fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

זמן אחדות/ סיגלית הופרט שגב

מרגע פרסום ההודעה הרשמית על מציאת שלוש גופות הנערים, התמלאו החללים קולות. קולות הדרישה לנקמה
שלושת החטופים: נפתלי פרנק, גיל- עד שער ואייל יפרח

מרגע פרסום ההודעה הרשמית על מציאת שלוש גופות הנערים, התמלאו החללים קולות. קולות הדרישה לנקמה, לתג מחיר, להריסת בתים, לעונש מוות, לתגובה הולמת, למבצע בעזה, למלחמה כוללת, למחיקתם מעל פני האדמה ועוד שלל רעיונות כועסים, כואבים של אנשים תמימים ששוב ציפו ושוב התאכזבו. הקולותהיו רועשים כל כך, שממש בקושי אפשר היה לשמוע את עצב האמהות והאבות שבניהם לא חזרו ושאפילו ברגעים הכל כך קשים הללו, כל שביקשו בשקט היתהאחדות העם. כמה אצילי, חזק, אוהב ומלא אמונה אדם צריך להיות, שאפילו ברגע כזה קשה את אחיו הוא מבקש, עליהם הוא חושב.

התפילות לשלומם של הנערים התחלפו בתפילות לעילוי נשמתם, הדלקת נרות השבת בבתים התחלפה בהדלקת נרות נשמה בכיכרות ולאורך כביש 60, ושירי התקווה התחלפו בשירים נוגים, שירי אבל, שירים עצובים. אין ספק שבמנהגי אבלות אנחנו ממש טובים. זה עניין של ניסיון ואנחנו, לצערנו, באבל מאוד מנוסים. למה אנחנו יכולים להרגיש מאוחדים רק כשקורה לנו כזה דבר קשה וכואב? אולי דווקא בגלל שבשעה כזאת כל אחד יודע את תפקידו, המקומות מוגדרים ומאוד ברורים, כך גם נוסח התפילה שהוא אחיד ואין בן מקום לדעות, כולם אומרים בדיוק את אותן המילים. ברגע שאומרים קדיש, משתמשים בדיוק באותן המילים, מדברים את אותה השפה, כולם שווים, כולם מאוחדים. אנחנו אחד. בדיוק כפי שמבקשים מאיתנו משפחות הנערים בשלושת השבועות האחרונים.

סיגלית הופרט שגב
סיגלית הופרט שגב (צילום: אלון מצפה)

עוד רגע תעבור השבעה. העצב, היגון, הכאב המשותף וגם תחושת האחדות יפנו אתמקומם לשגרה, לבליל השפות השונות שמאמצת לה כל קבוצה בעם הזה ונחזור להיות מפולגים. מפולגים במיננו, במקום מגורינו, במצבנו הכלכלי, בהעדפותינו הפוליטיות, התרבותיות, האופנתיות ובשד יודע מה. לפעמים נדמה שכל שטות שמישהו אומר כולנו מתאמצים להתגונן, להסתגר בתוך עצמנו ובתוך דעותינו, מתאמצים לתת לכל שטות לגרום לנו להתרחק יותר ויותר האחד מהשני. אז הוא אמר… מי הוא בכלל? הרי ברור לכל שאנחנו בחיים לא נסכים על הכל, גם כי זה טבענו וגם כי זה לא נכון, אבל אולי נתאמץ קצת לא לריב על הכל. בואו נקשיב קצת למשפחות המדהימות האלה שנותנות לנו שיעור ברגע הקשה הזה. בואו נסכים לא להסכים, ועם זאת לכבד את זה שלכל אחד יש דעה משלו, וזה ממש בסדר. בואו נישאר מאוחדים.

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות