סגן ומ"מ ראש עיריית נתניה אלי דלל, 66, הוא איש עסוק. שבנוסף להיותו סגן ראש עיר ומ"מ, הוא גם מכהן באינספור וועדות עירוניות. אבל בחודש ינואר האחרון, נאלץ אלי דלאל לקחת הפסקה משלל עיסוקיו. הסיבה: אביו ראובן, 87, חלה בקורונה ואושפז. והוא עצמו, נאלץ להיכנס לבידוד. למשך עשרה ימים. "כשאבא שלי חלה, לא ידעתי שהוא חולה", הוא אומר. "כי היה לו רק חום. בלי שום תסמינים".
"אבא עדיין לא חזר לעצמו"
זו הפעם הראשונה, שבה מספר אלי דלל על ימי הפחד. שהיו מנת חלקו אי שם בחודש ינואר. "אבא היה בבית כמעט שבוע, עם חום שלא ירד. ולא ידעתי שהוא חולה. הוא הלך לקופת חולים, ושם בכלל חשבו שיש לו משהו בשתן. כי היו ערכים גבוליים. בקיצור, כעבור שבוע-הבנתי שמשהו לא בסדר. החלטתי שאני לא נותן לו יותר להישאר בבית, והזמנתי אמבולנס. ליוויתי אותו לבית החולים, ונשארתי איתו שם. בחדר המיון. כשהגענו-עשו לו בדיקות קורונה. וככה זה עובד: יש בדיקה מהירה, שאותה עושים עם ההגעה לחדר המיון. ותוצאותיה, מתקבלות תוך זמן קצר. אם הכל בסדר בבדיקה, האדם מקבל טיפול בחדר המיון ה'רגיל'. ואם לא-הוא מטופל בחדר המיון המיועד לחולי קורונה. ובמקביל, נעשית גם בדיקה שהיא כנראה מעמיקה יותר. שתוצאותיה, לא מתקבלות מייד".
אז מה נהיה?
"הבדיקה המהירה, יצאה שלילית. אז הוא נכנס למיון הרגיל. עשו לו צילום חזה ואת כל הבדיקות הרגילות. שבסיומן, אמר לי הרופא, שכנראה שיש לאבא דלקת ריאות. ואין טעם שיישאר בבית החולים. וגם אני סברתי כך. רק בקשתי שיקבל עירוי, כי אבא שלי לא אכל במשך שבוע שלם"
ולא גילו שיש לו קורונה?
"ממש לפני מכתב השחרור, הגיע אח וניתק לאבא שלי את העירוי. לקח את המיטה שלו ואמר לי: "בוא אחרי. הוא לא שאל מי אני ולא אמר כלום"
אימהל'ה
"זה באמת היה מפחיד. יצאנו מהמיון הרגיל ממש מהר וכעבור 50 מטר נפתחו הדלתות ואני רואה שלמעלה כתוב: "מחלקת קורונה". ועדיין, לא אמרו לי כלום. זה נראה-כאילו חטפו אותו"
"זה היה סרט"
אלי דלל לא הספיק לדבר עם אביו, לפני הפרידה הכפויה. שאירעה בחטף. רק מאוחר יותר, נודע לו באמצעות סמס שאביו נמצא חולה קורונה. אחרי קבלת התוצאה של הבדיקה השנייה.
"ומאז, התחיל הסיוט", הוא אומר. "שעה אחר כך, כבר אמרו לי שאני צריך להיות בבית, בבידוד. ולמזלי, יש לי בית גדול. ותוך כדי הבידוד, היה לי קשה מאוד. כי לא יכולתי לראות את אבא שלי. אבל לשמחתי, הוא התאושש כעבור מספר ימים והיה בבית בבידוד, למשך שבוע. ואחי, שכבר חלה בקורונה-טיפל בו. הוא לא נזקק לחמצן ויצא בנס. פחדתי, חשבתי שלא אראה אותו יותר-כשהייתי בבידוד. והוא באשפוז במחלקת הקורונה. אבל כשאמרתי שהנכד שלו קצין, והפעלתי לחץ-נתנו לבן שלי להיכנס. והוא ראה אותו. אבא שלי אפילו לא הצליח לזהות אותו בהתחלה, בגלל כל המיגון.
והיום?
אבא מחלים, אבל עדיין חלש מאוד. לפני הקורונה, הוא רכב כל יום לשוק בדרום תל אביב, על אופניים. הוא בנאדם פעיל, שלא יושב בבית. היום, קשה לו ללכת. ועד לפני שבוע, הוא בקושי אכל. אני מגיע לראות אותו פעמיים בשבוע. וכל יום, מדבר איתו בטלפון".
