"כתבתי להדר הודעה והיא לא ענתה", סיפרה השבוע סיגל דרור, אמה של הדר בוכריס ז"ל, שנרצחה השבוע בפיגוע דקירה בגוש עציון. דרור, שהייתה בדרכה מביתה שבנתניה לחדרה, קיבלה טלפון מאחותה נורית שהביעה בפניה חשש כי התיאורים על הצעירה נדקרה מתאימים להדר. "סימסתי לה ואחרי חצי שעה שהיא לא ענתה, ליבי ניבא לי רעות".
בית המשפחה בנתניה היה השבוע עמוס במנחמים, בני משפחה, מכרים וחברותיה של הדר מהאולפנה, הרב מנחם וולפא וחברי קיבוץ גבעת חיים מאוחד שם נולדה סיגל. כולם מתקשים להאמין כי הדר איננה. "כשהרופא משערי צדק אמר לי שמצבה של הדר אנוש, אמרתי לו שאני מרחמת עליו שהוא יודע כמה המצב רע. אחותי וגיסי באו לקחת אותי כדי לנסוע לירושלים, אך בדרך התקשרו מבית החולים ואמרו לנו לא לבוא כי אין למה. הדר נפטרה. הטרור הזה דוקר 20 איש ומפחיד 20 מיליון. הוא זורע פחד ורוצה ליצור כאן פאניקה, אך אנחנו נמשיך כרגיל".
הדר ז"ל הייתה אחת מחמשת ילדיהם של סיגל דרור וארי בוכריס. סיגל היא בת קיבוץ גבעת חיים מאוחד, והוריה, מאיר ושרה דרור, מתגוררים בו עד היום. אחרי הצבא סיגל ואחיותיה חזרו בתשובה. סיגל נישאה לארי בוכריס מצפת שלמד בישיבת "אור שמח": "גרנו בצפת ובבית"ר עילית וגם בקיבוץ גבעת חיים למשך שנתיים. לפני תשעה חודשים התגרשנו ומאז אני גרה בנתניה. שלוש הבנות שלנו למדו באולפנה בנוב ברמת הגולן. הדר למדה תיאטרון ועשתה בגרות מוגברת בהצטיינות. הכל הלך לה בקלות. היא הייתה חכמה ובוגרת. אחרי ששירתה שנתיים בשירות לאומי עם נוער במושב הזורעים, היא עבדה בקיבוץ שדה אליהו כרכזת נוער וחסכה כסף לטיול לצפון הודו. היא נסעה לבד להודו וחזרה אחרי חודשיים. בימים אלה היא החלה להתארגן לקראת הלימודים במדרשת זוהר בבת עין, רצתה ללמוד יהדות, תיאטרון וחינוך מיוחד, נושאים שהתחברו אליה באופן מדויק והיא לא הספיקה. היא ידעה שהתפקיד שלה בעולם הוא להיות מחנכת וראתה בזה שליחות".
סבתא שרה: "הדר לא נסעה להודו כדי לחפש את עצמה, אלא לראות עולם מזווית אחרת וחזרה עם תוכנית חיים ברורה".
