fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

עכשיו אני

שני קעקועים בגיל 42, שיערה הצבוע בירוק, גירושים ברבנות מבעל שהפך לאשה, הורות משותפת על ארבעה ילדים, אכזבה מגברים, זוגיות חלומית עם אשה, שלושה ספרים ושינוי שמה הפרטי לגילי.   גילי (גלית) צוק בחשבון נפש, לראשונה מבקשת סליחה מעצמה
עשיתי כל מה שעמית רצתה. צוק (צילום דורון גולן)
עשיתי כל מה שעמית רצתה. צוק (צילום דורון גולן)

שלוש השנים האחרונות בחייה של  גילי (גלית) צוק מנהריה, ייסגרו בקרוב באריזה יפה של סרט דוקומנטרי שמפיק יס דוקו, על חייה וחיי משפחתה המטלטלים יחד עם ספר, שלישי במספר, עליו  היא שוקדת בימים אלו והרצאות סוחפות על סיפורה האישי.

צוק רוצה רק שקט, אמיתי כזה, שקט של חשבון נפש, שקט של חיים נורמליים ככל שיכולים להיות לה אחרי מסע מטלטל של שלוש שנים, אחרי    20 שנות נישואין לבעלה עמית צוק שיצא מהארון והפך לאשה.  הגבר שאותו אהבה מגיל 15 והיה היחיד בחייה, יצא מהארון כטרנסג'נדרית ועבר ניתוח לשינוי מין בתאילנד.  צוק הייתה שם בכל רגע נתון, ב"תסריט" חייה, שמי שכתב אותו לבטח היה נדהם מהיצירתיות, והכיוון אליו החיים לוקחים את גיבורי העלילה למרחקים. אבל זו לא עלילה סוחפת של גיבורים ספרותיים, אלא המציאות.

הראיון מתקיים בשיא האירוניה שנה לאחר החתונה השנייה של עמית וגלית צוק כזוג נשים.  הייתי בחתונה הזאת, היא הייתה שמחה ומרגשת אבל מלאה בתהיות לעתיד. בעיקר אם זוג הבנות החדש הזה יצליח לנצח, לשבור כל מיתוס אפשרי ולהישאר יחד. התשובה לא. החיים האישיים והנפש חזקה מהכל. גלית אורזת תיק, בלי עבודה, בלי כסף ויוצאת מהבית.

אם העלילה לא מספיק פיקנטית, היא בדיוק עברה בשבוע שעבר לדירה חדשה עם זוגתה החדשה חלי בן -חיים, בהן יגדלו יחדיו את ילדיהן בניחוח של אהבה חדשה, רעננה ואופטימית.

צוק מרבה להשתמש במושג ה-"תהליך", המתאר את יציאתה מהארון של עמית, עד לפי שלוש שנים הבעל לצידה.  צוק שומרת בקנאות על כל פרט במסגרת התהליך הזה, שהייתה שותפתה לו ועדיין שמור בחיסיון ובלעדיות, עד בכורת הסרט שככל הנראה מיועד לפסטיבל מאד גדול בחו"ל.

עבור הרבה אנשים זו תהיה הצצה, לא פשוטה לחיים של זוג פשוט מנהריה עם ארבעה ילדים שכל שחייהם התהפכו לעין שיעור והפכו לאייקון, מודל לחיקוי, השראה, רכילות, בושה, גאווה ומה שביניהם.  או לפי צוק: "להפוך את הלימון ללימונדה".

 את הפורקן האמיתי  ל"תהליך" היא מתעדת בשלושה ספרים הראשון: "אני רק רוצה להיות אני", ספר ביכורים לילדים_ הראשון בארץ,  העוסק במין ומגדר טרנסי מנקודת מבטם של ילדים, בו גיבורת הספר היא עמית.  את הספר הזה כתבה צוק, שהיא עוד  החזיקה בסטטוס: "נשואה באושר לעמית, טרנסג'נדרית בת 41 שיצאה מהארון". שנה אחר מכן ש"התהליך" הפך לרציני עד מאד, עם תאריך יעד לניתוח לשינוי מין בתאילנד יוצאות עמית וגלית להרצאות על חייהן_ כמעט עד חדר המיטות, מסקרנות קהלים, מתחברות לעמותות גאווה, מקימות בעצמן עמותת גאווה ישראלית, זונחות כמעט את כל מה שלא רלוונטי בחיים כדי להתמודד, בכל זאת, עם ארבע ילדים בפרובינציה כמו נהריה, עם החברים וההורים שלהם, בני משפחה שניתקו קשר ומה לא.

צוק מצאה את התרפיה ואולי גם נחמה בכתיבה של ספרים והיא מעולם לא הייתה סופרת. זה הפורקן שהוציא לאור במימון המונים את הספר השני: "אהבה בטרנס". ספר קשה, המתאר סיטואציות המשאירות פה פעור. הספר נגמר משפט: " אולי אלך לפסיכולוגית, אולי יותר טוב לי לבד".

 שנה לאחר מכן, משנה גלית בתעודת הזהות את שמה הפרטי והופכת לגילי.  אותה גלית שראיתי  לפני שנה בשמלת כלה נעלמה, השילה ממשקלה 20 ק"ג, קישטה את גופה בשני קעקועים: חמסה בעורף בצבעי דגל הגאווה, וקעקוע  "be yourself no matter what they say", הבולט על כל זרוע ידה. שערה צבוע בכחול,  היא מתחזקת זוגיות עם אשה כשהן מתכתבות ביניהם בכל הראיון בלבבות. יש לה גם עבודה חדשה בתחום הייעוץ העסקי והיא כותבת את הספר השלישי: "עכשיו תור גילי", הנמצא בישורת האחרונה במימון המונים ונותרו רק עוד 2800 שקלים למימון הקמפיין.

הספר  מתאר את הפגישה על הספה של  הפסיכולוגית רות. וצוק מספרת לה שהיא רוצה להתגרש. הספר מתאר את הפרידה הקשה את כל המשברים עם הילדים והבחירה בזוגיות נשית.

צוק נשארה לביאה אמיתית. מגדלת בהורות משותפת את ילדיה עם עמית שהספיקה להתאהב מחדש ולהתחתן עם שירלי.

גלית צוק צילום: דורון גולן
גלית צוק צילום: דורון גולן

תמיד הייתי בענייני נשים

צוק, 42, לבית אלקריף,  נולדה וגדלה בקרית ביאליק. הוריה התרגשו כשהייתה בת שנתיים. אמה מלווה אותה בכל חייה, אביה חזר בתשובה וכיום חרדי  מתגורר בבאר שבע והקשר ביניהם נותק.  יש לה עוד אחים למחצה מאביה  ושלוש אחיות ביולוגיות.  בגיל 15 הכירה את עמית במדורת ל"ג בעומר ומאז לא נפרדו.  בגיל 22 הפכה לאמא ליובל, כיום קצינה בצה"ל,  אחר כך נולדו ירדן; שוחר בחיל האוויר, אגם; תלמידת חטיבת ביניים ופלג הקטנה שבחבורה.

 יחד עם עמית הקימו עסקים משותפים בתחום השיווק והמדיה. הם היו מוכרים בברנז'ה כזוג איכותי, מאוהב ועם ראש מבריק. כשלעמית מלאו 40, היא אמרה קאט, החליטה להסיר את המסיכות וגילתה לעמית שבתוכה היא אשה.   בתוך כל ההלם הזה, יכלה צוק להגיד "תודה" ולהמשיך הלאה, אבל היא מצאה את עצמה במרכז העלילה ומחליטה להישאר בזוגיות עם עמית, לתמוך בה ולקיים זוגיות חד מינית, במסע של הורמונים, דעות קדומות, פחדים וניתוח גדול בתאילנד, רק כדי לשמור על שלמות המשפחה. צוק עמדה כלביאה והגנה על משפחתה  אבל יום אחד גם  היא אמרה די.

"עכשיו תור גילי, זה לא סיסמא", צוק מציתה סיגריה מגולגלת, משלבת רגליה על כסא במסעדה נהריינית, שואפת, מביטה לשמיים ונושפת את העשן, "אני לא יכולה להיות מי שהייתי עד כה. הדבר הכי חשוב, הוא שאני שלמה עם עצמי ולראשונה בחיי לא באמת אכפת לי מה חושבים עליי.  היום אני מוחצנת מאד ולגברים קשה להכיל אותי. אולי מבחוץ נדמה להם שאני מופרעת, גם אף אחד לא מאמין לי שאני מנהריה. אחרי מה שעברתי, חשוב לי רק לחיות את החיים יחד עם זוגתי וילדיי. זה מצחיק אבל  הבת שלי אגם היא המראה שלי. ילדה מקסימה שאני מאד אוהבת רק בת 12 והיא מראה לי את עצמי. הפרשי הדורות ביני לבין ילדי אף פעם לא היוו מכשול. כאמא אני מאד מתקתקת, היו לי גבולות, וגם הכל היה במקום.  קודם עשיתי ילדים ואחר כך קריירה,  והיום הילדים שלי הם החברים הכי טובים שלי.

"התהליך שעברתי גרם לי לשים פס על החיים ואיבדתי את האמון בגברים. אני יודעת בתוכי שיש גברים טובים,  אבל כל הזמן אני אומרת שאם בעלי יצא מהארון והפך לאשה, אז זה  יכול לקרות לכל אחד. בחרתי בלב שלם לחיות לצד אשה. כי אשה מבינה אשה, הן לא צריכות לדבר יותר מידי,  יש שיח ויש הכלה. תמיד הייתי בענייני נשים. חיי עסקו  בהעצמה של נשים אחרות.

" לא נמשכתי לנשים מינית, אבל היה חשוב  לי העצמה וההתפתחות. הקמתי פורום לנשים, הקמתי את 'סבתוש להשכרה'_ כדי לחזק נשים מגיל 50 ומעלה במעגל העבודה.  אבל דבר אחד שלא עשיתי, לא פרצתי  את הגבולות של עצמי.  הייתי תחת קטגוריה של אשת איש.  לא הייתי פמיניסטית, לא שרפתי חזיות, רציתי להגשים ולא תמיד ידעתי איך.

"היום אני לא מפחדת מכלום. אני לא פחות טובה מגבר. אני מאחלת לעמית שתעשה רק מה שיגרום לה לטוב. היא אשה סוחפת, דומיננטית ולא היה לי ספק שהיא תישאר לבד.  יש לה זוגיות חדשה, רצון להביא ילדים לעולם, על הכל אני מברכת. רק שתהיה מאושרת, כי יש לה חלק נכבד במי שאני היום, היא שחררה אותי להיות מי שאני. עמית הייתה הדמות הדומיננטית בבית כמעט בכל תחום. אני היית לצידה, עצורה גם במיניות, מעולם לא ראיתי גבר אחר ממנה".

לא אכפת לי מה אומרים. צוק (צילום: דורון גולן)
לא אכפת לי מה אומרים. צוק (צילום: דורון גולן)

גברים מתחילים איתי

ההודעות הקוליות שמקליטות צוק ובת זוגה אחת לשנייה  בזמן הראיון מניחות את הדעת שצוק הייתה ממש רוצה  להיות במקום אחר.  שלב הגירושין בחייה לא היה ארוך ומפרך ונמשך יום אחד בלבד. על דף נייר כתבה הסכם בינה לבית עמית שהופקד בבית הדין הרבני. בדרך חזרה הביתה, כשהיא גרושה, היא נחשפת לאתר ההיכרויות הזוגי לנשים SHEDATE. אז היא חווה לראשונה את מיניותה השנייה.

שתי מערכות יחסים קצרות עם נשים, הובילו למפגש עם בן חיים. השתיים עברו לגור יחדיו, לפני השנה העברית החדשה.   צוק מספרת: "הכרתי את היידי מוזס, פעילה חברתית, חרדית שחזרה בשאלה.  היא הייתה האשה הראשונה שהייתי איתה, אז עוד הייתי 'חצי חצי'. היידי סימלה בעיני חצי נשיות וחצי גבריות. הקשר היידי החזיק מעמד שלושה חודשים ונפרדנו כחברות.  אחרי הפרידה מהיידי הכרתי מישהי אחרת שהיתה קצת אובססיבית אליי. כשסיפרתי להיידי היא אמרה לי שזה לא מה שנחוץ לי בחיים ואז אמרה: 'הכרתי מישהי מתוקה בשבילך'.

"בין נשים יש פתיחות מורכבת. גבר לא היה אומר לי: 'בואי תכירי את החבר שלי'. יצאנו לפאב בנהריה, היה ערב מדהים בעיני, התאהבתי.  זו אהבה אחרת,  רמה של פתיחות שהאינטואיציה אומרת לי כמה שזה נכון לי להיות בזוגיות עם חלי.  יש לי פרפרים בבטן כמו ילדה בת 15, געגועים ורצון להיות לצידה כל הזמן.  אחרי תקופה של נסיעות אחת לשנייה, החלטנו לאחד בתים. הילדים שלי כבר לא מתרגשים, טוב להם כשלי טוב, הם מפרגנים לי מאד כי לפני הכל אני קודם כל אמא.  יש לנו גם מחשבות על חתונה. אני רוצה לחיות עם חלי לנצח.

"אני אשה מאד מחוזרת, אבל גברים מבינים מיד שאני לא בקטע.  חלי היא כל עולמי ואני לא מחפשת הרפתקאות, היה לי מעל ומעבר, גם בחוץ ובבית. אולי הרושם הראשוני כיום מטעה, אבל בפנימיות שלי אני לא רוצה אקשן".

אכזבה מגברים. צוק (צילום: דורון גולן)
אכזבה מגברים. צוק (צילום: דורון גולן)

לא מחפשת אשמים

צוק מוהלת את חייה בריאליות ואמוציונליות מאופקת. היא בוכה רק עם חלי, כך היא מגלה, מנסה כל הזמן להניע לפעולה. "מעולם לא אמרתי לעמית קחי תיק ותלכי מפה. עמית לא חשבה שאעזוב אף פעם והיא הייתה במשבר, ואני עזבתי את הבית שלי בלי כלום. לא היה לי שקל. תוך שבועיים מצאתי עבודה. שכרתי דירה בנהריה עם נוף פתוח לים והצבתי לעצמי יעד שבשנה הבאה זה ילך והשתפר.

לראשונה בחיי לא פחדתי להיות לבד. אבל הרגשתי שהזמן "שנה הבאה" זה רחוק מידי.  לפעמים עוברות בי מחשבות, למה נשארתי שם? אולי המצב היה אחרת?  אבל אני לא מצטערת שנשארתי כי לימדתי את ילדתי מהם ערכים: שקשה לא עוזבים, שכבוד האדם חשוב מהכל, שרצונו של אדם כבודו, בעיקר  לא התייאש, לא לתבכיין כמה קשה לי ולא להיות קורבן. אם לא הייתי נשארת אולי ההתמודדות הייתה פחות מורכבת, אבל אני לא מצטערת על זה לשנייה. צריך הרבה אומץ לעבור תהליך כזה.

"התהליך של עמית, הוציא אותי מהארון איכשהו מבלי להתכוון. אני גרמתי לזה במו ידי- אין כאן אשמים. רציתי לצאת מהמקום המוכר שלי, לפרוץ גבולות של עצמי ולהבין מי שאני בכלל ומה אני אוהבת ללבוש.  פתאום אני הדומיננטית, בניגוד לעבר שעשיתי כל מה שעמית רצתה.

 אולי זה גורל ידוע מראש אבל לא אכפת כי שמעתי כבר הכל.  אמרו עלינו שאנחנו יחד כדי להתפרסם, אמרו שאנחנו יחד כדי לעשות כסף. לא הרווחנו מזה כלום ובגדול אף אחד לא מקריב את  נפשו כקורבן כי בא לו להיות מפורסם.  אני יכולה להבין גם את החטטנות של אנשים שנכנסו לפייסבוק שלי מסקרנות, כי הם רצו לקבל תשובות.

 תקופה אחרי שעמית יצאה מהארון סגרתי עמוד עם 5000 חברים מהאינסטינקט והפחד היה שאף אחד לא יידע וישמע. אבל אז חשבתי על זה, ואין לי במה להתבייש. יצאנו למסע כי חשבנו שזה יסתיים באושר ובאושר , כלומר זה היה התכנון".

הדילמה המוסרית

ערב יום כיפור. צוק גדלה בבית מסורתי המשיכה בביתה מסורת של נרות שבת, קידוש, שמיעת השופר בבית הכנסת. היא צמה ביום כיפור ולא אוכלת אוכל לא כשר. צוק: "רוב ימי צמתי ועמית טיפלה בילדים, לימדנו אותם שזה יום של בחירה. יום כיפור הזה יהיה מהמם בעיני.

בפעם הראשונה אבקש סליחה מעצמי. כל השנים ביקשתי סליחות רק מאחרים, זו הפעם הראשונה שאגיד לעצמי סליחה.  ירדתי 20 ק"ג, זה חלום שהתגשם בעיני, זה לא היה מבוקר אלא מהדיכאון והכאב, נמחק גם התיאבון. אני אגיד לעצמי סליחה שלא דאגתי לעצמי מספיק, שהסתכלתי כמה רציתי לרצות את המשפחה. אין בי כעס, אני לא רוחניקית, ביום שהתיישבתי על ספת הפסיכולוגית שלי רות, הבנתי מה אני לא.

 הפסיכולוגית שלי הגדירה אותי כמו 'קולב', הנתלה על אנשים. רות גרמה לי לדבר, רות העירה אותי, 'קומי תתאוששי', היא אמרה לי, כי במקום להעצים את עצמי העצמתי אחרות.  אולי לא העצמתי אולי אפילו קנאתי בהן.  הצבתי לי יעד לסיים את הספר שלי עד חודש דצמבר ואני כותבת שני פרקים בשבוע.  הספר הזה נושם כמוני, הוא מתחיל בחיי החדשים. גילי זה שם חיבה שעמית המציאה לי. הוא היה שמור לשני אנשים, אחרי ששיננתי את שמי בתעודת זהות אני, גילי, יותר משוחררת וכיף לי.

את הספר אהבה בטרנס שכתבתי שלוש פעמים. הוא לא היה נראה כמו ספר אלא כמו יומני היקר וכל פעם במצבי רוח שונים כיאהבתי לשפוך את הלב. תמונת הכריכה של הספר אהבה בטרנס משקפת את מערכת היחסים. אם הספר היה נגמר ב'אושר ובאושר', אז הייתה תמונה אחרת.  אבל זה נגמר כמו שזה נגמר והתמונה אומרת הכל.

הספר הזה לא נועד לריפוי, אלא נקודת מבט אובייקטיבית ושיתוף החוויות של הגירושין. הייתי שם עד הרגע האחרון, 100 אחוז מעצמי. אחרי שהסרט ייצא לאור ואני מחכה לפריפריה מאד , לא אכתוב הרבה מאד זמן. אני רוצה רק דבר אחד: שקט. זהו שחררתי".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות