fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

המציאו עצמם מחדש בעקבות הקורונה. חמישה נתניתים שעשו שינוי והצליחו

פגשנו תושבי נתניה שעשו שינוי משמעותי בחיים שלהם ומצליחים לעבור את תקופת הקורונה בהצלחה. אפשר ללמוד משהו מהחשיבה שלהם ומהמהלכים שהם עשו.
דולי ויוני כהנא והילדים:צילום מאיר לביא

שינוי בחיים בעקבות הקורונה. חמישה נתניתים עשו שינוי מספרים על החשיבה שליוותה את המהלך והדרך.

שמונה חודשים של קורונה. תקופה שהפכה לנו את החיים, סגרה אותנו בבתים, גמרה לסגירת עסקים ופיטורין וערערה את המצב הכלכלי של מליוני משפחות. תקופה שגרמה לאנשים להמציא את עצמם מחדש כדי לשרוד, כדי לפרנס את משפחותיהם. פגשנו כמה מתושבי נתניה שהמציאו עצמם מחדש, עשו שינוי משמעותי בחיים שלהם ומצליחים לעבור את התקופה הלא בטוחה שהעולם עובר. אפשר ללמוד משהו מהחשיבה שלהם ומהמהלכים שהם עשו.

מירי קוצר קדם צילום דגנית זאב בן עזרא

מירי קוצר קדם: מאירועים לערכות יצירה ומתנות

קוצר קדם, 43  אמא לשלושה ילדים מקרית השרון היא מפתחת סדנאות ומפיקת אירועים ויש לה סטודיו בשיכון ותיקים.  מהיום הראשון שהיא עובדת היא עצמאית וזה לא מפתיע. היא גדלה ליזמות. מירי היא ביתם של דוד ונעמי קוצר מפונדק הים. היא יזמית ומפיקה מאז גיל עשרים. אגב הם 15 בני דודים וכולם עצמאים.

זה התחיל בהפקות לילדים ועם השנים היא הפעילה מועדוני ילדים ברשת מלונות דן וסדנאות יצירה בקניונים, הפיקה ארועי חברה לחברות וארגונים. "בתאריך 15 למרץ הכל נסגר, כל הארועים התבטלו והקניונים נסגרו ואני נשארתי עם יומן ריק ללא עבודה. לקח לי בדיוק יומיים וחצי להתעשת, לחשוב, ולהבין שאני חייבת להמציא את עצמי מחדש. לעשות שינוי. זאת בעצם העבודה שלי, לצאת מהקופסא וכל הזמן להמציא. המצאתי מוצר חדש. בחרתי ספקים חדשים, הגיעו לקוחות חדשים. הכל חדש. כמעט כמו להתחיל מאפס רק עם ניסיון עסקי של עשרים שנה, הרבה אופטימיות, הבנת השוק החדש ויצירה מדוייקת לצורך שפתאום צץ.

התחלתי לארגן קיטים לתפירה לילדים וערכות יצירה בכוונה לשווק למנהלי רווחה של חברות וארגונים. זה לא ממש תפס. אז הכנתי ערכות לילדי הצוותים הרפואים שעבדו כל קשה בעת קורונה ובזה הביאו פיצוי קטן לילדיהם – זה תפס.

היו אלה ארבעה חודשים של עבודה קשה, צילומים, תוכן, פרסום, שיחות, הודעות, שוב צילומים, פגישות, ממש עבודת צוות משותפת. והעסק התחיל לעבוד ולהצליח. מכאן הדרך כבר נסללה.

 בקשו ממנה להכין מארזי מתנות לפסח לעובדי מפעל אוסם ותוך שלושה ימים היא פתחה בסטודיו שלי מפעל אריזה

"גייסתי את בני המשפחה, בני נוער חברים וכולם עבדו בשולחנות מבודדים. הכל עמד בזמן ומשם כבר הכל הסטוריה. יצרתי אריזות שי ליום העצמאות ועשיו מייצרת מארזי מתנה לחברות וארגונים. כשיש לי כמויות גדולות אני מעבירה אותם לאריזה בעמותת 'שבים' לפגועי נפש שנתמכת על ידי הבטוח הלאומי".

העסק שלה הוא רבגוני ומתפתח, המהות העיקרית שבו הוא היכולת שלה ליצור בכל פעם מחדש, גם אם זאת הפעם הראשונה היא עושה זאת בהתאמה מדוייקת לקונספט ולתקציב הלקוחות, ולתת מענה יצירתי, איכותי וחדש.

וגם על אחרים היא חושבת. היא היתה צריכה לארגן את נושא המשלוחים  ואז היא חשבה לעשות משהו חברתי. היא חברה ל "הבימה שליחויות" בו אנשים מעולם התרבות והתיאטרון, רובם שחקנים עושים את השליחויות.

 

תמי סירקיס צילום קרן גנור

תמי  סירקיס – מהרצאות וסטנדאפ קולינרי לציר בשר

סירקיס מנווה איתמר כבר לא יכולה לתת הרצאות, לא הופעות ולא סדנאות מאז חודש מרס. הסגר והריחוק החברתי סגר את כל הפעילות החברתית, שפעם הייתה טבעית כל כך. היא עשתה שינוי. בחודשים האחרונים היא מכינה במטבח הביתי שלה ומוכרת צירי עצמות שהם חלק מרכזי בתזונת פליאו / קיטו / דל פחמימה.

"ההרצאה הפרונטלית האחרונה שלי הייתה ב־8 במרץ, ואז כל ההזמנות של ההרצאות וההופעות שהיו לפורים, לפסח וליום האישה בארגונים, בישובים ולחברות בוטלו בבת אחת. מאז הצלחתי לעשות כמה הרצאות בתשלום בזום". מאוגוסט היא מופיעה בהתנדבות באתר מ.ת.ג – מחברים תוכן לגימלאים  – אתר שמיועד להקל על הבדידות והניתוק של אלפי גמלאים ש'כלואים' בבית  חודשים. נתתי גם כמה הופעות במסיבות ימי הולדת, שהיו מרגשות מאוד – אבל כשהקהל מצומצם המחיר מצטמצם בהתאם. ביום אחד רוב מקורות ההכנסה שלי נסגרו. זו היתה הרגשה איומה".

בניו יורק קונים ציר עצמות כמו ששותים קפה

תמי סירקיס 57 , נשואה ואמא לשלוש בנות, היא הבת של רות סירקיס ובמשך שנים הייתה עיתונאית מזון ומחברת ספרי בישול. בשנים האחרונות היא התפרנסה מסטנד־אפ קולינרי: הרצאות, הופעות וסדנאות בנושא אוכל אבל מעולם היא לא בישלה לפרנסתה. הקורונה אילצה אותה להמציא את עצמה מחדש, לעשות שינוי. היא חסידת תזונת הפליאו ואף מאמנת אנשים לשינוי הרגלי האכילה שלהם בכיוון הזה. תמי תמיד הכינה צירי עצמות למשפחה שלה ולחברים, שביקשו ממנה צנצנות מתנה מה'זהב הנוזלי' הזה. החל מחודש אוגוסט התחילה להכין בבית ציר עצמות (Bone Broth) מבקר או מעוף וגם למכור. "התחלתי מסיר אחד, כיום אני כבר מכינה בכל שבוע ארבעה סירים בבת אחת. ציר עצמות זה בעצם מרק מרוכז אותו אני מבשלת 24 שעות על אש קטנה. זה טוב בתור משקה מזין, משביע ומרגיע. בניו יורק קונים ציר עצמות כמו ששותים קפה. כמו כן, זה אחד מעמודי התווך של תזונת פליאו והוא מכיל חלבון רב".

למי שנושא הבריאות פחות מעניין אותם – צירי עצמות הם התחלה אנינה למרקים או תבשילים.  בינתיים היא משווקת דרך הפייסבוק ומפה לאוזן. יש איסוף עצמי מנתניה וממרכז תל אביב שם גרה בתה. "אנחנו גם עושים משלוחים באזור תל אביב ונתניה ומדי פעם ימי חלוקה וטיול לאזורים רחוקים יותר".

מרק או משקה

"יש המחממים את הציר ושותים אותו נקי כמו שהוא במקום ארוחה, או כתוסף מזון מבריא ומשביע.  אחרים משתמשים בו כציר למרק ירקות, ראמן, מרק קובה, רוטב לפסטה או התחלה של כל תבשיל חורפי.  אפשר אפילו להכין עם הציר אורז לבן (במקום חצי מכמות המים), זה משדרג את המנה, הן מבחינת הטעם והן מבחינת הערך התזונתי".

ועד שהקורונה תעלם

"אני מרגישה סיפוק ושמחה מכך שאני מייצרת מוצר טוב ואיכותי. לשתות ציר עצמות זה להטעין את הגוף בחלבונים ובשומנים טובים. זה נותן לי הרגשה טובה שאני לא נמצאת בפינה של המקטרים והבכיינים. כרגע זאת הפרנסה שלי ואני נהנית מזה מאוד. ימים יגידו אם זאת התחלה של משהו גדול או תחנת ביניים עד שדברים יחזרו לקדמותם".

ד"ר אביבה וולף צילום עצמי

ד"ר אביבה וולף: מנס ציונה לנתניה

וולף, רופאה פסיכיאטרית מומחית בהתמכרויות ותחלואה כפולה עברה לגור בנתניה בעת קורונה. שינוי קיצוני שהיה כרוך בשינוי בתעסוקה שלה. זה היה הדבר האחרון עליו חשבה שיקרה.

תחלואה כפולה

"גרתי בנס ציונה הרבה שנים, עשיתי התמחות בפסיכאטריה ועבדתי בתל אביב. בסיום ההתמחות חזרתי לבית החולים בנס ציונה של ניהלתי את המרפאה לתחלואה כפולה בה מטופלים אנשים שמכורים לסמים ולאלכוהול ויש להם הפרעות נפשיות. הקמתי שם מרפאה לטיפול יום, מתן ייעוץ והכוונה לכל המחלקות. זה עולם שלם של טיפול בהפרעה ובמקביל טיפול גמילה ולימוד לא לחזור לשימוש חוזר בסמים".

אנשים מצאו עצמם בבדידות קשה

יש לה שתי בנות ובתקופת הקורונה היא עבדה בטירוף אנשים מצאו עצמם בבדידות קשה וללא קבוצות תמיכה. "לכן עלה הרצון שלהם להשתמש בסמים ואני מצאתי את עצמי מדברת כל היום, עובדת במיון, מצב שצריך להחליט את מי לקבל קודם ולחשוש שיש לו קורונה".

חוזרים הביתה לילדים זה לא מפחיד?

"כן. לחזור הביתה זה הפך לטקס בו אני מתפשטת בכניסה לבית, רצה למקלחת ולא מרשה לבנות שלי לגעת בי. ההורים שלו גרים בנתניה והניתוק מהם היה קשה. הפגישות שלנו היו מתחת לחלון שלהם. פחדתי להדביק אותם. ואז הגיעה היום שכולם מחאו כפיים והודו לצוותי הרפואה. מצאתי עצמי עם דמעות. על מה הם מוחאים כפיים? הכל קורס, אין בדיקות, אנשים הולכים בלי מסכות ואני בטוחה שיהיה גל שני וסגר ואותו אני כבר לא אעשה בנס ציונה. גמלה בי ההחלטה לעבור לגור קרוב להורים שלי ולאחותי בנתניה". בתוך חודשיים היא עברה לעיר ימים מרחק הליכה ברגל מאחותה. "זה הדבר הכי טוב שעשיתי. אני והבנות מאושרות והעבודה שלי טובה ומספקת אותי".

היא משמשת כמנהלת המחלקה לתחלואה כפולה בבית חולים בריאות הנפש "לב השרון".

"גם במחלקה ניתן להבחין ברצון של האנשים שיראו אותם, שיאפשרו להם מרחב טיפולי ראוי שלא מתעלם, שלא מדחיק או מכחיש- מטפל! בכל יום מחדש אני חשה סיפוק עצום מהתחום בו אני עוסקת! אני נהנית לפגוש את המטופלים ולראות את ההתקדמות שלהם לאורך הטיפול.

המוטו שמוביל אותי לכל אורך הדרך הוא: "לא להפסיק לחלום, להתמיד, למצוא דרך נכונה- השמיים הם הגבול" אני בהחלט מרגישה שאני מגשימה את החזון שלי".

משפחת כהנא: חזרו הביתה לאתנחתא

יוני כהנא: מטיולים בחו"ל לחתונות בחו"ל והכל כשר

כהנא מנתניה הבעלים של חברה העוסקת בתיירות "כהנא גרופ" חזר בשבוע שעבר עם אשתו וחמשת ילדיו אחרי חודשיים ביוון. הם גרו בסוייטות ברודוס, בפאפוס וסלוניקי, תכננו כל יום מחדש לפי מה שקורה, איזה צבע  ואיפה פתוח. הילדים, אל דאגה למדו כל הזמן בזום.

כבר שנים שיוני כהנא מפעיל מלונות כשרים בקפריסין ויוון ומביא אליהם ישראלים ויהודים מאירופה, בפאפוס, סלוניקי ואיי יון. הוא מטיס הלוך ושוב אלפי ישראלים בקבוצות. עכשו בעקבות הגבלות קורונה הוא נדרש לעשות שינוי.

"בגלל שקפריסין סגורה לישראלים המלון שלנו בפאפוס מלא ביהודים מאירופה. עד לפני שבוע עשיתי חתונות לישראלים במלון מוכשר ביוון. אשתי מאפרת בחתונות, הילדים מטופלים על ידי שתי שמרטפיות מישראל ולומדים כל הזמן בזום".

במקום קבוצות נופש – חתונות

"כל יום חושבים וממציאים את עצמינו מחדש. אם זה הצורך להטיס אנשים במטוסים פרטיים או שכירת טיסות מלאות של אל על, משלוחי מזון כשר והפקות סביב השעון. יש לנו 20 עובדים כרגע כולם בחל"ת עד דצמבר.  עכשו יש לנו הפוגה ואנחנו נערכים לחנכה הן לישראלים והן לאירופאים וזאת בתקווה שיוון תצבע בירוק. ההפוגה היא בעיקר לישראלים. נכון שעכשו אירופה אדומה אבל זה הולך להשתנות ואנחנו מתאימים את עצמינו לצבעים. עכשיו במנוחה לאחר שהמשפחה נגררת אחרי"

דודו סלמה. צילום עצמי

דודו סלמה: עבר לבית פרטי ועובד מן הבית

סלמה, דיירקטור בכיר בחברת Nvidia בתחום המחקר ופיתוח גר ברמת פולג

"יצאתי ב-11.3 לחופשה באילת ומאז לא חזרתי לעבוד במשרד. עשיתי שינוי והיום אני עובד מהבית וחוסך לעצמי כמעט שעתיים ביום שהייתי מבלה בכבישים אל רעננה, תל אביב או יוקנעם. בפעם הראשונה בחיי אני מכין ואוכל צהרים וערב עם ילדיי כמעט מדי יום, דבר שלא קרה מאז שהם נולדו. בעבר הייתי יוצא למשרד בשעה 07:30 ולא חוזר לפני 19:30-20:00 והיום אני מתחיל את היום שלי כבר בשעה 07:30, עושה הפסקת צהרים איתם, יוצא להליכות בחוף הים מדי ערב וחוזר לעבוד עם הלקוחות והקולגות בארה"ב אל תוך הלילה.

לכל אחד מחשב בבית

בהתחלה הייתי לוקח את העבודה איתי בפלאפון גם לחדר השינה, אך מאז חודש יוני החלטתי לייצר הפרדה מוחלטת בין עבודה לבית, כי זה מדרון חלקלק שמשתלט לך על כל שעות היממה וניתקתי את חשבון האימיילים שלי ממכשיר הטלפון הנייד. כאשר אני מול מחשב, אני עובד וקורא אימיילים וכשאני מתנתק מהמחשב אני בהתנתקות מלאה.

מיכל רעייתו היא עובדת מערכת הבריאות וכדוברת קופת חולים כללית היא יוצאת לעבוד מדי יום כולל בתקופת הסגרים וחוזרת מאוד מאוחר בהשוואה לתקופה שקדמה לקורונה.

איך אתה מסתדר עם הילדים בבית?

מתן בכיתה ב' וכשאנחנו לא בסגר הוא יוצא לבית הספר מדי יום ואני אוסף אותו חזרה בצהריים. ליעד וגל בנות ה-10 ו-13 לומדות מהבית עם זום ואני משתדל לסייע בכל הנוגע להתחברות ותקלות שיש להן, אך הן די עצמאיות".

חדר עבודה במרתף

"בסגר הראשון גרנו  בדירה בבניין רב קומות בעיר ימים. התחושה הייתה שמאוד צפוף ורועש לכולנו ללמוד ולעבוד יחד מהבית ורק התפללתי לחזור לעבוד מהמשרד. אך הדברים השתנו בחודש יולי. אז נכנסנו לגור בביתנו החדש ברמת פולג שבנוי משלושה מפלסים שונים". לכל אחד מבני המשפחה יש פינת העבודה. "וכך שקט בבית. לעצמי הקמתי חדר עבודה במרתף שבו יש לי את כל הציוד הדרוש לעבודתי. הניתוק של האימיילים מהפלאפון לאחר 15 שנים והמשרד שיצרתי לעצמי במרתף, יצרו איזון והפרדה פיזית אמיתית בין זמן העבודה לחיים הפרטיים וזו המלצה חמה לכל מי שעובד מהבית. כמו כן, הכנסנו לחיינו וביתנו החדש את שוגי הכלב בן השנתיים שאימצנו".

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות