fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

לרוץ איתם

מורן שטראוס משבי ציון רצה מאז שהיא זוכרת את עצמה, אך לפני ארבע שנים עשתה מעשה ופתחה קבוצת ריצה, המונה היום עשרות אנשים. יחד עם מנחת קבוצה נוספת, שרונה שלו -מאייר ואשכול רשויות גליל מערבי, הם החליטו לקחת אחריות על חצי מרתון אכזיב שיתקיים בספטמבר, כשהמטרה היא לפתוח כמה שיותר קבוצות ריצה מקומיות
כמו משפחה. הקבוצה של שטראוס (צילום: אדריאן הרבשטיין
כמו משפחה. הקבוצה של שטראוס (צילום: אדריאן הרבשטיין

מאז ילדותה היא רצה למרחקים, מושבניקית טיפוסית, יפה להפליא העוסקת בספורט כל חייה. לפני ארבע שנים, בעקבות הערות מהשכנים החליטה לפתוח קבוצת ריצה. היום, כשאתם רואים כמה עשרות אצנים על כביש ארבע, סמוך לחוף הים או שהם חוסמים את הכביש היחיד בשבי ציון, תדעו שמורן שטראוס הצליחה.

היא נחשבת לאחת מהנשים הפופולריות בתחום קבוצות הריצה בצפון שמצליחה להוציא אנשים מהבית, בכל גיל, מקצוע או סטטוס רק בשביל לרוץ. הקבוצה, לתחושתה, הפכה למשפחה אחת גדולה. אחרי שהשתתפה במרתונים בברלין, ג'נבה, פריז ואפילו טבריה, שטראוס מתאמנת למרתון אלזס בצרפת שיתקיים ביוני הקרוב, אבל מה שבאמת חשוב לה זה לפתח תחרויות ספורט בצפון.

שטראוס יחד עם האצנית שרונה שלו מאייר, החליטו להניע לפעולה את חצי מרתון אכזיב שיתקיים בחודש ספטמבר, שהמטרה היא להקים כמה שיותר קבוצות ריצה מקומיות יחד עם אשכול רשויות גליל מערבי.

 טרנד האצנים החובבנים תופס תאוצה ברחבי הארץ בשנים האחרונות ולא ברור מה גורם לאנשים, אחרי יום עבודה מפרך, לנעול נעלי ספורט ופשוט לצאת לרוץ. הם לא רצים רק בשביל הכושר ,יש דרייב אחר ולא מוסבר שמניע בעבורם את גלגלי החיים.

אחת מקבוצות הריצה המעניינות באזור היא של מורן שטראוס. אפשר לומר ששטראוס כבשה את שבי ציון והרימה את המושב על הרגליים. פעמיים בשבוע, כמו במסע כומתה, חוסמת קבוצה של 40- 50 אצנים את הכבישים ומתחילים מסע. רואים אותם בכביש 4 הראשי, בטיילת שבי ציון ואי אפשר שלא להחמיץ אותם בפטרולים. חלק מהם אנשים מוכרים, עצמאים, אנשי ספר ורוח, אנשי קריירה והייטק.  

מורן שטראוס צילום; אדריאן הרבשטיין
מורן שטראוס צילום; אדריאן הרבשטיין

קובעת את הטון

שטראוס נולדה למשפחת בלוך וגדלה בשבי ציון. היום היא נשואה לתומר, קצין משטרה ואמא לשלושה ילדים הדר, ירדן וכרמל. סבה היה בעבר ראש מועצת מטה אשר. שטראוס עוסקת בספורט מילדותה, אבל אחרי שסיימה תואר במכון ווינגייט ועיסוק בעיצוב וחיטוב הגוף, הייתה יוצאת לרוץ להנאתה בלילות. יום אחד עצרה אותה בת המושב ואמרה לה: "הלוואי עליי, לרוץ כמוך". המילים הדהדו בה, אך לא באו לידי ביטוי מעשי והתגובות שקיבלה המשיכו. מדי פעם הייתה שומעת הערות כמו: "בחיים לא אוכל לרוץ כמוך". שטראוס לקחה נשימה עמוקה ולפני כחמש שנים הקימה קבוצת ריצה וקראה לאנשים להצטרף אליה. מאז, בכל שני ושישי באופן קבוע, 40 אנשים מתקבצים ביחד ללא הבדל מעמדות, דת, גזע או מין ורצים יחד כשהיא מלכדת, מגבשת דוחפת קדימה אל היעד בנחישות.

"בדצמבר 2012, ביום די סגרירי הגיעו שבעה אנשים עטופים בכובעי גרב", היא נזכרת השבוע. "כולם אמרו, ללא יוצא מן הכלל, שזו פגישה חד פעמית. חלק מהם משתתפים היום במרתונים ברחבי העולם. עם הזמן אנשים המשיכו להצטרף מכל האזור ונוצרה קבוצה חזקה והטרוגנית. יש טווח גדול  מאוד של מטרות בין כל האנשים וכל אחד מוצא את עצמו, כי יש איזון נכון בין האנשים. אין פה מקום לתחרותיות או הישגיות, אנחנו אמנם רצים יחד, אבל זו עבודה אישית, כל אחד כלפי עצמו ויחד עם זאת נוצרו חיבורים יפים מאוד אחד לשני, גישור על פערים ומציאת מכנה משותף. הצליחו לרקום חברויות, אנשים הפכו למשפחה".

לדבריה, הלכידות בקבוצה מובילה לתוצאות וקרוב לוודאי שהאדם הסביר לא ייצא לריצה לבדו. "המסלול מדרבן  מאוד את הכוח הקבוצתי", אומרת שטראוס, "יש הרבה שגם הולכים מהר, לצד אלו שמתאמנים למרתון, אני מכתיבה את הטון. ביום רגיל אנו רצים עד עשרה קילומטרים, אבל מעבר לסיבולת, מה שהכי חשוב הוא ערך הנתינה העצמית. אנשים שיוצאים לרוץ משקיעים בעצמם, שוכחים מדאגות, מתנקים מהבית ומצמיחים לעצמם אתגרים חדשים. ריצה זו העצמה לחיים, זה שיקוף של החיים. פעם מאמן אישי נחשב ליקר או רק לאליטיסטים, אך היום כולם מחפשים את הביחד וכשיש תחושת שייכות לקבוצה, יש תוצאות. בקבוצה, כל אחד מגיע מרקע אחר, אין שום חפיפה ועדיין מוציאים שפה אחת כי כולם שווים".

כמו משפחה. הקבוצה של שטראוס (צילום: אדריאן הרבשטיין
כמו משפחה. הקבוצה של שטראוס (צילום: אדריאן הרבשטיין

חיבור לקהילה

הסבים שלה הנס ואניטה בלוך עלו לארץ והיו ממקימי שבי ציון וההיסטוריה הפרטית שלה מוטבעת בה מאוד. "אני מאוד שורשית, נולדתי בשבי ציון וחשוב לי לפתח את הצפון באירועי ספורט תיירותיים. בשנתיים האחרונות למשל, חצי מרתון אכזיב לא נגע ללב המקום, כשחברה חיצונית הפעילה אותו. המאמנים וגם מתאמנים הבודדים מהצפון הרגישו שצריך לקחת את חצי המרתון צעד אחד קדימה, כשיש לנו ביד את המשאב של הטבע, אושר תרבותי ואנשי מקצוע מנוסים. בזכות המועצה ומנכ"לית אשכול גליל מערבי יעל רום, המרתון ינוהל על די האשכול ומחלקת הספורט. השנה אקח חלק מקצועי בייעוץ והפקת האירוע, יחד עם שרונה שלו מאייר, בעלת קבוצת ריצה עצמאית. המטרה היא לא רק לרוץ חצי מרתון, להיכנס למכונית ולנסוע הביתה. ישנה חשיבה איך למנף תיירותית את האזור, כי מי שעושה את המקום הם האנשים, בצביון שלהם וצריך לויאליות לאנשים שחיים פה, דרך הריצה ניתן להעצים את מעלותיו של אזור. רק דרך הריצה אנשים יגיעו וייגעו במקומות שהם מעולם לא היו מגיעים אליהם, ברכב או בשעות הפנאי. בתוך שבי ציון יש מקומות שזוכים לראות רק בריצה, כמו מבנים נטושים, בוסתן, שדות, חקלאות כמו כותנה או חמניות. בזכות אשכול גליל מערבי יעודדו את היישובים להקים קבוצות ריצה שיתחרו בחצי המרתון כי המסה המרכזית צריכה לבוא מהתושבים. הריצה מראה שהבלתי אפשרי, אכן אפשרי. גם המסר החברתי מבוסס על אותו עיקרון של העצמה מתוך תחושה של שייכות למקום".

לדבריה של שטראוס מצטרפת מנכ"לית אשכול רשויות גליל מערבי יעל רום, שמספרת שתהליך הכנסת חצי המרתון לאשכול, בא מתוך רצון לייעל. "קיבלנו ביקורות על מרתונים קודמים והחלטנו לייעל", אומרת רום. "לכבוד לנו שתושבים כמו שרונה ומורן לוקחות חלק בעשייה באזור שלהן. בשנים אחרונות הגיעו לחצי המרתון בעיקר רצים ממקומות רחוקים. החלטנו לסייע בהקמת קבוצות ריצה בערים ומועצות החברות באשכול ואם נצטרך נסייע. אני לא רוצה להגיע למצב שקבוצה לא תקום כי אין תקציב. מה שחשוב הוא המסר: 'אנו רואים את החיבור לקהילה ותרבות של ספורט ופנאי, רצים מגיעים ללון בגליל ויש שגשוג תיירותי". עוד ציינה רום כי בשנת 2020 באשכול רשויות, מתכננים להפיק מרתון ואירוע אופניים גדול בסמוך לאולימפיאדה. "יש חשיבה למיתוג האזור ובקונספט של תיירות בריאות. אנחנו בשלבים לקבוע קריטריון אולימפי למסע אופניים למרתון אכזיב".

בחרתי לרוץ

שרונה עידן מקיבוץ שמרת, היא מטפלת רגשית באמצעות כלבים וחברה בקבוצת הריצה, זה ארבע שנים. "זו הייתה אהבה ממבט ראשון", היא אומרת. "החלטתי להפסיק לעשן. עישנתי מגיל 15 והייתי מאוד עצובה והריצה נתנה לי גיבוי. בקבוצה יש מקום לכולם ומינפתי זאת לתחרויות במרתונים וטריאתלון. לפני ארבעה חודשים התרסקי עם האופניים ושברתי חוליות, אז החלטתי שאני מתמקדת רק בריצה וחזרתי לקבוצה. בחיים לא היה לי כל קשר לספורט וכשאני מסתכלת לאחור, אני נדהמת מהשינוי שזה יצר בי. כעת אני לקראת לימודי 'פסיכולוגיה של הספורט' ורוצה להחדיר זאת לחיי. בזכות ריצת המרתון התחלתי ללמוד בגיל 40, זה נתן לי תחושה של מסוגלות, שאני יכולה להצליח בכל תחום בחיי".

 גם איש העסקים ליאור שזר מרגבה מספר על השינוי שחל בחייו בעקבות קבוצת הריצה. "גיליתי בקבוצה אנשים מקסימים שהפכו ממש למשפחה", אומר שזר. "תמיד עסקתי בספורט ולא היו חסרים לי חיזוקים, אך הקבוצה מלכדת ומחברת אנשים וזו הרגשה נפלאה. בכל יום שני אני עוזב את כל עיסוקיי ובשבע בערב מתייצב לאימון כוח. אני שוכח שהייתי עייף או טרוד ואני ממליץ לכל אנשי העסקים לאמץ אורח חיים הכולל ריצה, שמעלה את כל האנדורפינים, כך שכל התכנונים העסקיים נסגרים באימון. אני ממליץ לאנשים לרוץ בגבולות הטעם הטוב ולדעת את יכולותיהם".

 

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות