אריק איינשטיין כינה את האלימות במגרשים, ואני מצטט, "חרא בלבן". השבוע, בסיום הדרבי בין הפועל למכבי חיפה, יצא אריק בנאדו בכעס על מאמן הפועל שלומי דורה, וזה לא נשאר חייב והחזיר לו. האלימות במגרשים מתחילה מלמעלה,מאלימות מילולית, וזוהי דוגמה רעה לכל האוהדים. מאמני כדורגל צריכים להיות מאופקים ברגשותיהם בשעה שהם מדברים בתקשורת ולא ליפול לבורות שאחר כך קשה לצאת מהם.
איש השבוע בספורט מבחינתי הוא העיתונאי החיפאי יוני הללי שישב בפאנל של התוכנית "שבת ביציע" ולא התבייש לומר למאמן ניר קלינגר את האמת על הקריירה שלו. כשניסו חברי הפאנל, ביניהם בוני גינזבורג, להגן על חברם, אמר להם הללי את האמת: אני לא סוכן שחקנים כמו נמני, ואני לא משביח נוער בבית"ר טוברוק כמו שלמה שרף, ואני לא חייב דבר לאף אחד. אני עיתונאי נטו, בלי אג'נדה ובלי חשבונות אישיים. הבעיה היא שבמחוזותינו אנשים לא אוהבים לשמוע את האמת.
אני מקווה שהללי, כמו במקרים רבים אחרים בציבוריות שלנו, לא ישלם את המחיר על דבריו האמיצים. ומילה לסיום על אוהד כדורגל מיוחד. קראתי השבוע על וולטר בן ה-100 מקיבוץ מזרע, שקיבל חולצה ממנצ'סטר יונייטד על היותו כנראה אוהד הקבוצה המבוגר בעולם. צריך ללמוד מהמעשה ולתת גם אצלנו מחשבה נוספת בדבר כבוד לשחקני עבר ואוהדים ותיקים.