רק מלחמת חורמה בלתי מתפרשת בשחיתות תביא ליציבות פנימית הנחוצה לנו כל כך מול אויבינו החיצוניים. ההיסטוריה מלמדת, כי אימפריות קרסו לא בגלל לחץ חיצוני, אלא בגלל הסתעבות שלטונית פנימית שבסופו של דבר גרמה לקריסתן. כך זה היה עם רוסיה הצארית, עם גרמניה של הקייזר, עם תורכיה של הסולטן, וכך זה עלול להיות גם אצלנו, אם לא נמצא מרפא לתחלואה החברתית הנוראה הזאת. מכאן המסקנה, שהזכות להפגין ולדרוש לא לטייח דברים הקשורים בהון ושלטון, היא זכות בסיסית וחובה מוסרית בחברה ששואפת להיות דמוקרטית ושוויונית בפני החוק.
ההפגנות בפתח תקווה מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הן הצד היפה של הדמוקרטיה הישראלית. מני נפתלי ויניב אלדד עושים שירות טוב לדמוקרטיה הישראלית. מתנגדיהם יגידו שהכל פוליטי – וזה אולי נכון, אבל גם ועד השכונה שהגיש בג"ץ לא חף ממניעים פוליטיים.
מוטי אשכנזי, שנאבק אחרי מלחמת יום הכיפורים על מינוי ועדה לחקירת מחדלי המלחמה, תרם לדמוקרטיה הישראלית לא פחות מראשי השלטון – ואולי אף יותר. כך גם אנשי מחאת שדרות רוטשילד וכך גם אלו שעומדים מול ביתו של מנדלבליט. ביום שבו לא נוכל להפגין ולדרוש צדק חברתי או משפטי ומלחמת חורמה בשחיתות, ביום הזה נהיה כולנו אבודים.