מכבי חיפה הייתה צריכה תיקו כדי להבטיח מקום באירופה, או תרחיש לא סביר של הפסד 4-0 של הפועל באר שבע בבית למכבי תל אביב, שכבר לקחה אליפות מזמן. באופן קצת מפתיע, הצהובים עשו את העבודה למכבי חיפה, שיכלה להרשות לעצמה להפסיד בשער הפרש ועדיין להעפיל, אבל בלבול והשחקנים שלו לא רצו להזדקק לטובות מאף אחד, ולמרות חצי שעה ראשונה חלשה מאוד, בה התמקדה מכבי בעיקר בלהעביר את הזמן, בסופו של דבר מכבי חיפה ניצחה 2-1, בצדק מוחלט, כשהגיעה לשבעה מצבים לשער, לעומת חצי מצב מקרן של נתניה, וזה במשחק קריטי לנתנייתים. את המשחק חתם בשער נפלא ירדן שועה, שהראה סוף סוף את הפוטנציאל במשחק יוצא מהכלל עם מסירות חכמות, נגיעות רכות בכדור, תנועה נהדרת ובעיקר בעיטת חופשית אדירה אחת, בדקה ה-90, שהבטיחה את הנצחון. אבל עם כל הכבוד לשועה, הסיפור הפעם הוא בלבול.
חוסן מנטלי
לא צריך ללכת הרבה אחורה כדי להסתכל על ההבדל בין מכבי חיפה של היום, לבין מכבי חיפה של ההולנדים. לפני שבועיים מכבי השוותה בשער בדקה ה-85 מול מכבי תל אביב, ולא היה חסר הרבה שגם תנצח, ובשבת האחרונה היא ניצחה משער בדקה ה-90. מכבי חיפה בתקופתו של בלבול הפכה להיות קבוצה חזקה מאוד מנטלית, שלא נשברת אם היא חוטפת שער ומשחקת עד הרגע האחרון וזה למעשה השינוי הגדול ביותר שבלבול הצליח להכניס למערכת. רק נזכיר שהוא החייה את נטע לביא, הפך את איעד חבשי לבלם הכי טוב בארץ, הכניס להרכב את עפרי ארד, שבכלל לא נספר לפניו, ואצלו גם שון וייסמן ורז מאיר נראו כמו שחקני ליגה לגיטימיים לחלוטין. בלבול שינה את השיטה שמכבי שיחקה לפניו, עבר לשלושה לבלמים, שיחרר את מאבוקה לשחק יותר קדימה ולהראות את הפוטנציאל ההתקפי הנהדר שלו, ובעיקר הבין את מגבלות הכח. מכבי חיפה בסגל הנוכחי היא לא קבוצה שיכולה לתת הצגות 90 דקות. בלא מעט משחקים ראינו את מכבי משחקת בזהירות ופתאום מתפוצצת קדימה בלחץ חזק מאוד של עשר דקות. איזה הבדל בין הקבוצה המפורקת והמבוהלת ששיחקה מצוין במחצית הראשונה מול מכבי פתח תקווה והפסידה בסוף 2-1 ("עוד הרבה קבוצות יאבדו כאן נקודות", אמר גידי קניוק אחרי המשחק, במה שהיה הציטוט אולי העצוב ביותר בהקשר של מכבי חיפה, שהפכה לקבוצה שמקבלת מחמאות מהיריבות ונשארת בלי נקודות), לבין הקבוצה של חבשי, לביא ושון וייסמן, שעובדת על המגרש עד הרגע האחרון ותהיה בעונה הבאה באירופה.
