בשבוע שעבר כתבתי על הקצב המהיר והמפתיע בו הפועל חיפה התנהלה עם פתיחת הקיץ. בשבוע האחרון (נכון ליום שלישי) הקצב חזר להיות מוכר: אף שחקן חדש לא חתם, דברים שכבר נראו בדרך להיסגר נפרמו והרבה שמות נזרקו לאוויר כשלא ברור עד כמה ניתן להתייחס לכך ברצינות. הרושם הוא שזה פחות קשור להפועל חיפה ויותר לשחקנים שלוקחים את הזמן, בודקים כל מיני אופציות ומשנים את הדרישות שלהם.
שלושה שחקנים שכן חתמו הם כאלה שיישארו בקבוצה: גיא חדידה, עידן שמש ורן קדוש. אלה לא השמות שיגרמו לאוהדים להתרגש, אבל לא צריך לזלזל ביכולת לשמור על שני שחקני ספסל זולים, סולידיים ומעוטי דרישות ועל שוער מחליף בכיר. אלה תעודות ביטוח חשובות. מה גם שלחדידה הצעיר יש פוטנציאל להתפתח ליותר ממחליף סולידי, לא אופתע אם הוא יפרוץ השנה. את שאר הגזרות ניתן לחלק לארבע עמדות מרכזיות, שהראשונה שבהן תעזור להבין גם לאיזו שיטה חיים סילבס מכוון.
בלם
נכון לזמן הכתיבה, עוד לא ברור האם גבריאל תאמאש קיבל את ההצעה החדשה שיואב כץ הגיש לו. כץ הגיש הצעה, אך מהאופן בו הוא מדבר ומבקר את הרומני הרגיש נדמה שהוא לא יתאכזב במיוחד אם תאמאש יוותר עליה. כדאי לכץ לזכור שהקהל כן יתאכזב מאוד.
אם תאמאש יישאר, הוא יהיה הבלם הבכיר השלישי בסגל, מה שככל הנראה יעיד על כוונה של סילבס לבנות על שיטה של שלושה בלמים. לאחר עונה בעייתית גם מבחינה מקצועית, יכול להיות שבשלב הזה של הקריירה של הבלם בן ה-35 זו הדרך הנכונה להשתמש בו. בשלישייה הוא יוכל לתפקד גם כליברו שמנהל את המשחק מאחורה וגם כבלם הימני שמעורב יותר בהתקפות ומוסר את הכדורים האלכסוניים המפורסמים שלו שמאלה.
אם תאמאש יעזוב, השאלה עד כמה סילבס ירצה להשקיע בבלם נוסף במקומו תעזור להבין האם הוא קיבל החלטה סופית לגבי השיטה. מבחינה הגנתית, ניסו קפילוטו ובן והבה בהחלט יכולים להסתדר כשני בלמים, אבל נדמה שסילבס אוהב את שיטת שלושת הבלמים באופן כללי, גם בכל הקשור להתקפה ולפרישה על המגרש.
מגן שמאלי
שון גולדברג כנראה בדרך להפועל באר שבע, ושאלת המחליף שלו תלויה בשאלת השיטה. סילבס לא אמור לחפש אותו שחקן אם הוא בונה עליו כמגן שמאלי ברביעייה הגנתית או כמגן/קיצוני ב-3:4:3. באופציה השנייה, ניתן להתפשר על יכולות הגנתיות כדי להביא שחקן שמסוגל לתרום בעקביות להתקפה, מה שמצד אחד מגדיל את האופציות האפשריות ומצד שני פוסל כמה שחקנים עם אוריינטציה הגנתית יותר (כמו גולדברג, שלא יתאים לשיטה כזאת).
השם המרכזי שמוזכר כרגע הוא של שמואל שיימן שאולי ירצה לחזור למקום בו הייתה לו התקופה הטובה בקריירה, בפער משמעותי. שיימן מספיק טוב בשני הצדדים כדי להתאים לשתי השיטות, אבל הוא יהיה בן 32 במהלך העונה וצריך להבין באיזה כושר הוא נמצא. גם בן תורג'מן ששוחרר לאחרונה מהפועל ב"ש יוכל להיות אופציה מעניינת. לא בטוח כמה קבוצות מחפשות מגן שמאלי, אולי האדומים יוכלו לבחור.
מרכז שדה
כרגע הקשרים היחידים שחתומים בקבוצה הם גל אראל וחדידה. השאלה מי יצטרפו אליהם תלויה גם היא בשיטה המועדפת על סילבס. אם הוא בונה על שלושה בלמים הוא יצטרך רק שני שחקני מרכז שדה בהרכב ויוכל לוותר על קשר אחורי קלאסי, אם הוא נשאר עם שני בלמים הצורך בקשר אחורי דומיננטי גובר.
בכל מקרה, הפועל חיפה זקוקה לפחות לשני שחקני מרכז שדה בכירים ונראה שהמשבצות האלה מחכות לשחקנים זרים. יש דיבור על שחקנים ששיחקו בארץ, למיטב ידיעתי גם אופציית רסמוס סויסטדט וראדו גינסארי עדיין קיימת. יכולת בחירת הזרים של סילבס והתאמתם לקבוצה תיבחן באופן משמעותי במיוחד בעמדה הזאת, שהעונה הבאה יכולה לקום וליפול עליה.
חלוצים
ההתקפה פחות תלויה בשאר העמדות ונראה שבכל מקרה תכלול שלישייה קדמית. בהנחה שאלמוג בוזגלו וגילי ורמוט יהיו בקבוצה, בתקווה שגם נס זמיר, ומתוך הבנה שיואב כץ לא ישלם על כרטיס השחקן של בן אז'ובל (כמה מפתיע), החיפושים מתמקדים בשני חלוצים. ככל הנראה מדובר בישראלי וזר, כאשר לפחות אחד מהם צריך להיות כזה שיכול לשחק גם באגף.
להחזיר את עדן בן בסט זה מפתה, אי אפשר להתעלם מההשפעה שלו על חדר ההלבשה ואולי גם הוא צריך להבין שיש רק מקום אחד בארץ בו הוא הצליח. אך כמו עם שיימן, חשוב לבדוק אם לא מקבלים שחקן שכבר נמצא בירידה ביכולת. בן בסט יהיה בן 33 בספטמבר, אחרי שנה בה כמעט לא שיחק, וגם בעונה הגדולה בהפועל סבל מכמה פציעות. ברמה המקצועית יש מניות בטוחות יותר, כמו שלומי אזולאי שבשקט נותן מספרים כל עונה.
