצת על דון קישוט, גירוש היהודים בשנת 1492, מהיכן נולד הטאפס, ראינו את ארמון המלך, מקדש מצרי מ-1800 לפני הספירה ושוק האוכל המקורה: San Miguel.

לאחר קצת תרבות והיסטוריה פנינו לפסטיבל המסורתי של גמר ליגת האלופות. השנה, בשונה משנים קודמות, פסטיבל אופ"א היה מפוצל ל-4 מוקדים שונים: (Puerta del Sol, Plaza Mayor, Plaza del Callao, Plaza de Oriente). כרגיל, אטרקציות של ביתנים ומשחקים, לא מוותרים על חנות המזכרות, צעיפים, כובעים, כדורים וחולצות. מקנחים את הפסטיבל כמיטב המסורת בנקניקיה עם כוס בירה.

בערב החלטנו על מעט תרבות, הופעת פלמנגו בתיאטרון. ארוחת ערב מפנקת במסעדה איטלקית וחזרה לדירה לשנת לילה טובה, לאחר יום ארוך ומעייף.

עשרת חברי הקבוצה על רקע נוף נפלא של העיר טולדו | צילום: עצמי
עשרת חברי הקבוצה על רקע נוף נפלא של העיר טולדו | צילום: עצמי

שישי: שופינג, שיכורי ליברפול ו״ציון 3״

הבוקר החל עם מסע שופינג באאוטלט Las Rozas Village ולאחריו היישר למתחם אוהדי ליברפול (שממוקם בכיכר Plaza de Salvador Dali), שכרגיל שרים ושתויים מאלפי ליטרים של בירה. מיכה וישראל, שלהם זו הפעם הראשונה, השתלבו באקסטזה בין האוהדים האדומים (תרתי משמע…). לסיום קינחנו בארוחה, ביחד עם משה פרימו, פרשן ערוץ הספורט, עם סיפורים וחוויות מהישרדות וי אי פי, בה כיכב לאחרונה.

שבת: טולדו-ירושלים של ספרד

09:00 ואנחנו כבר על המיניבוס לטיול פרטי מודרך עם יונתן (״קשת מדריד״) אל טולדו השוכנת כ-50 דק׳ ממדריד, בירתה הרוחנית של ספרד והמקום ממנו צמחה יהדות ספרד. עיר יפיפייה המוקפת חומה ונהר, שלא נפגעה כלל במהלך המלחמות. ביקרנו במפעל החרבות של משפחת זוארץ וראינו היכן ייצרו את החרבות של פעם, שנחשבו לבלתי מנוצחות ובהן השתמשו בצילומי הסדרה משחקי הכס.

הגענו לנקודת תצפית על העיר, שם הפתיע יונתן המדריך והפליא בניגון פיוטיי לאדינו בחצוצרה, אליהם הצטרפנו בשירה מרגשת (אברהם אבינו, צור משלו ועוד). דרך סמטאות העיר העתיקה והרובע היהודי, שבו חצובים בכל פינה סמלים יהודיים, הגענו לבית הכנסת המפואר “שלושת הדתות״ של שמואל הלוי אבולפיה ולמרתף ביתו של דון רבי יצחק אברבנאל, ששימש כמקווה. מסיימים את הטיול בטולדו עמוסים במרצפנים.

בנסיעה למדריד עוצרים במתחם האוהדים של טוטנהאם (Plaza de Colon), נהנים מהאווירה הביתית, מוקפים באוהדים שיכורים עטופים בדגלי ישראל ודגלי הקבוצה. משם יציאה לאצטדיון כשלוש שעות לפני שריקת הפתיחה, צילומים עם אוהדי שתי הקבוצות, עם הכפיל של סלאח ופרידה משמוליק וגלעד, שנכנסים למשחק ואנחנו מחפשים פאב על מנת לראות ולחוות חוויה עם אוהדי ליברפול. עוד לא התחיל המשחק והם מובילים, הבירות נשפכו מכל עבר, כמובן שאין מקום ישיבה, כולם עומדים, צמודים ושותים, סירחון וחום שקשה לתאר (גם זו חוויה), הרבה מהמשחק קשה להאמין שהם זוכרים, חגיגות בסיום ובזה מסתיים הטיול שלנו.

שוב היינו בגמר, אך הפעם לא בתוך המגרש. בשנה הבאה, סגירת מעגל באיסטנבול, הגמר בו התחילה המסורת שלנו, במשחק בלתי נשכח (ליברפול-מילאן) בשנת 2005.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות