fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

מייד אין נהריה

מפעלי אגמו ורגוס, שהוקמו בשנות ה-60 במבנה פח בנהריה, הם היום יצואני ענק בתעשיית המתכת לארה"ב, רוסיה וסין. עם מחזור מכירות של 600 מיליון דולר בשנה ו-480 עובדים
מפעל אגמו ורגוס
מפעל אגמו ורגוס (צילומים: אושרי כהן)
מפעל אגמו ורגוס
מפעל אגמו ורגוס (צילומים: אושרי כהן)

החזון הציוני של הנרי הרנברג ממשיך לקרום עור וגידים, והמפעל הציוני שלו, שהקים ליד הים בנהריה בהחלט מוכיח זאת. ביום שני השבוע, בשעה שמונה בבוקר, נפתחה דלת האוטובוס, וממנו ירדו 30 לקוחות-תיירים מרחבי העולם: הודים, יפנים, סינים, קוריאנים וגרמנים. הם הגיעו לארץ הקודש לשלושה ימים, כדי לראות מקרוב את המפעל בצפון. "ליידי'ס אנד ג'טלמנ'ס, ברוכים הבאים למפעל אגמו ורגוס".

אגמו ורגוס מורכבת משני מפעלים: אגמו ו-ורגוס, כשהחברה היא חלק מקבוצת החברות הבינלאומית Neumo Ehrenberg, העוסקת בייצור ושיווק נירוסטה ועיבוד שבבי. לחברה 26 חברות בת, ומחזור מכירות של 600 מיליון דולר בשנה.

המנכ"ל אבי כהן וסמנכ"ל השיווק דוד וולף מקבלים את פני האורחים ולוחצים את ידיהם. הם מציגים בגאווה את אולם הכנסים, את חדרי המכירות, מחלקות המחקר והפיתוח ומחלקות הייצור. פעם זה היה לואו-טק, תעשייה מסורתית, היום זה ההיי-טק במלוא הדרו בתחום המתכות. מתברר, שבתפן, נהריה ושלומי נמצאים מפעלים בעלי שם עולמי בעיבוד שבבי, שהפכו לקנונים בתחום, וכשהסינים קונים מישראל, אפשר לנשום לרווחה, אבל זה לא בא בקלות. בכלל לא.

הסיפור של מדינת ישראל

שלוש פעמים בשנה מקיימים באגמו ורגוס יום ללקוחות מחו"ל. ברקע, לא שוכחים את העבר, והתמונה של חולות אכזיב, ובהם מפעל קטן מפח לא נשכחת. אם תרצו, משהו כמו מפעל ישקר של סטף ורטהיימר, שנמכר לאחרונה. מפעלי אגמו ו-ורגוס הוקמו בשנות ה-60. אגמו ברחוב בן גאון סמוך לים, ורגוס הוקם באזור התעשייה. באגמו ורגוס מועסקים כיום 480 תושבי נהריה, מעלות, עכו ושלומי. השנה חנכו במפעל את הקומה השנייה, ובעתיד צפוי להיבנות מפעל נוסף. כיום שולט בקבוצת Neumo Ehrenberg דור ההמשך, והבן של הנרי, הרי הרנברג, הוא נשיא הקבוצה. הנרי האב נפטר לפני ארבע שנים.

המנכ"ל כהן עובד בחברה 19 שנה. לפני שלוש שנים מונה למנכ"ל. הוא תושב כפר ורדים, נשוי ואב לשלושה ילדים, ולצפון הגיע מבת ים עוד כשהיה בצבא. כהן: "הסיפור של אגמו ורגוס זה הסיפור של מדינת ישראל. אפשר לראות את הצמתים בהתפתחות בקו הייצוא של המפעל. כשהשוק בסין נפתח, זה היה מעין חלום רחוק שהתגשם. היום סין היא יעד הייצוא מספר 2 של החברה אחרי ארה"ב או רוסיה. מי חלם לפני 20 שנה למכור לרוסים, והמכירות נאמדות כיום במיליונים.

מנכ"ל אגמו ורגוס
מומחים בתחום. כהן

"אפשר לומר שהציונות ממש לא הסתיימה עם לכתו של הנרי. אנו מחויבים לה יום~יום, ולראיה – התרחבות המפעלים. בקרוב נרחיב גם למפעל שלישי באזור. הבעיה היא אחרת. בצפון אין כל כך לאן להתרחב. לא נשארו יותר עתודות קרקע באזור התעשייה של נהריה. זה אזור תעשייה קטן, ואנחנו נחשבים למפעל הגדול ביותר. רוב המפעלים שהיו כאן, כמו מפעל סידב, נסגרו. כיום פועלות כאן בעיקר תעשיות זעירות. יש עתודות של שטחים מדרום לאזור התעשייה ומאוד מצער אותי שלא נוכל להתפתח כאן. אני מרגיש שהרשויות הלאומיות והמוניציפליות יכלו להקל עלינו הרבה יותר, בעיקר בהליכים ביורוקרטיים. עיריית נהריה היתה יכולה לעזור יותר למפעלי תעשייה, ובפרט כאלו שיש להם פוטנציאל לתעסוקה רחבה. במהלך השנים לא הוקמו כאן כמעט מפעלים, ומי שרוצה להתרחב, החיים שלו נעשים לא קלים במיוחד.

"נראה, כי סדר העדיפויות ברשות המקומית לא תמיד שם בעדיפות העליונה את התעסוקה. אני לא אומר שהם נגד, אבל יכלו למנף יותר את התעסוקה כדי ליצור עוד מקומות עבודה. יש לי כמה רעיונות לתת להם ולא נראה שזה בפוקוס".

מעיריית נהריה נמסר בתגובה לדברים אלה: "צר לנו על התייחסותו של מנכ"ל ורגוס כלפי עיריית נהריה. אנו רוצים לרענן את זיכרונו ולציין מספר דברים שהרשות המקומית ביצעה למען המפעל: המלצנו בפני משרד המסחר והתעשייה להרחיב את המפעל; העיריי המליצה ואישרה לפני מספר שנים על 10 דונם, בהם ניתן לפתח ולהגדיל המפעל, אך עד היום הם טרם מומשו ולא ראינו מצד המפעל תוכניות לפיתוח המקום; העירייה והעומד בראשה קראו לאזור התעשייה הצפוני ע"ש משפחת ארנברג, בעלי המפעל, וזאת מתוך מחווה של כבוד על תרומתם לעידוד התעסוקה של תושבי העיר.

"לפיכך, הדברים שנאמרו ע"י המנכ"ל תמוהים ונובעים כנראה מתוך מניעים הכרוכים בתשלום היטלים לעירייה בהתאם לחוק, אשר אינם לרוחו. ייתכן אף שהתייחסותו נובעת מרצון העירייה להרחיב את פעילות פרויקט נהריה וילג' לתקופת החורף באזור הצפוני.

"ראוי לציין כי העירייה פעלה ותוסיף לפעול לקידום התעשייה הקיימת בעיר ולהוספת מפעלי תעשייה חדשים. אזור התעשייה הצפוני אכן מצומצם בהיקפו, ולכן יזמה העירייה הקמתו של אזור תעשייה חדש, אשר יוקם בשטח השייך לתחום השיפוט של נהריה, בסמוך לישוב נווה זיו, עם פיתוח האזור".

חינוך לתעשייה

כמה מרוויח עובד באגמו ורגוס?
"למפעל יש אינטרס ששכר הנטו יהיה גבוה ככל הניתן. אין כאן שכר מינימום. כשעלתה על סדר היום ההצעה לבטל את הנחות המס לצפון, אנחנו, כמעסיק, השתתפנו במחאה, כי גם ככה קשה להחזיק כאן מפעל".

כהן מספר שבשנות ה-90, כשחומת ברלין נפלה, עלה הרעיון להרחיב את המפעל בגרמניה, אבל בסופו של דבר, הנרי החליט להישאר בנהריה, למרות שיכול היה לקום וללכת עם תמריצים שקיבל מהממשלה הגרמנית. על חברת ישקר אומר כהן: "ישקר היא דוגמה למצוינות. אנחנו באים מאותו התחום, אבל לא מתחרים האחד בשני. בישראל, אין כיום בתי ספר להכשרה מקצועית. פעם היה זה עמל נהריה שהכשיר תלמידים להיות כרסמים, רתכים ונגרים. סטף ורטהימר, שמכר לאחרונה את 20 האחוזים האחרונים בישקר לוורן באפט והשלים בכך מכירה של יותר מ-6 מיליארד דולר בתוך שבע שנים, עדיין מנסה בכוחותיו לקדם חינוך מקצועי. גם אני מאמין באותה הגישה, קשה לגייס את הדור הצעיר לעבודה במפעל.

"אחד החסמים להתפתחות הוא כוח אדם מיומן ומקצועי. המדינה לא עושה מספיק כדי לקדם את המקצועות הללו. בגרמניה למשל עומדות בפני תלמיד בן 15 שתי אופציות: ללמוד במסלול עיוני או לרכוש מקצוע. בישראל מכירים רק את המסלול האקדמי, המסלול היחיד שעובר דרך אוניברסיטה או מכללה, וזה לא אמור להיות כך. כי אותו נער גרמני מבין ששכרו לצידו גם שכיעבוד על מכונה והוא ירוויח אותו הדבר כמו מישהו שסיים תואר. כאן מי שלומד מקצוע נחשב לנושר ממערכת החינוך. בגרמניה הוא נחשב למצטיין. צריך לשנות גישה. לצערי ב-20-30 השנים האחרונות אין כל הכשרה מקצועית במדינה, וחבל. גם חיילים משוחררים רוצים לעבוד את העבודה מעודפת ולעזוב. קשה למצוא צעיר בן 22 שרוצה להיות מומחה לעבודות כרסום. בטווח הארוך אני מקווה שתעשיינים לא יצטרכו לצאת החוצה מגבולות המדינה, כי בהודו וסין מחכים להם בתור עובדים מיומנים.

"מדינת ישראל עדיין לא הבינה מה שהרבה תעשיינים בעולם הבינו. בצפון הארץ נצבר ידע רב בתחום המתכות והעיבוד השבבי, ידע שאין בכל הארץ, בטח שלא בתל אביב. אנחנו בשווקים הבינלאומיים נחשבים לאזור המפורסם ביותר בעולם בריכוז של יצרנים על שטח קטן. עצם זה שאנו מוכרים לסינים ולא רק מתחרים בשוק הסיני זה כמו למכור קרח לאסקימוסים, כי הסינים הבינו מה זה 'מייד אין ישראל', והם מעדיפים את זה על פני התוצרת שלהם".

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות