fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"הבן הגדול סיפר לחבריו שאמא שלו היא גם אבא"

אורנה אביקזר משיכון ותיקים תמיד הייתה אישה דעתנית ועצמאית, לכן אף אחד לא הופתע כשהחליטה להיות אם יחידנית מתרומת זרע. לפני ארבעה חודשים הוסיפה אביקזר את הפן הציבורי לחייה, כשהתגייסה למאבק נגד הקמת מרכז אוטונומי סמוך לשכונה שלה. זה הצליח לה ובגדול, וזוהי כנראה תחילתה של קריירה ציבורית שמחכה לה בפינה
"רק בגיל 35 התעוררתי לאימהות". אורנה אביקזר
"רק בגיל 35 התעוררתי לאימהות". אורנה אביקזר

הכל התחיל מערימות חול שנערמו למעין סוללה מול ביתה של אורנה אביקזר  בשיכון ותיקים. החשש היה שהערימות הן תחילת העבודות להקמת המרכז לרכב אוטונומי ומכאן ועד למאבק ציבורי הדרך הייתה קצרה. "שלושה חודשים פעלנו למען סילוקו של המרכז האוטונומי בסמיכות לבתים שלנו והשבוע נודע כי הוא יועבר לשטח אחר, בגבול לב השרון".

אביקזר ושותפה למאבק ערן עפרוני הבינו כי תושבי השכונה לא מודעים ולא מבינים מה הולכים להקים להם ליד הבית: "העלינו את נושא המרכז האוטונומי בדף הפייסבוק של השכונה, ובמהלך החודשים הפך הדף למקום לעדכונים ושיתופים על המאבק. צירפנו עשרות אנשים וקבוצת הפייסבוק הכפילה את גודלה בתושבים שביקשו להתעדכן ולעזור״.

המאבק על החול היה המעורבות הציבורית הראשונה של אביקזר (43), אמא יחידנית לשני בנים (7 ושנה ושלושה חודשים), שעוד בילדותה נחשבה לדעתנית ועצמאית. היא נולדה באבן יהודה ובגיל 12 עברה עם משפחתה לנתניה, למדה בבית הספר יונתן ואת הבגרות סיימה באקסטרני: "הייתי ילדה ונערה לא ממושמעת. רק בצבא, לאחר שזומנתי לקורס קצינות, הבנתי שיש לי יכולות. לאחר השחרור עשיתי קורס קדם הנדסאים, למדתי ברופין הנדסאי אבטחת איכות ובמקביל עבדתי במפעל המשפחתי לעיבוד שבבים באזור התעשייה הישן".

"רק בגיל 35 התעוררתי לאימהות". אורנה אביקזר
"רק בגיל 35 התעוררתי לאימהות". אורנה אביקזר

בלי תמיכה

במפעל עשתה אביקזר את כל התפקידים – פקידות, בניית מערך אבטחת האיכות, תכנון בעזרת מחשב, כיוון מכונות ממוחשבות ועבודה ברצפת הייצור. במשך השנים עבדה גם בתחום המדיקל ובימים אלה היא חוזרת לעיבוד השבבי ושותפה להקמת מפעל קטן באזור התעשייה. במקביל היא עורכת ימי עיון למהנדסי פיתוח בנושא עיבוד שבבי ותוכן הנדסי.

אביקזר היא טיפוס עצמאי, מרדן, אנטי ממסדי ומתנגדת נחרצת למוסד הנישואים. את שני בניה ילדה מתרומת זרע. את בנה התינוק לפני כשנה ושלושה חודשים, בגיל 42, כנגד כל הסיכויים לאחר שהרופא לא אישר לה ניסיון הזרעה נוסף והמליץ לה להתחיל בטיפולי פוריות. היא לא ויתרה והתעקשה על הדרך שלה ללא תמיכה הומונלית שניתנת בטיפולי הזרעה: "עשיתי את ההליך מכספי שבסופו של דבר הוחזר לי. אני לא דתייה ולא מאמינה גדולה, אבל בבוקר של ההזרעה דיברתי עם האלוהים שלי שליווה אותי באותו יום ונכנסתי להריון בלי תמיכה הורמונלית".

למה בחרת ללדת ילדים בלי בן זוג?

"לא רציתי שותף לגידול ילדיי. אני מנהלת אורח חיים עצמאי כבר הרבה שנים, מכלכלת את עצמי והיה לי חשוב להיות אמא שמחליטה הכל בעצמה. אני בזה לנשים שכופות על גברים את הקשר ואת התמיכה בגידול הילד שלהם".

את הילד הראשון ילד בגיל 35. די מאוחר במונחים ישראליים.

"רק בגיל 35 התעוררתי לאימהות, וגם זה לא בא מעצמו. אחרי שנים רבות שעבדתי במפעל המשפחתי בצמוד לאבי הבנתי שהוא משתוקק לנכד ממני. כשאבי חלה, חששתי שהוא לא יזכה לראות נכד ממני ומיד אחרי שהוא החלים הוא ליווה אותי לטיפול ההזרעה. לא חשבתי על שיקולים כלכליים, הרגשתי שאני רוצה להיות אמא ולהביא לאבא שלי נכד, והוא זכה לשניים".

מה את מייעצת לנשים ששוקלות ללדת ללא בן זוג?

"אנחנו חיים במדינה קשה גם כיחידים וגם כזוגות. לאימהות יחידניות יש תמיכה של משרד התמ"ת בהוצאות על הילדים, הטבות בשכר דירה, נקודות זיכוי במס הכנסה – יש לזה משמעות גדולה בחיים הכלכליים של הבית. כשילד חולה, אני יכולה להיעדר מהעבודה בדיוק כמו אמא 'רגילה'. כמובן שכאמא יחידנית אני עושה את כל ההחלטות שנוגעות לילדים שלי, וכמו כולם גם אני בטח טועה. אחרי הרבה שנים הבנתי שילד לא יסגור לי את הדלת לזוגיות. גידול ילד לבד מעצים אותך כאשה – מגביר את ההערכה והביטחון העצמי. אני ילדתי את בניי מתוך תחושה של עוצמה ואני גאה על כך. לנשים שטרם ילדו ומחכות לזוגיות, אני מציעה להקפיא ביציות".

מה את מספרת לבן הבכור על אבא שלו?

"הבן שלי יודע איך הוא הגיע לעולם, הוא גדל במציאות שאין לו אבא ומסתדר עם זה. סביבו יש עוד ילדים שנולדו מתרומות זרע, זה לא משהו יוצא דופן כיום. בשנה שעברה היה בשכונת עמליה גן אחד בו למדו חמישה ילדים שנולדו מתרומת זרע. אני דוגלת בפתיחות ומדברת על זה בשיא הטבעיות. הילדים שלי יודעים שאנחנו משפחה מיוחדת במובן הטוב של המילה. הבן הגדול סיפר לחבריו שיש לו אמא שהיא גם אבא".

רוח קרב

למרות היותה אם יחידנית, אביקזר מצליחה לשלב בחייה העמוסים גם פעילות ציבורית וקהילתית. כאמור, הכל החל במאבק נגד המרכז האוטונומי. "לאחר שראיתי שאנשים לא מבינים שהפרויקט הזה עומד לפגוע בשכונה התמלאתי בכוחות לפעול. רק אחרי שאנשים הבינו את ההשלכות האקולוגיות של הימצאות השכונה שלנו בין אזורי תעשייה, ירידת ערך הבתים שלנו והחיים בתווך מבחינה אקולוגית ותחבורתית – הם הצטרפו אלינו למאבק. כשנודע לכולם שבמרכז האוטונומי תקום תחנת דלק מימנית, הם הבינו שבנוסף להיותם מובלעת בתוך אזורי תעשייה, השכונה תהפוך ליעד אסטרטגי במקרה של מלחמה".

המאבק נמשך שלושה חודשים וכלל איסוף מסמכים ומידע שבעצם נגיש לכל המעוניין. "לא כל אחד מרגיש ביטחון ועצמאות לצאת למאבק ציבורי. כשהבנתי מה עומד לקום לי ליד הבית התמלאתי רוח קרב וקיבלתי עידוד מחברים. הוצאתי מפות של גוש חלקה למגרשים השונים, בדקתי מי הבעלים ואם הם יודעים מה עומד לקום על המגרשים שלהם. הוצאתי נסחים מהטאבו ועל הדרך גיליתי שהשטח הוא בכלל אתר עתיקות בשם חירבת בית ליד ושיש עליו הערת אזהרה בטאבו. לעירייה יש שם 130 דונם והשאר אדמות פרטיות. התקשרתי אל בעלי הקרקעות וגייסתי אותם למטה המאבק, כשבהמשך הצטרפו גם ועדי המושבים: בית יצחק, הדר עם ונורדיה. בשכונה התושבים הבינו שהם עומדים לגור ליד אזור תעשייה. לא משנה שמגדירים אותו במושג היוקרתי הייטק – זה עדיין אזור תעשייה".

ואז הגיע השלב שפניתם לעירייה. מה נאמר לכם?

"באנו לעירייה לאחר שלמדנו מה קורה במרכז הרכב האוטונומי MCity במישיגן. העלינו סוגיות בפני מהנדס העירייה, סגן ראש העירייה הממונה על התשתיות,  הממונה על התעשיות. התשובה של כולם הייתה שהם עדיין לומדים את הנושא ובהמשך ייפגשו עם המדען הראשי של משרד התחבורה ויחזרו אלינו. יצרנו קשר בעצמנו עם המדען הראשי, שאלנו שאלות ענייניות ונאמר לנו שלהתנגדות התושבים יש משקל רב, דבר שעודד אותנו מאוד".

בהמשך נודע למתנגדים שהאתר שנבחר להקמת המרכז בנתניה לא היה אידיאלי מבחינת משרד התחבורה, והם החליטו להציע חלופות. "עברנו על מפת העיר ושלחנו למשרד התחבורה שתי חלופות. לבסוף הוצעה קרקע שצוות ההנדסה בעירייה איתר בתפר שבין נתניה למועצה אזורית לב השרון".

בעצם עשיתם את העבודה שהעירייה הייתה צריכה לעשות.

"בזמן מאבק לא מספיק להילחם ולהגיד כל הזמן רק 'לא לא לא'. חשוב להיכנס לקרביים של הנושא, להראות ידע והתמצאות ונכונות לסייע לשנות את ההחלטה, תוך שמשאירים את הפרויקט בעיר כפי שראשת העיר רצתה".

למה לה פוליטיקה?

הצלחת המאבק במרכז האוטונומי נתנה לאביקזר רוח גבית להמשיך בפעילות ציבורית. לפני שבועיים, לאחר שנודע לה שבשנת הלימודים הבאה ייסגר בית הספר נורדאו בגלל מיעוט תלמידים, היא פרסמה פוסט מחאה בפייסבוק וביקשה מהציבור לסייע להורים למנוע סגירתו. "אכפת לי מהילדים בני העדה האתיופית.  הילדים האלה צריכים להיטמע באוכלוסייה, וכל פעם מחדש מביך אותי לציין שהם בני העדה האתיופית. זה צריך להיפסק. להוריהם אין את היכולת או הכסף להיאבק ולכן יצאתי בקריאה לתושבי שכונות חזקות לסייע להם במאבקם. חשבתי שאנשים משכונות אחרות שיודעים להניע מהלכים יצטרפו, אבל התאכזבתי לראות שאנשים שקועים במאבקים פנימיים שכונתיים שלהם".

מדגדג לך להצטרף לפוליטיקה בנתניה?

"קיבלתי מספר הצעות ואני בוחנת בחיוב את האפשרות הזו. זו הדרך היחידה להגיע לעמדת השפעה".

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות