את החיוך הלבבי של משה ושלמה קייפור מנתניה, אי אפשר לפספס. וגם לא את החנות הגדולה שלהם לכלי בית ומתנות, ברחוב שוהם בעיר. הממוקמת בתוך השוק התוסס. וקשה מאוד, אגב, להבדיל בין שני האחים. שהפרש הגילאים ביניהם, הוא שנתיים בלבד. מעבר לעובדה ששלמה, האח הבכור, חובש כיפה. ומשה-לא.
השניים, ילידי אירן, עלו לבדם לישראל בשנת 1978. ומאז הם בנתניה. אלא שהם לא חשבו לפתוח עסק. להיפך. שלמה, הבכור, למד ארכיטקטורה באוניברסיטת באר שבע. ואילו משה, האח הצעיר, הוא לבורנט רפואי בהכשרתו.
"אבא שלנו פתח את העסק הזה", אומר משה בחיוך. "ואנחנו-הגענו רק כדי לעזור לו לזמן קצר. לפני שאנחנו מתחילים לעבוד, במקצוע אותו רכשנו. ובסופו של דבר, נשארנו".
ומאז שנשארו, הפך העסק המשפחתי שלהם-לשם דבר בעיר.
"זה הבייבי שלנו"
הראיון עם שלמה ומשה, מתקיים בתוך העסק המשפחתי. המפרנס מזה 40 שנה את נשותיהם וששת ילדיהם של השניים. שלכל אחד מהם, שלושה ילדים משלו. כיום, שלמה כבר בן 60. ואחיו הצעיר משה, בן 58 שנים. ועדיין, העסק המשפחתי הנושא את שמותיהם, "שלמה את משה", הוא מרכז חייהם ועולמם.
"זה הבייבי שלנו", אומר משה בראיון לחדשות נתניה. "אנחנו עובדים בחנות כל יום. החל מהשעה שמונה בבוקר ועד לשעה שמונה בערב. התרגלו לסדר היום הזה, וזה כייף. כי העסק הזה, הוא הבייבי שלנו. ואם אנחנו רוצים חופש, אז אין בעיה. כי יש לנו עוד שני עובדים נוספים".
כאמור, האחים שלמה ומשה עלו שניהם מאירן, לבדם. אחרי ההפיכה וחילופי השלטון שם. הוריהם, שירין ונורולה, נשארו מאחור. ועלו לישראל ביחד עם שלוש אחיותיהם, הרבה אחר כך. בשנת 1990.
"הפרידה מההורים ומהאחיות הייתה מאוד קשה", משחזר משה. "וכשהגענו לישראל, נפרדנו גם אנחנו. אני, שהייתי אז בן 16, למדתי בפנימייה בגבעת עדה. ושלמה, בבאר שבע. ואחר כך, התגלגלנו".
כאמור, השניים פנו ללימודים אקדמיים. ולאחר מכן, כשעלו הוריהם לישראל, סייעו לאביהם בעסק. הקימו אותו יחד עם האב-ונשארו. והשאר- היסטוריה.
כלי בית ומתנות
בחנות של "שלמה את משה", אפשר למצוא הכל. החל מכותש שום עשוי מתכת וכלה בסכיני ארקוס, צלחות וכלי מטבח של נעמן וסירי סולתם. ויש גם פמוטי זכוכית, צלחות הגשה מהודרות מעוטרות ורדים וזהב, מוצרים של 'קורל ו'לוק לוק'-ומה לא. חנות ענקית, הפרושה על פני שטח נרחב, עם טעם של פעם. ושירות לבבי וביתי, שמשאיר טעם של עוד.
משה: "התחלנו את העסק הזה, כששלמה היה בן 25 ואני בן 23. ואף פעם לא הצטערנו על ההחלטה הזאת. החנות שלנו תוססת ושמחה, עם כל האוירה הנעימה של השוק. ואנחנו תמיד כאן, ביחד. והולכים הביתה, רק כדי לישון. רבים מהלקוחות שלנו, קבועים. כבר 40 שנה. ובדיוק עכשיו, למשל, היתה כאן אישה שהגיעה עם הנכד שלה. וסיפרה שבדיוק בחנות הזאת, היא קנתה את כל מה שנדרש עבורה לנדוניה".
ומי מילדיהם ינהל אחריהם את העסק?
בתשובה לשאלה זו, צוחקים השניים גם יחד.
משה: "אף אחד מהילדים שלנו, לא עובד אתנו".
שלמה: "ואף אחד מהילדים שלנו, גם לא יעבוד. הם בהייטק ובאוניברסיטה, וזה בסדר גמור. בינתיים אנחנו כאן. וכמו שאמרנו, מפרנסים את כולם בכבוד".
