פרויקט מיוחד: קבלו את האפסנאים שהטביעו את חותמם. לא מעט שחקנים גדולים צמחו בהפועל נוף הגליל במהלך עשרות שנות קיומה של הקבוצה, שהתחילה כהפועל קריית נצרת, בהמשך נקראה הפועל נצרת עילית ומלפני שנתיים הפכה לנוף הגליל.
אבל לא רק שחקנים שנכנסו להיסטוריה היו שם, אלא גם אפסנאים שהטביעו את חותמם. היכל תהילה הוא כינוי לרשימת כבוד בתחום מסוים, שהנכללים בה נחשבים לאנשי מפתח שתרמו רבות לתחום והיו מצטיינים בתחומם. היכלי התהילה נפוצים במיוחד בענפי הספורט התחרותי ובעסקי הבידור.
קבלו את סיפורם של אליהו צרנר ז"ל, אלכסנדר וסרמן ז"ל ויבדל"א שלומי אסולין, שהטביעו את חותמם בעמדת האפסנאות ותרמו את תרומתם למועדון
ולא שכחנו את האפסנאי המיתולוגי של מחלקת הנוער, סימון מייסטר, שמצא את מותו באורח טרגי בחדר הלבשה.
האפסנאי הראשון
אליהו צרנר ז"ל ייזכר לעד כאפסנאי הראשון בתולדות הפועל נוף הגליל. הוא עבד במועדון החל מסוף שנות ה- 50 ועד אמצע סוף ה- 60, בתקופה בה העיר עדיין נקראה קריית נצרת ושיחקה במגרש מע"צ המיתולוגי, בו הונחו היסודות למועדון הכדורגל המקומי.
צרנר עלה לארץ מרומניה עוד בשנת 1945 מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. העולים מרומניה שלטו אז בקבוצה ולכן הדרך לתפקיד הייתה קצרה. הוא התגורר בקריית חיים, אבל כשבנו מרדכי קיבל ג'וב בכיר בקרית נצרת, הגיע בעקבותיו לעיר, בשנת 1959.
להיות אפסנאי באותה תקופה לא היה דבר כל כך פשוט, שכן השחקנים התלבשו בבניין מועצת הפועלים וירדן למגרש שהיה במרחק אווירי של כקילומטר. צרנר ז"ל נסחב עם הציוד, אבל לא התלונן, בעלייה חזרה אחרי המשחק השחקנים כבר סחבו את הציוד…
זקני נוף הגליל מספרים כי צרנר בקושי דיברו עברית, אבל לא הייתה לו בעיה לתקשר עם השחקנים, משום שרובם… דיברו רומנית.
שחקנים מאותם ימים מספרים על אדם מנומס ולבבי, ששני בניו, מרדכי וחיים שיחקו אף הם בקבוצה.
צרנר ז"ל נפטר בשנת 1967 בגיל 70, לאחר מאבק קשה במחלה קשה.
דומנו וסרמן
בשנות ה- 70 הגיעה למועדון דמות שמהר מאוד הפכה לאגדה מקומית, דומנו (אדון ברומנית) וסרמן, שעד עצם היום הזה מתקשים שחקנים וותיקים לזכור את שמו.
אלכסנדר וסרמן היה דמות מרשימה, אדם גדל גוף וגבה קומה (מספרים שגובהו היה 1.90). "אנשים עמדו לפניו ביראת כבוד", נזכרים שחקנים.
אלכסנדר וסרמן, שעלה מרומניה, נהג בשנים הראשונות לכבס את הכביסה בביתו. שחקנים וותיקים מספרים כי הוא נהג לצחצח להם את הנעליים. "לא היה אחד שקיבל ממנו נעליים לא מצוחצחות", הם אומרים ומעידים כי נעל שהייתה נקרעת הייתה זוכה לטיפול מסור שלו והוא היה מחזיר אותה לכשירות. המוטו שלו היה ששום דבר לא הולך לפח..
"הוא התייחס לכל הציוד כאילו היה תכשיט יקר, שמר על כל חולצה, מכנס או אפילו שרוך. היום האפסנאים זורקים ומביאים ציוד חדש. אז הייתה תקופה אחרת", משחזר שחקן העבר אריה אקרמן.
לאקרמן יש סיפור פיקנטי: הקבוצה יצאה למחנה אימונים ברומניה אבל וסרמן לא היה מתוכנן לצאת, כי לא לקחו אותו בחשבון. הוא ארגן את השחקנים, שהודיעו להנהלה כי "אם וסרמן לא בא אתנו לרומניה גם אנחנו לא יוצאים". כנראה שהאיום עשה את שלו וההנהלה של אותם ימים החליטה לצרף את האפסנאי למחנה ברומניה.
האימא והאבא
עוד אפסנאי שנכנס להיכל התהילה של המועדון הוא שלומי אסולין, האיש שהיה האבא והאימא של השחקנים והאיש היחיד ברשימה שעדיין נמצא בחיים.
מנכ"ל המועדון, גיל ברעם, שהגיע לקבוצה חצי שנה לפניו, משוכנע עד עצם היום הזה שלא עלה לליגת העל בגלל פרישתו של אסולין, רגע לפני הפלייאוף העליון בעונה שעברה. "אחרי ששלומי עזב אבדנו את חדר ההלבשה", הוא אומר, "שלומי היה הרכש הכי טוב שלי בכל מהלך התקופה שאני במועדון".
אסולין, בן 58, עבד במועדון במשך 9 עונות רצופות עד לפרישתו ב- 2019. הוא היה אהוב מאוד על השחקנים, שממש התחננו בפניו שלא יעזוב. היום טוענים בסביבתו כי הוא מצטער על המהלך.
"הייתה תקופה יפה בקבוצה, הרגשתי שם כמו בבית, המערכת והמנכ"ל בראשה כיבדו אותי, נתנו לי הרגשה שאני בן בית וזה היה כיף", אומר אסולין, "אני חושב שהייתי 'ראש גדול' לא הסתפקתי בעבודתי, ניסיתי להירתם ולעזור בכל מה שהיה אפשר, גם אם לא התבקשתי, לשמחתי היה מי שראה את זה וגם העריך".
נפטר במגרש
מי ששימש רוב שנותיו כאפסנאי במחלקת הנוער, הוא סימון מייסטר ז"ל, שמצא את מותו באורח טרגי בחדר ההלבשה, בפגרת 2010. הבדיחה שתמיד רצה הייתה שמייסטר יסיים את חייו ביום מן הימים בחדר ההלבשה באצטדיון גרין, מה שבאמת קרה ביולי 2010.
מייסטר ז"ל הגיע למועדון בעקבות כדורגלן העבר איזו שמילוביץ, שכן השניים עבדו ביחד במפעל תעשיות רכב.
מסירות ונאמנות היו שמותיו הנוספים של מייסטר, שהיה נכס אמיתי למועדון. מייסטר שירת את המועדון בנאמנות במשך שלושה עשורים, והיה האבא השני של השחקנים הצעירים במחלקת הנוער.
״עברתי הרבה בכדורגל, בדמות כל כך מסורה ומחויבת למועדון מעולם לא נתקלתי״, אומר המאמן אבי צימברג. מי שמצא אותו מוטל מת בחדר ההלבשה היה כוכב העבר, עובד גרינפלד ז"ל, שעבד צמוד למייסטר.
אהבתם את הכתבה? הישארו מעודכנים באתר בלינקר ובעמוד הפייסבוק שלנו ידיעות הגליל ידיעון עפולה
