משפחה של שבעה נפשות הורים וחמישה ילדים מנהריה נמצאים כבר שנה ושלושה חודשים ללא מים זורמים אחרי שעיריית נהריה ניתקה את הזרם בשל חוב גדול באגף הגבייה. משפחת עליאן היום יוצאי דצ"ל שהגיעו מדרום לבנון בנסיגה בשנת 2000. המשפחה מתגוררת בשכונת רגום בנהריה ובמשך שנה ושלושה חודשים שהם חיים ללא מים זורמים.
במשפחה חמישה ילדים, בגילאי 19,17,13,9,7 וההורים כבר איבדו כל תקווה. יש להם חוב מול עיריית נהריה של 30 אלף שקלים על חיוב מים. לדבריהם הם שילמו כבר עשרת אלפים שקלים, אך העירייה דורשת מהם את יתרת החוב בתשלום אחד או באלפי שקלים. לדברי אבי המשפחה מוחמד עליאן הוא ניסה לפנות מספר פעמים לעיריית נהריה, למחלקת הגבייה ונאמר לו כי לא יוכל לפרוס את חובו.
"אין לי כסף, תסכלי איך אנחנו חיים. בקושי יש לנו כסף לאוכל ושכר דירה. שנה ושלושה חודשים שכל יום חבר מגיע להביא לי מים בג'ריקנים, כך אנחנו מתקלחים. יום אחד לקחתי מים ממאגרים שיורדים מקיבוצים כי אשתי רצתה להתקלח מאז היא סובלת מגירוי קשה בעור שלא עובר ומטופל במשחות כי חיידק פגע בה. לילד שנו יש סכרת נעורים, ועכשיו חם מאד ואנחנו חייבים מים". לדברי עליאן לפני מספר ימים בשל חגים להתחבר לברז ראשי.
"אין לי ברירה. אני חייב מים לילדים, לנקות, לעשות כביסה. זה בכלל לא חוקי לנתק כך אנשים ממים לתקופה ארוכה. עיריית נהריה אפילו לא תבעה אותי בבית משפט. בית המשפט מתנהל בתוך עיריית נהריה. אני לחמתי כמו כל חיילי צה"ל בלבנון. 18 שנה עבדתי בצבא דרום לבנון, סחבתי חיילים פצועים על הידיים. אם היתה לי אפשרות הייתי חוזר ללבנון, אבל הרסו לי את הבית שם. פה במדינת ישראל אין לי מים לשתות בעוד אני שלמתי מחיר מאד כבד בגלל שעבדתי עם ישראל.
"כל יום משקים כאן בשכונה את הדשא המרכזי וכל המים יורדים לכבישים, משם אני לוקח מים אחרת אין לי ברירה. אני מרגיש שאני לא חי במדינת ישראל אלא בסוריה. אנחנו מטופלים במחלקת הרווחה ולפני חודשיים קבלנו שתי מיטות לישון אבל הסברתי לעו"ס שאני צריך מים. כבר ממש איבדנו תקווה. שיסתכלו בעיניים על הילדים שלי, שנולדו כאן בארץ".
מעיריית נהריה נמסר בתגובה: "לפנים משורת הדין ולמרות שבדיקות העירייה הצביעו על כך שהמשפחה עשתה חיבור פיראטי למים והשאירה חובות לאורך תקופה של מעל שנה, החליט ראש העירייה, מתוך דאגה לילדים, לחבר את הבית למים, ולהחתים את המשפחה על הסדר תשלומים בה תוכל לעמוד".
